בתשובה לערן בילינסקי, 28/01/04 23:55
ביילין והלובים 194005
לפי מה שאתה מתאר גם אני לא עושה ניתוח פסיכולוגי. אני לא מתייחסת לחיים האישיים, או לחוויות הילדות של אדם זה או אחר, אלא מדברת על המניעים היסודיים החברתיים שמניעים אותם. בדיוק ברמה ש"בדלנות" או "השתלבות" מסבירות את הפעולות של הפוליטיקאים. כך שהפגישה האישית שלי עם נשואי הניתוח שלי לא רלוונטית.
אם תקרא בזהירות את מה שכתבתי תבין שאני מתייחסת ל"ניתוח הפסיכולוגי" של גישה פוליטית, ולא של אדם זה או אחר באופן אישי. ההתיחסות היא עם שם, כי טכנית יש מישהו ספציפי שמביא לידי ביטוי את הגישה הזאת. (הבלבניסטים לעומת זאת, כן מרשים לעצמם לאפיין את העמדה הפוליטית-פסיכולוגית האישית של פוליטיקאי זה או אחר.)
אני לא מבינה על מה אתה מדבר כשאתה אומר :"במיוחד כאשר אי אפשר להתכחש לכך שהניתוחים שלך גם "יוצאים" מתאימים לדעה הפוליטית שלך". אני הרי מנתחת את הגישות הפוליטיות של חלק מהאוחזים בדעות פוליטיות מנוגדות לאלו שלי, מראה סתירות בין ההצהרות והמעשים שלהם, ומעלה השערות לגבי המניעים (הפסיכולוגיים-פוליטיים, ולא אישיים) שגורמים להם להתנהג כפי שהם מתנהגים. אז למה זה מוזר שזה יוצא "בדיוק"?
את אלו מיריבי הפוליטיים שאין להם סתירות בין המעשים וההצהרות, אני לא צריכה לנתח, אלא להתווכח ישירות עם מה שהם אומרים. רק כאשר אני חושבת שאין קוהרנטיות, טבעי לנתח מניעים יותר עמוקים. אם אתה חושב שאני טועה, אתה מוזמן להביא אלטרנטיבות להצעות שלי להסבר (כפי שבאמת עשית). אני הרי לא מסתמכת על אינטואיציה סודית, אני מסבירה את הסיבות שהביאו אותי להעריך כך או אחרת ואפשר להתווכח.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים