בתשובה להאייל השולי, 18/01/04 12:25
אני תוהה 192421
מתברר שיש גם יתרונות להיעדרות מהאייל, כך שכאשר מגיעים לקרוא, קוראים גם את רצף התגובות. ומהזווית הזו מבחינים שדווקא התגובה שלך היא עניינית יותר מכמה מהתגובות האחרות פה. [כלומר, אם העניין הוא השיר עצמו, מבחינה תכנית, וצורנית, ורק אח"כ כל השאר].

אם אנשים לא הגיבו לך זה אולי כי באייל יש נטיה קבועה כזאת [רק בקטע של השירה], של עיסוק בכל מיני "מסביב-ים" יותר מאשר בשיר עצמו. אז אל תיקח את זה באופן אישי.

גם לי השיר הזכיר את יונתן של וולך (יונתן, יונתן הם קוראים, קצת דם, רק קצת דם לקינוח הדבש), שהוא מצידו בא כמובן בעקבות הסיפור התנכי על יונתן בן-שאול, שאכל קצת דבש באמצע קרב חשוב, ושאול כמעט הוציא אותו להורג על זה, אך העם לא נתן לו לעשות זאת.
אבל מעבר לכך שהמלים דם ודבש אכן מזכירות את וולך, ודרכה את הסיפור התנכי, אני לא רואה איך זה מתקשר לשיר שלפנינו, ולכן- אילולא זה שאתה העלית את הקונוטציה הזאת, אני כנראה לא הייתי מזכירה אותה, כי- בשביל מה? כלומר, מה לעשות איתה, איך להשתמש בה? ניסיתי לקשר קישורים פה בנקודה הזאת, אך העליתי חרס בידי.

עוד משהו שעלה בזכרוני, הוא שיר (זמר) שאת מילותיו אני לא ממש מכירה, אלא רק באופן מקוטע מאוד. הוא מתחיל ב :
"דבש ניגר כמי נהר, כמי נהר, הלום נסער..." (מי מכיר, מי יודע?!)
נדמה לי שיש בשיר הזה הרבה ביטויים שמתקשרים טוב ל"ערוף אל.." שלפנינו. אנסה למוצאו ברשת.

באופן כללי, השיר של עב"ד עשה לי לא טוב על הלב, בגלל הנושא, כלומר עריפה, שזו דרך די מפחידה למות. כלומר, נראה לי בסדר יחסית לגלוש אל תוך המוות באופן הדרגתי, נגיד כמו סוקרטס וכוס התרעלה- הוא הרגיש קור עולה ומשתק את גופו מהרגליים כלפי מעלה, והמשיך לדבר עם ידידיו בינתיים. או כמו סנקה הרומאי שהתאבד בחתיכת ורידיו, והמשיך לדבר עם רעיו בעוד הדם ניגר החוצה לאט. אני חושבת שגם נפילה או קפיצה ממקום גבוה היא פחות חדה (תרתי משמע) מעריפה. אתה עסוק בלראות את הקומות שאתה עובר בדרך, ובכלל...

בעריפה יש שבריר שניה שבו אתה עובר בבת אחת מ"יש" ל"אין", ובזמן שצווארך מונח-מתוח על הבלוק, או הסד, אתה מודע-עד-מאוד לכך שכרגע אתה כאן, ובעוד רגע- נדה. מפחיד, כשחושבים על זה.

מה שעב"ד עשה זה להתרכז על הרגע הקטן הזה, של המעבר. אם כי לא ברור לי מתי בדיוק הוא מדבר- לפני, באותו שבריר שניה של העריפה, או אחרי. כנראה בעריפה עצמה. כמו שמישהו (אור, נדמה לי) אמר, אולי יש משהו מעט בעייתי בדיבור-נקודת-הזמן הספציפית הזאת. אבל ניחא. הבעיה שלי אישית היא, שקשה לי להזדהות עם הרגשות המובעים כאן, החופש והנהרה וכל זה, כי גם אם אני לא פוחדת מדי מהמוות עצמו באופן כללי, אני חושבת שברגע שלפני עריפה, ובעריפה עצמה, הייתי נמצאת כנראה במצב של פחד-גופני-חייתי אדיר. שהוא, אני די בטוחה, בלתי נמנע ברגע שכזה. (אם מישהו פה ימצא את עצמו במצב הנ"ל, + יש חיים אחרי המוות, + יש אפשרות לשיחות חוץ, נא להודיע אם צדקתי..)

זהו בערך (אלא אם אמצא את מילות השיר ההוא, עם הדבש שנגר).
דבש ניגר 192426
(ויש גם mp3: http://www.orbina.com/pinat-hay/dvash.mp3)
דבש ניגר 192428
תודה.
[לא פלא שלא ידעתי את המלים! איזו שפה מיוחדת!]

טוב, האמת היא שכרגע זה לא עוזר לי הרבה לענייננו, כלומר לשיר של עב"ד, אלא אולי על דרך הניגוד. [רגע אקסטטי של חיים, מול רגע של התפעמות הדם במוות]. אבל אני לא בטוחה שזה קשר מכוון. אז זהו, בינתיים.
יונתן, יונתן הם קוראים לי 192429
איני חושבת שיונתן הוא אך ורק יונתן המקראי:

יונתן, יונתן הם קוראים לי 192431
אני אמרתי "רק"?! [רמז: לא].

אבל אם כבר, אני תמיד הבנתי את השיר הזה (של וולך) כמדבר על כך שהקוראים (או מבקרי השירה, או הוצאות הספרים) רוצים ממנה, יונה, יותר ממה שהיא מוכנה לתת, ונותנת, מעצמה בשיריה. והדיבור על כריתת הראש ועטיפתו בנייר מרשרש, כמו שכורתים ועוטפים פרחים, זו מחאה על הדרך שבה ממסחרים אותה ואת שירתה...

[הקדמת חבטה למכה: גם זה לא "רק"!]

ותודה על הלינק.
יונתן, יונתן הם קוראים לי 192443
אסתי,

"יונתן" הוא אחד משיריה הראשונים של יונה, ודומני שהיא כתבה אותו ממש בגיל צעיר (משהו כמו גיל 17 אאל"ט), כך שאני מסופק אם כוונתה הייתה למחות על מסחור שירתה - כשהיא כתבה את השיר אף אחד כמעט לא שמע עליה.
יונתן, יונתן הם קוראים 192445
תודה ממי שלא היתה לה הזכות‏1, למי שכן.

1 כמובן, אי-היכרות עם משורר אינה הסבר מספק, שכן תמיד אפשר "לקרוא על". אבל אני, (בין שאר חסרונותי), נוטה לקרוא רק את.
בכל מקרה, וכאמור- תודה.
אפשר ורצוי להתעלם 192446
[התגובה הנוכחית היא רק כדי להיפטר כבר מה"משלימה-חומר" שאני שוכחת למחוק כל פעם].
יונתן, יונתן הם קוראים לי 192488
אוף, בדיוק התכוונתי לכתוב "תודה, אסתי, סוף סוף אני מרגיש שאני מבין את השיר".

האם יש בכל זאת בסיס למרכיב בפירוש שמקשר את "יונתן" ל"יונה, תן!"?
יונתן, יונתן הם קוראים לי 192532
תגידי טלי, יש לך איזה חלק מיוחד לחטוף תביעת ענק מהוצאת הקיבוץ המאוחד על הפרת זכויות יוצרים או שקיבלת מהם אישור?
יונתן, יונתן הם קוראים לי 192961
נדמה לי שיש סעיף בחוק שמתיר ציטוט לצורכי מחקר מדעי או משהו כזה. בכל מקרה, הטורים שלי בגליונות הראשונים של הדג? (עם היצירות במלואן וכו') טרם הניבו "תביעות ענק", שלושנים אחרי.
יונתן, יונתן הם קוראים לי 192976
לא שמעתי על הסעיף הזה ונקווה שהוא קיים. אם אכן ואם בשלו לא תוגש תביעה, הרי שזו הכשרה חוקית שהמאמרים באוקפי ובדג אנונימי הם מחקר מדעי. גם זה משהו.
יונתן, יונתן הם קוראים לי 192696
ניתוח קצת מוזר זה היה. כמו ניתוח שלאחר-המוות: טכני וקליני להחריד.
התחושה שלי היא שניתוח כזה אינו מוביל אותנו בשום דרך להבנה או להתייחסות לעוצמתו של שיר.
יונתן, יונתן הם קוראים לי 192751
אני שלושת-רבעי מסכים איתך. ניתוחים קליניים-טכניים כאלה, שורה-שורה או מילה-מילה, הופיעו באייל כבר לא מעט, ובהרבה מקרים המרחק בינם לבין איזושהי הבנה של השיר הוא אכן רב. אפשר להתייחס אליהם לפעמים כאל נייר-עבודה אנציקלופדי שיכול לעזור כנקודת-מוצא לניתוח מעמיק, פשוט כדי שהקורא לא יחמיץ את כל האלוזיות והפירושים המילוליים האפשריים. בתור שכאלה, אני חושב שהם בהחלט תורמים משהו (ולפעמים יותר ממשהו) להבנת העוצמה. היו מקרים שלמדתי הרבה מניתוחים מסוג זה, גם באייל (חוששני שאינני יכול לאתר בקלות דוגמה).

ורק אנצל את ההזדמנות לציין שהתקליט ''בציר טוב'', דרכו הכרתי את ''יונתן'', הוא תקליט נפלא, ולא אוסיף מחשש ''אין אומרים שבחו המלא''.
לא, אני מסכים אתך לחלוטין. 193074
אכן, יש ערך לניתוח הזה - בתור *בסיס* לניתוח, משהו שממנו ניתן לצאת לאיזו אינטגרציה שתדבר על השיר. בקריאתו, חיכיתי כל הזמן לאינטגרציה המקורית הזו, אך היא לא באה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים