בתשובה ליובל נוב, 27/01/04 9:42
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אי-אה אי-אה אי-אה (לא דוכר איך קוראים לשיר. הטריטון בא כדי לחקות את קולו של חמור). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
הטריטון הוא המרווח הכולל 3 טונים שלמים, ובהקשרים סולמיים יקרא קווינטה מוקטנת או קוורטה מוגדלת (בהתאם לתווים מהם הוא ייגזר). בימי הביניים מרווח זה היה אסור באיסור חמור באופן מלודי. על אופן הרמוני אין מה לדבר, שכן זו תקופת האורגנום (בה שרו בקווינטות, קווארטות או כמו בבתי-הכנסת שלנו באוקטבות מקבילות). במודוס הלידי (זה המתחיל בפה וממשיך "על הלבנים") קיים קושי, בכך שעלול להיווצר טריטון בין הטוניקה (הצליל היסודי של הסולם) לדרגה הרביעית. זו אחת הסיבות לתחילת השימוש בחמשת הצלילים "השחורים" מעבר ל-7 צלילי היסוד של הסולם הדיאטוני. כך למיטב זכרוני קוראים בספרות על תחילת השימוש בתו סי במול. אגב פירוש השם במול הוא b מול כלומר סי רך. סי במול מרכך את החריפות במרווח הטריטון הנוצר בין פה לסי-בקר (ללא במול). גם הסימן לבמול (לא נמצא במקלדת כמו חברו ה-#) הוא זכר לאות b, המזהה את התו סי. בין הראשונים להשתמש באופן גורף בטריטונים במוסיקה שלו היה קלאודיו מונטורדי. טענו נגדו שהוא כותב "לא נכון". בתשובתו הגדיר את ה- "stile antico" (=הסגנון הישן) ואת ה"stile moderno" (כשמו הסגנון המודרני). עוד הבהרה - קשה לחשוב על המוסיקה המערבית, נאמר מן הברוק ואילך, ללא שימוש בטריטונים. הם חלק מן הדרייב המניע את המוסיקה. כל דומיננט ספט-אקורד כולל בתוכו טריטון, ואלה האקורדים המשמשים בביסוס סולם חדש, ובכך מעשירים את המוסיקה. (לדוגמא בדו מאז'ור הדומיננט ספט-אקורד כולל את הצלילים סול-סי-רה-פה ובין הסי לפה נמצא טריטון). כאשר מלמדים זיהוי מירווחים, נוהגים לתת בהם סימנים על פי התחלות של שירים מפורסמים. "מאריה" היא דוגמא לטריטון בעליה. אבל קריאת החמור בבלדה של סשה ארגוב טובה ממנה, שכן היא מספקת סימן היכר לטריטון בירידה ובעליה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עוד בקשר לטריטון שכונה "מרווח השטן" 1. ליסט (כמדומני באחת מן הפואימות הסמפוניות שלו) מתאר את השטן באמצעות חזרה מספר פעמים ובעוצמה חזקה של שני תוים בו-זמנית היוצרים מרווח של טריטון. 2. בביקורי בפריס שמעתי מספר פעמים צופרי אמבולנסים. המרווח בין שני הצלילים המעצבנים שהצופר משמיע הוא טריטון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי ב"ואלס מפיסטו"? מעניין, אני אנסה לחפש שם טריטונים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בתקופה שבהן היה המרווח הזה no-no, מה בעצם היה אסור? 1. שני תווים עוקבים בקו מלודי במרווח טריטון? 2. שני תווים סימולטניים במרווח טריטון בלי שום דבר באמצע? 3. כל אקורד המכיל טריטון? לא הייתי צריך לחפש הרבה כדי למצוא תוים טריטוניים עוקבים - בתיבה השלישית של האריה מתוך "וריאציות גולדברג" הפתוחה במקרה כרגע על פסנתרי יש כאלה, ביד שמאל. באך כבר התעלם מהאיסור, או שזה לא האיסור? כפי שציינת, טריטונים מופיעים בכל אקורד מז'ור-7, והייתי מוסיף שגם במינור-6 ובמוקטן1 (diminished). אקורדים אלו מופיעים לא מעט אצל באך ומוצרט, נניח. הם היו אסורים קודם לכן? (אם זה לא ברור, אני באמת רק מנסה להבין, לא טוען שהטענות על המרווח הצורם שגויות או משהו). 1 אני מכיר את האקורדים האלה רק בשמות הפופולריים שלהם, לפחות אצל גיטריסטים. סליחה מראש... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני כתבתי ימי הביניים, וכן שמונטורדי (1567-1643) כבר הרבה להשתמש בטריטונים. י. ס. באך (1685-1750) כמייצג המובהק של תקופת הבארוק וו. א. מוצרט (1756-1791) כמייצג התקופה הקלאסית בוודאי השתמשו בטריטונים (ראה תגובתי בקשר לדומיננט ספט-אקורד). כמוכן רוב המוסיקה בימי הביניים הייתה חד-קולית. תחילת המוסיקה הרב-קולית הוא באורגנום החמור-המקבילי (שירה בקווינטות או קווארטות מקבילות). לכן כל עולם המושגים מתחום ההרמוניה הקלאסית והעכשווית אינו רלוונטי לתקופת ימי הביניים. בימי הביניים שני צלילים עוקבים במלודיה במרווח של טריטון היו אסורים באיסור חמור. יתרה מזה גם שני צלילים במקומות בולטים (למשל במקום בו המלודיה עושה תפנית בכיוונה) אף הם היו אסורים. כמובן שכאשר האורגנום התפתח וחדל להיות מקבילי, מרווח הטריטון לא היה בין המרווחים המותרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה רבה. פספסתי איכשהו את ההערה הקודמת שלך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפתיחה ל''אינקובטור'' של ''הקליק''. (טוב, זה לא ממש במנגינה). אגב, צליל הסירנה של אמבולנסים ברבות ממדינות העולם הוא שני צלילים מתחלפים במרווח של -- טריטון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |