בתשובה לרן בר זיק, 17/03/01 12:19
הבלים 19404
לגבי סעיף ג' - למה שהקרקע תהיה חקלאית? ענף החקלאות בישראל הוא בחלקו מפסיד ובחלקו מסובסד ע"י הממשלה (מים שפירים במחירים מצחיקים), והוא מושתת על יבוא (עובדים). אינני אומר שכל פיסת קרקע צריכה להיות מנוצלת באופן המשתלם ביותר (בניה להשכרה להייטק, נכון לשלשום), אולם ההתעקשות על חקלאות (אמנם סייגת אותה מעט, אולי תפרט) נראית לי בלתי-מוצדקת.
הבלים 19461
מדינה זקוקה לחקלאות, גם אם היא אינה רווחית כלכלית וזאת בגלל:
א. מדינה כמו שלנו, ובעצם כל מדינה, זקוקה ליכולת ייצור חקלאית שתשמר לעת צרה או מחסור כלל עולמיים, שימור ופיתוח הידע הכלכלי מהווה ביטוח לימים קשים שיכולים להתרחש.

ב. שיקול הנוף: לא הכל זה הייטק או נדל"ן, לשטחים חקלאיים פתוחים ולשדות עם יבולים יש השפעה נופית לא קטנה על הארץ.

בגלל סיבות אלו ובעיקר בשל הראשונה, יש לשמר את החקלאות, גם במחיר סיבסודה, כיוון שזהו המחיר אותו אתה משלם עבור 'הביטוח'. העובדה היא שגם ביפן, סינגפור ועוד מדינות, במצוקת נדל"ן איומה יש שטחי חקלאות.
הבלים 19462
עם סעיף ב' אני מסכים. סעיף א' הוא בעייתי במקצת, לדעתי: נסה להחליף את המילה חקלאות במילה טקסטיל.
באותה מידה יכולנו לטעון שהיה עלינו לסבסד את מפעלי הרכב שייצרו את הסוסיתא ("כרמל"?) כי יש לשמר את הידע הכלכלי של ייצור הסוסיתא לכשיגיעו ימים קשים.
האם אין לשפוט את החקלאות בכלים כלכליים גרידא? לקח די הרבה זמן להפטר מ"נלבישך שלמת בטון ומלט", הגיע הזמן להתאושש גם מ"הפרחת השממה".
הבלים 19488
אני יכול לחיות בלי טקסטיל. מחסור בזה לא יהרוג אותי. מחסור במזון, כן וכן.
הבלים 19489
אם מחיר המזון המיובא נמוך ממחיר הגידול בארץ אז יש לייבא מזון ואין טעם להעניק סובסידות לחקלאות. מכיוון שמן הסתם תעלה את הטענה הצפויה כל כך של מצור בעת חירום, קח בחשבון שבעת כזו גם לא נוכל לייבא דלק וכו'.
הבלים? 19492
אם כבר הולכים להידפק, אז עד הסוף, אתה אומר?
הבלים? 19494
בערך. עדיך להשקיע כסף כדי לא להגיע למצב של קטסטרופה מאשר לנצל אותו למטרה שבמילא לא תעזור בעת קטסטרופה.
הבלים! 19497
חקלאות היא ענף מיוחד, בשונה מטקסטיל או כל ענף לא כלכלי אחר, כיוון שאופייה של ארץ נמדד גם בכמות השטח החקלאי שלה.

כמו כן, אתה מניח מחסור כללי, אך יש מקרים שנוצר מחסור ספציפי במוצר חקלאי.
כמו כן עדיף לנו להסתמך ברוב המקרים על ייצור-עצמי בענף הזה כדי לא להיות תלויים באסונות טבע במדינות אחרות או בתנודות מחירים שעלולות להביא למשבר חברתי.
המחיר של השארת החקלאות כענף חי שווה את זה.
הבלים?! 19499
אין ביננו ויכוח בנוגע לחקלאות כאמצעי לשימור שטחים פתוחים.
אם קיים מחסור ספציפי במוצר חקלאי, נטפל בכך כפי שמטפלים בכל מוצר אחר: ייבוא.
במקרה שהמחירים עולים מעבר לתחום מסוים, ע"מ למנוע משבר חברתי (או אפילו רעב, במקרים קיצוניים), אז יש לסבסד את המוצרים החקלאיים. עדיף לסבסד כשצריך ולא לסבסד תמידית גידולים לא רווחיים.
הבלים 19465
ענף הפרחים לדוגמא. רובו לייצוא.
המדינה בעצם מייצאת מים.
ואחר כך מפחידים אותנו עם ילד שצועק על הדודה שלו שלא תוריד הרבה מים אחרי שהיא עושה צרכיה בשירותים.

שיקול הנוף הוא לא שיקול. אפשר להשאיר שטחים פתוחים החיים על מי שלחין.
זה לא או חקלאות או נדל''ן.
הבלים 19476
בנושא הייצוא, אתה צודק, לפי דעתי הייצוא החקלאי צריך להכיל את מחירם האמיתי של המים. אך אני לא מדבר על ייצוא, אלא על ייצור עצמי, שיש לשמרו גם אם הוא אינו כלכלי.

במדינה שלנו, שטח פתוח ולא מעובד, יהפוך במהירות טרף לכרישי הנדל''ן, כמו כן, אני מעדיף מבחינה אסתטית שדה חקלאי על פני שדה בור.
הבלים 19514
אני לא מבין את הטענה "שטח פתוח ולא מעובד יהפוך במהירות טרף לכרישי הנדל"ן". זה היה נכון אילו השטחים המעובדים היו מוגנים בחירוף נפש על ידי המעבדים שלהם, שהיו חוששים לפרנסתם החקלאית ונשכבים לפני הבולדוזרים. והרי אין זה המקרה...

אולי ההיפך? כל עוד אלו שטחים חקלאיים, האינטרס של המחזיקים בהם זהה לזה של הכרישים. אם הם יהיו שדות בור, לפחות יהיו אלו חובבי הטבע ואיכות הסביבה מול הכרישים, מבלי שגם החקלאים יהיו עם הכרישים.

השטחים המעובדים גורמים נזק *עצום* לאיכות הסביבה - בפרט, לאיכות מי התהום - בין בזיהום ע"י חומרי דישון והדברה, ובין בהגדלת צריכת המים.

ואני מעדיף אסתטית שדה בור על פני שדה חקלאי. בהרבה, אפילו. (לקחת בחשבון את גורם חיות הבר בהעדפתך האסתטית?). אם כי יש לומר כי ריח פרדסים בעונת הפריחה הוא פייט קשה...
מה גם שהאלטרנטיבה אינה שדה בור 19523
אילו היה עלינו לבחור בין שדה מעובד לשדה בור, ניחא, וגם אז דעתי כדעת ירדן. אך ברוב המקרים מדובר בסביבות גידול עשירות יותר. יצוין שגם מבחינה תכליתית של ראות ירוקות, שדה מעובד (למשל חיטה) מייצר הרבה פחות חמצן ליחידת שטח מאשר צמחיה טבעית, כמדומני עד כדי שני סדרי גודל. טיעון זה תופס כמובן פחות לגבי פרדסים או מטעי עצים (אבוקדו/אגוזים), שהרי מקור ההבדל בשטח הפנים הגדול יותר לעומת הצמחיה המישורית בשדה מעובד.
יצוין גם שחלק משדות הבור מקורם בכריתת יערות, שדות/ישובים שניטשו, שימוש כשטחי-אש וכו', ובמובן זה הסביבה ניתנת לשיקום ברבות הימים.

ע"פ מיטב ידיעתי מרבית הקמח, הסויה, וכו' מיובאים מארה"ב וממדינות אחרות, ומשקל התוצרת המקומית כמקור למוצרי יסוד אינו אלא משני. יש כ-‏8000 חקלאים במדינה, אילו באמת היינו רוצים להגיע לאוטרקיה, ולו בשעת חירום בלבד, לא כבישת שטחים פתוחים לשדות היתה הדרך. אולי גידול בקומות או גידולים ימיים, או פתרונות אחרים המפורטים ב'מוסד המשחק העולמי' שציטטתי לרוב:
אך שאיפה זו נראית לי רומנטית נלהמת משהו, גם כשמטרתה להגן על המשק מפני תנודות בשוק העולמי, ולא להתכונן למלחמה. אוכל נשמע קיומי, אבל מוצרים חיוניים לא פחות ויקרים יותר גם כן מיובאים מחו"ל. למעשה מרגע שתושג מדיניות יציבה יותר בתחום גידול האוכלוסין והפרנסה, לא מן הנמנע לספק מזון להמונים חינם כמו מים ואויר לנשימה. עם התחייבות מינימלית לגבי היותו משביע וראוי למאכל אדם, כשלרשות אניני הטעם יעמדו עדיין הבישול הביתי והמסעדנות העממית והיוקרתית כאחד. זה באמת לא כזה סיפור מבחינה כלכלית כל עוד לא ילווה בגידול מופרע במס' הנפשות למשפחה, ולאלה הנזקקים לו יוותר הפנאי לעסוק בעניינים מהותיים יותר. השכלה למשל.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים