בתשובה לעמוס ס., 03/02/04 10:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בבקשה. בוא תבטל את הרצון של סטרפטוקוקוס לפגוע בך. בוא תבטל את הרצון של נסראללה להכניס אותך לתא גזים. אני לא מכיר דרך להשפיע על הרצון של סטרפטוקוקוס לעשות את מה שהוא עושה. אני יודע שיש, בגדול, דרך למנוע ממנו או לפחות לנסות בצורה אפקטיבית למנוע ממנו לעשות את מה שהוא עושה. אתה רוצה לחנך עם שלם, במשך כמה שנים שזה דורש, עם כל התשתית הלוגיסטית שנדרשת לשם כך, על מנת להשפיע על הרצון שלהם לרצוח אותך? אני בעד. אלא שכדי להגיע למצב שבכלל תוכל לעשות זאת, קודם אתה צריך לנצח אותם. איך תנצח? תתן להם עוד אדמה? עוד כסף? עוד נשק? יכולת תנועה משופרת לתוך ישראל? המציאות של העשור האחרון מראה שכל אלה שיפרו את היכולת לאין ערוך, בעוד שהמוטיבציה גם היא גדלה. באינתיפאדה הראשונה חיילים נהרגו מבלוקים, כי לא היו רובים וחגורות נפץ. בשלוש השנים האחרונות חיילים נהרגו בין השאר מקרבות ירי ומחגורות נפץ. אם אני מבין נכון, אתה מציע ליצור מצב שבו אפשר יהיה לומר שהשימוש בירי וחומרי נפץ היה בדיעבד תוצר של 'מוטיבציה' בהינתן תנאים מסוימים, תוך שאתה יוצר תנאים אחרים, שבהם עם אותה 'מוטיבציה' קיימת *יכולת* לעשות דברים גרועים עוד יותר. צריך להבין שישנה מציאות. המציאות שלנו היא מציאות פיזית, גשמית, שבה יש חומר, שמורכב ממולקולות, וצריך להשתמש בכל מיני עצמים שצריך שיהיו זמינים לשם כך על מנת לבצע פעולה מסוימת שדורשת זמינות של אותם עצמים. אתה לא יכול להיכנס לתוך המוח של נסראללה, יאסין והמוני החיזבאלונים והפלסטינים, אז לפחות תמנע מהם *לבצע* דברים שהם מעוניינים לבצע. בדיוק כמו שאתה לא מנסה (או כך לפחות אני מקווה) 'להתפשר' עם 'האינטרסים' של סטרפטוקוקוס. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
חינוך עם שלם מתחיל בשכנוע ההנהגה שמושפעת מהזירה הבינ"ל, ירדן ומצרים הן דוגמאות מוצלחות לכך שיש לנו את האפשרות לרגיעה וחיים לצד אויבים מרים לשעבר החוכמה היא להגיע לרגיעה ולא להסלמה, ואז להמשיך את הרגיעה כמובן שיש לנצל את המציאות למניעת התקפות, אבל אפילו הרה"מ הימני ביותר בשנים האלה, עם הממשלה הכי ימנית בימים האלה, כולם הגיעו למסקנה כי הדרך הנכונה היא דרך השלום שהשמאל מציע- אם בעניין הגדר ואם בעניין עזה הערה: כמובן שיגיע עדכון חדשות על תוכנית הפינוי החד- צדדית של שרון דקה לאחר פרסום התגובה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי מדבר על 'דרך שלום'? שלום הוא מצב הדדי. כיום יש רק צד אחד שמעוניין בשלום. התכנית היא תכנית להפרדה חד צדדית ואין לה שום קשר לשלום. שלום יהיה כשגם הפלסטינים יהיו מעוניינים בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המשפט הנכון הוא: כולם הגיעו למסקנה כי הדרך הנכונה היא דרך ההפרדה שהשמאל הציע, כולל הוצאת ישובים מבודדים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם אתה מתייחס רק לאנשי חיזבאללה וחמאס כחיידקים או שאתה מתייחס כך לפלסטינים ככלל? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתייחס כך לאנשי חיזבאללה, חמאס, ג'יהאד איסלאמי ושאר ארגונים שהמשמעות של עצם החברות בהם היא חוסר נכונות או רצון לכל סוג שהוא של פשרה, ומי שכן מעוניין באחת זה מראש פשוט לא המקום בשבילו; וכן גם לתומכים של כל הנ"ל שאין להם שום רצון או יכולת להתפשר, ואין שום דבר שאפשר להגיד או לעשות כדי לגרום להם לפתח יכולת מסוג כזה. למשל, בגלל פנאטיות איסלאמית דתית שרואה בכל צורה של דיאלוג או התפשרות דבר משוקץ ואינה מסוגלת לכל מינימום שהוא של פתיחות כלפי כל מה שנמצא מחוץ למסגרת הדתית הפנאטית עצמה; או למשל בגלל הסתה אנטישמית קיצונית פלסטינית וכלל מוסלמית שכל מי שמכיר אותה מבין שהיא אינה נופלת בכלום מעוצמת ומהיקף ההסתה הנאצית ואף עולה עליה בקריאה המפורשת והישירה לרצח ברברי מכל הבא ליד; הסתה שמטרתה להוביל אנשים רבים ככל האפשר למעשי רצח של ממש ולא 'רק' להכין את הקרקע למעשים כאלו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ושכחת להזכיר את כ''ך... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הכ''כניקים, עם כל הכבוד להם, לפחות לא מנסים להרוג אותי... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כלומר, אינך כולל בכך חלקים נרחבים בעם הפלסטיני. לחלקים אלו *יכול* להיות רצון משל עצמם. הם *יכולים* לבחור לסייע לצה"ל (באינתיפאדה הראשונה, למשל, היו מי שסייעו לכוחות צה"ל), לעמוד מהצד, להביע מחאה לגיטימית על הכיבוש, או לסייע למחבלים. לטעמי, מדיניות הסגרים/כתרים/התעללות של ישראל בשטחים גרמה בשנים האחרונות לאותו חלק בצד הפלסטיני להיות כמעט בלתי מסוגל לתמוך בצד הישראלי, ולרבים מהם להיות בלתי מסוגלים אפילו לעמוד מהצד. מדיניות שרון היא שיצרה את המוטיבציה של אותו ציבור, על-ידי השפלת נציגיו הרשמיים שוב ושוב, ובדרכים האחרות שפורטו כאן. כעת, מיתממים החרדונים בבתיהם ספוגים השמש, אין לנו ברירה אלא להקשות עוד יותר את ידינו על האוכלוסיה, כדי - כמה ברור - להקטין את היכולת שלה לטרור, כי המוטיבציה כבר איננה ניתנת לתיקון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המדיניות היא מדיניות של הגנה עצמית. סגרים, כתרים וכו' מונעים פיגועים ופעמים רבות בעבר מנעו ממפגע לצאת מעירו או כפרו כאשר היה ידוע שהוא בדרכו לצאת משם. פעמים רבות דווקא קרה שמיד לאחר הסרת סגר או כתר התרחש פיגוע שגבה הרוגים רבים, פיגוע שיצא בדיוק מהמקום שממנו הוסר הסגר. הדברים הם עד כדי כך ברורים שבדרך כלל כאשר שומעים על סגר שהוסר בתור איזושהי 'מחווה' ולא מכיוון שנתפסו המפגעים שבגללם הושם הסגר מלכתחילה, אפשר להתחיל לחכות תוך יומיים שלושה לכל היותר לפיגוע שייצא מאותו מקום, ובדרך כלל זה אכן קורה. כלומר - כאשר יש סגר אין טרור, כי לא ניתן לקיים טרור. כאשר אין סגר, וכאשר הסיבה לכך שאין סגר היא בגלל הרצון להקל על האוכלוסיה, מיד יש טרור. אתה צודק, זכות התנועה החופשית היא חשובה, אבל הזכות לחיים חשובה יותר. וכששמים על הכף את זכותם של הפלסטינים לנוע בחופשיות מול זכותם של ישראלים לחיות, וכאשר האחת באה על חשבון השניה, אני מעדיף את הזכות לחיים. ותגיד לי, איזה שמש, השתגעת? החרדונים הם מתכנתים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |