בתשובה לניצה, 19/01/04 0:29
כשדורכים לי על הרגל 191587
משל הרגליים שלך מאוד מרגש, באמת, קורע לב ממש. אך, במחילה מכבודך, האם כאשר מישהו דורך לך על הרגל את ממהרת לבעוט בו, לדחוף אותו, להוציא לו את השקע מהתקע? אני לא מבין את ההשוואה המוזרה שלך.
השגריר, במידה שנפגע בשמו של העם היהודי, היה צריך לבלוע את הצפרדע, לנהוג בצורה דפלומטית, ורק לאחר מכן לכנס מסיבת עיתונאים או לפנות לאחראים על התערוכה, לאמן עצמו, לא משנה למי. בכל אופן, אני בטוח שתגובה כזו היתה יוצרת תהודה חיובית ועיניינית יותר, סערת הנפש היהודית-ישראלית שלו לא צריכה לעניין אף אחד.
כשדורכים לי על הרגל 191677
אני צועקת איייי, לא בועטת באף אחד. ההשוואה מאוד פשוטה- הוצאת השקע מהתקע ואפילו השלכת הפנס לברכה, אינה יותר דרמטית מצווחה במסיבת קוקטייל. הרי תסכים איתי שגם דריכה על הרגל, לא נחשבת ללגיטימית בתוך החוקים של הדיפלומטיה- כך גם הצווחה שלי.
בהסתכלות קצת יותר עמוקה- מה זה הצורך העז הזה להיות "בסדר"? למה "סערת הנפש היהודית ישראלית שלו (שלנו) לא צריכה לעניין אף אחד" אבל עקימת אפם של השבדים צריכה לעניין אותנו (אותך) מאוד מאוד?
האם זו לא תסמונת האדם הפרובינציאלי, מלא ריגשות הנחיתות, שכשמרשים לו להכנס לאולם הנשפים של האצילים, הוא מרגיש צורך להיות יותר אלגנטי מכולם, שמא התנהגותו תעיד על כך שהוא בור שבא מהכפר? האמת העצובה היא, שאין שום דבר המעיד עליו שהוא בור שבא מהכפר, יותר מהזהירות המופלגת שהוא נוהג בכללי הטכס.....
אנחנו צריכים להרגע ולא לחשוב בפולנית, קרי אנו צריכים להבין שהחיים שלנו, מחשבותינו והרגשותינו יותר חשובים ממה יאמרו ה"שכנים", או אפילו השבדים. אני חושבת שזו הדרך היחידה שהם יפנימו שגם אנחנו בני אדם. (רציתי להביא קטע מהנאום של שיילוק אבל אני לא זוכרת אותו- הרעיון הכללי הוא- שכשצובטים אותנו אנו נצבטים, וכשסוטרים לנו אנו נסטרים ובעיקר, שאנו גם צועקים איייי כשמכאיבים לנו)
''האדם הפרובינציאלי, מלא ריגשות הנחיתות'' 191713
למה לא תקראי לו "יהודון" וזהו?
האייל האלמוני והפרובנציאלי 191790
לשיטתי דווקא השגריר ושכמותו הם הפרובנציאלים. ראי, אנו, כאזרחי מדינה ישראל, מדינה צעירה ובלתי יציבה לכל הדעות, בעצם בנים של פליטים ובעצמנו פליטים מבחינות רבות. כאשר השגריר שלנו, שאמור לייצג אותנו במדינות שמעבר לים, בוחר להתבטא בצורה רגשנית ובוטה, הוא בעצם מייצג גם אותי, ואני לא הרשתי לו לפגוע ביצירה, בחירתו הספונטנית והאמוציונלית לא אינה ראויה לגיבוי ולדעתי מדינה מתוקנת, כפי שאוהבים להתבטא אצלנו, צריכה היתה להדיח אותו מתפקידו או, לכל הפחות, לזמנו לבירור.

איני חושב שזו הדרך למחות נגד האנטישמיות השוודית, אם אכן אנטישמיות כזו קיימת. הדרך הנאותה, והתרבותית לדעתי, היתה פשוט לכתוב לעיתונות או לפנות למארגני התערוכה. ישנן מספיק דרכים מתונות, אין חובה ליצור פרובוקציה.
תחושת הנרדפות היהודית וההגנה הבלתי מתפשרת על מדינת ישראל אינן ברורות לי, נראה לי שזו ספחת גלותית.
הישראלים משולים בעיני ליהודים שקיבלו אמנציפציה וטרטוריה אך אינם קולטים עדיין שאינם חיים בגטאות בגולה.

עורו, אחים, עורו:)
האייל האלמוני והפרובנציאלי 191989
כנראה שאתה באמת בן של פליט(ה) מפולניה (בלי טיפת גזענות, כי פולניה כידוע, חובקת את רובו של כדור הארץ). עד כמה שאני יודעת, התורשה הזאת לא נתנת למחיקה אפילו אחרי כמה דורות באקונומיקה צברית. אז אני כנראה לא אצליח להסביר לך את הנקודה שלי.
לא נורא.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים