בתשובה לאלון עמית, 22/01/04 22:39
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192281
לאורך כל הדיון אני מופתע שאתה לא רואה את ההבדל בין שתי האלטרנטיבות. לזה כיוונתי בתגובה הקודמת שלי - למרות שאנחנו משתמשים באותם המילים, אנחנו לא מדברים על אותם דברים ולא משתמשים במושגים באותו האופן. כנראה שמעבר לדיון הגיוני, יש הבדלים במערך הנפשי שלנו שאי-אפשר לגשר עליהם. אתה לא מבין את כוונתי ב''בחירה ללא קריטריונים'', ואני לא מבין את חוסר-ההבנה שלך (אני מתאר לעצמי שאני לא מבין עוד הרבה דברים בעולם שלך, שלא עלו כאן לדיון).

(כנראה שגם לא פלא שאתה חושב שלא יהיו עוד מהפכות מדעיות, בשעה שלי המדע נראה ארעי לחלוטין).
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192318
אני (חושב שאני כן) מבין את כוונתך בבחירה ללא קריטריונים. ויכול להיות שיש הבדלים במערך הנפשי שלנו, אם כי זו עוד לא השתכנעתי בכך. אני חושב שאי-ההסכמה בינינו היא רק במקום בו אנו שמים אמונה באל: אתה שם אותה גבוה (או עמוק) יחסית לדברים אחרים, אני ממקם אותה באותה רמה כמו בחירות או התניות-חינוכיות אחרות.

ואני *כן* רואה את ההבדל בין שתי האלטרנטיבות - עולם עם, ובלי, אל. אני לא חושב שנדע אי-פעם, אבל לא בדיוק בזה דנו, אלא ב*אמונה* או אי-אמונה בקיום אל, ובהשלכות של זה על בניית תורה מוסרית. המאמין בן-דת ספציפית, הסכמתי כבר, פטור מרוב הלבטים שלך, אבל זה פשוט מעיד שאמונה (עזה, שורשית, עמוקה) היא פתרון אפשרי לבעייה - אבל לא פתרון בעל תוקף מיוחד.

(לא אמרתי שלא תהיינה עוד מהפכות מדעיות, רק שה*פיזיקה* קרובה לסוף. כשמישהו יכתוב סימולטור של תא חי, או יבנה תינוק אנושי מחומרי-גלם, זו תהייה מהפכה רבתי. אבל אתה צודק בחלק השני - המדע לא נראה לי ארעי, אני אפילו לא מבין מה זה אומר שהוא כזה).
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192322
אני לא בטוח שאני מבין את התגובה שלך.

אני לא רואה חשיבות מיוחדת, לצורך הדיון, לשאלה מה מקור האמונה. אולי היא נוצרה כהתניה-חינוכית, אולי היא מולדת, ואולי מקורה אחר (חוץ מבחירה מודעת ומכוונת, שאין לי משמעות מה זה אומר). השאלה היא האם האדם ההיפותטי שאנו עוסקים בו מאמין או אינו-מאמין *עכשיו*.

באותו אופן, אני חושב ש*עבור המאמין* העולם הוא עם/בלי אל. וזה מה שנותן לפתרון תוקף מיוחד. השאלה האם האל קיים מחוץ לתודעתו של המאמין אינה רלוונטית לדיון שלנו.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192330
אבל ודאי שיש חשיבות לשאלה מה מקור האמונה. אני מבין את ההסתייגות שלך מבחירה מכוונת ומודעת, אבל אם אתה מקבל שזה נובע (נגיד) מחינוך, אז למה, כמרכיב בתפיסת העולם, זה נותן תוקף מיוחד כלשהו? *עבור המאמין באל*, יש לפתרון תוקף מיוחד, ו*עבור המאמין באין-אל*, יש לפתרון *שלו*‏1תוקף מיוחד, ודווקא פתרון המאמין נראה לו בעל תוקף קלוש (מה היחס *שלך* לציווייו המוסריים של המוסלמי, או של אותו בן-דת שאינה קיימת, המצווה מתוקף תורתו להעיף סטירה לכל מי שהוא פוגש?)

1 מה-שלא-יהא פתרון זה, ואני מסכים שדרושה יותר עבודה כדי להמציא אותו, פשוט כי אין כרכים של ספרי-מוסר מן המוכן.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192333
כשאתה מנסה להוכיח משפטים במתמטיקה אתה בוחן את תוקפן של האקסיומות? אתה עובד בתוך המערכת, לא? אם האל הוא מרכיב בתפיסת העולם, אז בתוך המערכת, "העולם" של האדם, הוא יכול לתת תוקף מיוחד. הוא לא צריך להתעניין בדעתי או דעתך על תוקף הפתרון שלו.

אני לא יודע מה זה אומר שהמאמין באין-אל יש פתרון ש"דרושה יותר עבודה כדי להמציא אותו". אם יש לך פתרון כזה, כתוב לי בבקשה. אני גם רוצה.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192338
בתוך המערכת של האדם המאמין יש לאל תוקף מיוחד? כמובן. אנחנו מדברים על איזה תוקף אובייקטיבי, לא? מה אכפת לי אם מישהו אומר, אני מאמין בדבר הנקרא הולובו, והוא מעניק למערכת המוסרית שלי תוקף עצום, שקשה לתארו, כמו שלושה אלים שלך ועשרה פילוסופים? הכל התחיל מזה שמישהו, נקרא לו אורי, טען שמוסר "אמיתי" (לא מקרי) יכול לנבוע רק מהאל. זו טענה אוניברסלית, לא פרטית לעולמו שלו (שאז היא טריויאלית).

לא אצליח לתת לך פתרון כתוב, כפי שאתה יודע. אני מבין גם שהפתרון שאתה מחפש איננו ספר-כללים-להתנהגות-מוסרית, אלא בסיס-ותוקף-להתנהגות-מוסרית-אימתני-ממש-כמו-זה-של-הרב-עובדיה. גם כזה אין לי כתוב. אבל ערכיי הלא-כתובים נראים לי לא פחות תקפים מאלו של המאמין, ואין לי דרך להוכיח את זה.

ב"עבודה" התכוונתי לספר חוקים מקביל לתורה. אבל זה לדעתי הבלבול שאתה עושה: בין אמונה גנרית בישות חיצונית המטילה עלינו אחריות, לבין אמונה ספציפית בדת מסויימת עם ספר חוקים מסויים. ה"תוקף" בא לשיטתך מהראשון, אבל הוא לבדו לא אומר מה לעשות. ה"מה לעשות" בא מהשני, ולזה אין שום תוקף מיוחד.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192341
אנחנו מדברים על תוקף אובייקטיבי, ואתה מתווכח איתי? אני לא חושב שלציוויים הדתיים יש תוקף אובייקטיבי כלל. חשבתי שאנחנו מדברים על בעיית "באין אלוהים, הכל מותר" שהיא בעיה שהאדם החילוני צריך להתמודד איתה, בניגוד לאדם הדתי.

ה"מה לעשות" נובע מהאמונה באל. כפי שכבר ציינתי, האמונה אינה במשהו "סתמי", אלא במושא בעל תכנים. זה לא דומה להגדרה אקסיומטית במתמטיקה (או משהו), ופשטות המושג לא מעניקה נקודות. עוד לא פגשתי מאמין שלא ידע לומר משהו על האל ורצונותיו. אחרי שיש אלוהים, השאלה "מה הוא רוצה ממני" (או "האם יש טוב ורע") היא כבר שאלה תאולוגית, לא מוסרית. יש לה בעיות משלה, אבל הן לא מעניינות אותי.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192343
אני לא מדבר על התוקף של ה*ציוויים* הדתיים, רק על התוקף של הפתרון התיאיסטי לבעיית המוסר. אנחנו מסכימים שאין לפתרון זה תוקף מיוחד? אם כן, אז הבעייה היא לא "באין אלוהים, הכל מותר", אלא פשוט (כפי שכתבתי קודם) "הכל מותר. מה עושים?". כל אדם צריך להתמודד עם שאלה זו, חוץ מרוב בני-האדם עבורם היא פתורה מילדות, בדרך תיאיסטית או אחרת (לא שהיא באמת פתורה, רק שהיא מספיק פתורה בשבילם).

עם השאר אני מסכים.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192422
נכון שהשאלה היא "הכל מותר. מה עושים?", ולכאורה אין צורך להכניס את המחסור באל לתמונה. למעשה, אני חושב שזה לא בדיוק כך.

1. ההנחה בדבר קיום האל וציוויו הנחתה את התרבות שלנו במשך אלפי שנים, והיא עדיין טבועה עמוק בתוכה. "השחרור" החלקי ממנה הוא עניין של הזמן האחרון (במושגים היסטוריים). הוא כרוך במשבר זהות *תרבותי* שבאופן טבעי, מתבטא בתחושות של אנשים שחיים בתרבות זאת. יכול להיות שבעתיד זה ישתנה, אבל זה יקח זמן - תרבות לא בנויה כמו מדע, והיא תמיד בנויה על רבדים קודמים. מנהיג העולם החופשי, למשל, עדיין יוצא למסעות-צלב.

2. בהמשך לכך, רוב האוכלוסיה מאמינה באל. אדם מגדיר את עצמו גם ביחס לסביבתו. תחושות ה"לא מאמין" מתייחסות גם לחברה ולתרבות שהוא בא ממנה.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192707
בסדר. אבל עכשיו ירדנו קצת ממרומי האבסטרקט הפילוסופי ונתקלנו בהיסטוריה המקרית-משהו של המין האנושי, או לפחות חלק ממנו. אני לא יודע עד כמה אני, אישית, חש במשבר הזהות הנובע מכך שאלפי-שנים היתה האמונה באל מרכיב חשוב בהוויה האנושית. זה בוודאי שם, אבל עד כמה זה עמוק? קשה לי קצת עם משברי-זהות היסטוריים של תרבויות.

אם "באין אלוהים, הכל מותר" היא זעקתו של מי שחי כל חייו במסגרת בה המוסר נבע מאל ופתאום האל נשמט ממנו איכשהו, אז אני מבין אותה ואולי אפילו מסוגל להזדהות. אך זהו, כך אני חושב, אתגר של הפרט ההוא, לא של החברה החילונית כמושג מופשט או אפילו של חברה חילונית ספציפית.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192714
אולי אתה צודק.

בכל זאת, אני לא יכול להתאפק מלהעיר, שאתה לא ממש מקרה מייצג. רוב האנשים שמרכיבים את החברה (הישראלית, לפחות) מגדירים עצמם כמסורתיים. בעיניי, ההגדרה הזאת נובעת ממצב ביניים: הם לא מאמינים במובן החזק של המילה (אין עליהם מורא שמיים), ועם זאת, הם לא הופכים ל"חילוניים" בגלל הצורך בנקודת-אחיזה חיצונית. הצורך הזה הוא בהענקת משמעות למעשים וקביעת גבולות של טוב ורע. רוב האנשים כן מרגישים ש"באין אלוהים, הכל מותר".
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192740
גם אני לא מצליח להתאפק מלהעיר על הערותיך...

הסטטיסטיקה של כמה ישראלים רואים עצמם כך או אחרת לא נראית לי גורם בדיון הקודם שלנו, אבל היא מסקרנת ואני לא בטוח שאני מסכים עם הערכתך בכמה מובנים: רוב הישראלים מגדירים עצמם כמסורתיים? אני לא בטוח, אבל קשה כמובן להוכיח זאת, וזה פחות עקרוני מהנקודה הבאה.

טענת: הישראלים החילוניים נשארים "קצת" מסורתיים ולא הופכים לחילוניים ממש בשל הצורך בנקודת-אחיזה, הענקת משמעות למעשים וקביעת גבולות של טוב ורע. עם זה אני ממש, אבל ממש, לא מסכים.

אני חושש מלהיכנס לויכוח שנושאו אנשים אחרים, אבל הנה איך שזה נראה לי: לא-מאמינים שומרים על קצת מסורת בגלל כבוד להוריהם, הרגל, ואולי רצון לשמור על איזו זהות ייחודית. אבל מכאן ועד הענקת משמעות למעשים, קביעת גבולות של טוב ורע, ו"הכל מותר" המרחק רב מאוד. אתה סבור שהחילוני-מסורתי הזה יאבד כל רסן מוסרי אם הוא יתחלן לגמרי? או שהוא *חושש* שהוא יאבד כל רסן מוסרי אם הוא יתחלן לגמרי? אני מוכרח לומר שלא פגשתי בחיים מישהו שהייתי מהמר שזה המצב אצלו, אבל אולי המדגם שלי באמת מאוד-מאוד מוטה. האמת, אני לא חושב שהוא כזה.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192768
קל להוכיח שרוב הישראלים מגדירים את עצמם מסורתיים. עושים סקר. בדיקה כזאת אכן נעשה. נדמה לי שהיא נערכת כל שנה ע"י הלמ"ס, אבל אני מתעצל לחפש קישור.

הכנסתי זאת כגורם בדיון כי דיברת על "אתגר של הפרט ולא של החברה החילונית".

אני לא סבור שהחילוני-מסורתי יאבד רסן מוסרי אם הוא יתחלן לגמרי או שהוא חושש ממצב כזה. אני סבור שהוא מחפש את נקודת האחיזה כדי לתת צידוק לקני-המידה שלו להערכת מעשים ומאורעות. אני כן חושב שהמדגם שלך מוטה ‏1, אני לא חושב שאנשים הם טיפשים, וכבוד להוריהם, הרגל וכו' אינם נראים לי הסברים מספקים כלל. אבל זאת הפרשנות שלי, וכמו שהערת, ויכוח שנושאו אנשים אחרים הוא בעייתי.

1 ואתה יכול לשלוח אותי לעזאזל בנקודה זאת.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 193275
סקרי הלמ"ס - אין צורך שתתאמץ, אני מקבל את זה ככה.

לעניין האתגר של "באין אלוהים", אם אני מבין נכון אתה רוצה לטעון שזהו כן אתגר לחברה החילונית בתנאי שאנחנו מביטים על אותה חברה חילונית-מסורתית בישראל. מאה אחוז, אני אנסה להמשיך לטעון כי גם מי שעונה "מסורתי" לסקר של הלמ"ס לא תמיד יראה את האתגר הזה כמוך.

אני לא חושב שאנשים הם טיפשים, ואינני רואה מדוע צריך להיות טיפש כדי להישאר מסורתי בגלל הסיבות שציינתי. אבל ההערכה שלי היא שכמות האנשים שרואה במסורתיותם לא פחות מאשר את נקודת האחיזה לצידוק קני-המידה שלהם היא מאוד נמוכה. אדם המגדיר עצמו כחילוני מסורתי, נשמע לי משונה שהוא ייחס למסורתיות שלו, או לזיקה שלו למסורת, תפקיד כל-כך חשוב בתמונת עולמו. אם אני חושב על אנשים "מסוג זה" שאני מכיר, כולם בוודאי נותנים *איזשהו* משקל למסורת היהודית כשהם מעריכים מעשים ומאורעות, אבל האם קני-המידה האלה יאבדו את בסיסם ללא המרכיב של המסורת? אני אתפלא מאוד לדעת שכך הוא.

אבל - אולי הראייה שלי אכן מוטה‏1, והדרך היחידה שלנו לדעת את האמת לאמיתה היא כמובן לעשות סקר באייל.

1 תישאר איתנו, אין לי כל רצון שתלך לעזאזל בנקודה זו או בכל נקודה אחרת.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 193283
לפי אתר הלמ"ס (נכון ל2002):

חרדי 4.9
דתי 8.3
מסורתי דתי 10.8
מסורתי לא דתי 23.7
לא דתי, חילוני 35.4
לא ידוע 0.3
לא רלוונטי 16.7
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 193289
יופי, תודה. עכשיו יהונתן ואני יכולים לריב על הבעלות על "לא רלוונטי" :-) אני מוכן להמר שרובם חילוניים (בהנחה שהאוכלוסיה הנסקרת היא יהודית), אבל שטויות.

אז יש באמת הרבה מסורתיים, אבל כנראה בכל זאת יותר חילוניים-לא-מסורתיים מאשר חילוניים-כן-מסורתיים, אם אני מבין נכון את הקטגוריות (ואני לא ממש מבין. מה זה "מסורתי דתי"?). בסדר, התחרות לא נורא חשובה. גם עם הסקר הזה נראה לי שהרבה ישראלים חיים בשלום עם האתגר המוסרי של החוסר באל.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 193290
שכחתי לציין, מדובר באוכלוסיה היהודית בלבד.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192731
אולי יותר מדויק לומר שהשחרור במאה העשרים היא לא מהתפיסה של קיום האל, אלא ממתן הסמכות לאוסף קטן של ממסדים רבי כוח לייצג אותו עלי אדמות ולפרש להמונים את מצוותיו. זו דמוקרטיזציה של הדת, לא העלמות שלה. בארה"ב, לדוגמא, משהו כמו 90% מהאוכלוסיה מאמינים באלוהים.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192772
נדמה לי שתהליך הדמוקרטיזציה של הדת התחיל עוד קודם למאה העשרים (פרוטסטנטיות וכו'). אבל, למיטב הבנתי, הבעיה (קרמזוב) מתעוררת רק במי שמאבד את האמונה.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192324
ניסיון 1 2 3:

מצפון חלש יותר מפחד. גם אם קיבלתי כלל מוסרי כלשהו כאקסיומה (באופן עמוק וריגשי, לאו דווקא כמסקנה רציונלית), בהחלט ייתכן שאפר אותו אם הנסיבות ישכנעו אותי שזה כדאי‏1. עם המצפון אתמודד אח"כ. אם לעומת זאת קיבלתי את "יש השגחה אישית" כאקסיומה (באותו גובה, או עומק, כמו הקודמת), פשוט לא תיתכנה נסיבות כאלה.

1 קל מאד למצוא כאלה נסיבות עבור כל כלל מוסרי, ובדרך כלל אחת מהן תהיה "אף אחד לא מסתכל".
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192328
אולי אתה צודק, אבל בעיניי הנושא רחב יותר. הוא לא רק "מה ימנע ממני לרצוח". עולם בלי אל הוא עולם שבו "הכל מותר", ו*אין סיבה* לא לרצוח.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192331
יהונתן, פה היית די ברור, ואני חושב שהמצאת בעייה מעגלית. אם *סיבה* לא לרצוח חייבת להיות חיצונית (כמו כשהמילה *אסור* מחייבת מישהו שאוסר), אז נכון, צריך להאמין בישות חיצונית. אבל גם אם אל אמר שאסור לרצוח, אני צריך להאמין באותו אל, וזה מאפיין פנימי שלי. אני חושב שאפשר ישר להאמין שאסור לרצוח, בלי התיווך של האל, באותה מידה של הצלחה.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192335
אני חושש שלא המצאתי דבר.

לעניין, מאחר שלדעתי אמונה אינה בחירה, אלא נתונה מראש, האדם הדתי לא מתמודד עם הבעיה. החילוני, שאין לו אמונה שאסור לרצוח ‏1, כן מתמודד אתה.

1 זה נשמע מופרך? החלף בבקשה "לרצוח" בתחומים אפורים יותר.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192354
מצויין - אז חידדנו ומצאנו שהעוקץ הוא באמת עניין הבחירה. אם אתה עוקר מהמאמין את החופש לכפור, אז הוא באמת לא צריך להתמודד עם כלום. אם הוא יכול לבחור, אז כמו שאמרת, זה לא משנה אם אמונתו נתונה מראש או תוצר של חינוך או אף נובעת ישירות מהשראה אלוהית: הוא יכול לבחור, ולכן הוא יכול ואף חייב (אם הוא רוצה, כמוך, ובניגוד לרוב האוכלוסיה, לא להתעלם מהקושי) להתמודד עם הבעייה בדיוק כמוך.

בקיצור:

המאמין הדוגמטי שלא מסוגל לערער ולשאול, אין לו עם מה להתמודד.

החילוני הדוגמטי שעושה מה שאמא שלו אמרה לו ולא מסוגל לערער ולשאול, אין לו עם מה להתמודד.

כל מי שמחפש סיבות ומניעים עמוקים לבחירת דרכו, יהא מאמין או אפיקורס, יש לו עם מה להתמודד.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192423
הערה אחת. אתה חוזר ל''סיבות ומניעים עמוקים'' או ''רצון להתמודד'', בשעה שאני מדבר על מצב נפשי שנוצר מתחושה של היעדר קריטריונים.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192477
במידה שאני מבין את המצב הנפשי הזה, אני חושב שהשאלה היא: האם אדם מאמין חסין מפניו? האין הוא יכול גם למצוא עצמו במצב זה, חש בהיעדר הקריטריונים?
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192489
אממ...זאת שאלה טובה. היא מכניסה אותנו עמוק לתוך הבעייה של הקשרים בין ההכרה ל''נפש''. האם העדר הקריטריונים הוא תוצאה של מצב נפשי, או שהעדר זה גורם למצב הנפשי (ויש עוד אפשרויות). אני לא יודע, כמובן.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192332
*פחד*? ומאין נובע הפחד הזה? מכך שחונכת שיש גיהנום? הסכמתי כבר שהפחדה באש גיהנום היא מכשיר אפקטיבי לחינוך. הסיכוי שלך להפר כלל מוסרי תלוי בהרבה גורמים, וכמו שכבר אמרתי, אמונה באל ובעולם-הבא היא אחד מהם, לאו-דווקא חשוב במיוחד. אדם יכול להטיל ספק גם ב"השגחה האישית", כמו בכל דבר אחר שהוא מאמין בו.

בקיצור: מקובלת עלי הטענה שילד שהחדירו בו עמוק-עמוק שיש חיי נצח ושם מי שהתנהג לא יפה יחטוף, יהיה מבוגר שומר-מצוות (או אולי מחבל מתאבד). בין זה לבין תוקף-יתר למבנה מוסרי אני לא רואה כמעט כל קשר.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192337
לא "תוקף יתר" אלא יציבות. נדמה לי שבהנתן שני מבנים מוסריים שקולים מכל בחינה, אלא שאחד יציב יותר מהשני - הראשון עדיף. לא אמרתי דבר בנוגע להכרעה בין שני מבנים מוסריים שאינם שקולים גם מבחינות אחרות.

הערות:
1. "יציבות" - "כוח רצון" ו-"מצפון" הם לא כלי אכיפה טובים במיוחד להחלטות שכבר הסכמתי לקבל, או כך לפחות אפשר להעיד עלי.
2. "מבנים מוסריים שקולים" - יש דבר כזה? ברור, כפי שאתה בעצמך הדגמת. המערכת המוסרית הדתית גמישה ונתונה לפרשנות, ולא אתפלא אם כמעט לכל אדם המחזיק במערכת מוסרית חילונית אפשר למצוא אדם אחר המחזיק במבנה זהה, אלא מנקודת מבט דתית. רוצה לומר: הדרך בה האדם גוזר את הכרעותיו המוסריות הקונקרטיות, זהה בכל מקרה (כפי שגם אתה ניסית לומר, נדמה לי), אך ההבדלים בין נקודות המוצא השונות מעניקות משנה תוקף לזו הדתית.
איזוהי דרך טובה שיבור לו האדם 192360
אבל גם הדתי צריך כח-רצון ומצפון, לא? את חושבת שזה קל לקום כל בוקר לתפילת שחרית, או לא לגעת/למזמז/לשכב עם החבר שלך עד לנישואין? עצם הוספת האלמנט הדתי לא הופכת את המערכת שלו ליציבה יותר. האלמנטים המפחידים או המבטיחים של העולם הבא אולי כן, כמו גם המשמעת המתפתחת משנים של קימה בבוקר, אך האחרון איננו ייחודי לדתיים דווקא.

בקיצור, עוד לא הבנתי מה יציב יותר אינהרנטית במערכת הדתית חוץ מתקוות/אימת-הנצח, ואם לזו הכוונה - בסדר. מכשיר חינוכי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים