בתשובה לאלון עמית, 05/02/04 23:43
תרשו לי להיות נודניק 195362
אני לא יודע לאיזה סוג תפקידים ראיינת עובדים. יכול להיות שיש תפקידים בהם שאלות אישיות אינן מעניינות במיוחד כי אתה מתעניין בעיקר בתוצאות שהמועמדים יכולים להפיק (נגיד, אם אתה מחפש חוקר בביולוגיה אתה יכול להסתמך על הישגים אקדמיים. אם אתה מחפש מתכנת אתה יכול להסתמך על המלצות ומבחנים וכו'). אני מניח גם שבתחומים מסוימים, כשאתה עוסק באנשים מצטיינים שקורות-החיים שלהם בנויים ''טוב'' (אני לא מתכוון רק לגליון קורות-החיים) אתה יכול להיות שקט יותר שמה שאתה רואה זה מה שאתה מקבל.

אבל אני לא בטוח שאלה המקרים הנפוצים בשוק העבודה. לרוב, בראיונות מנסים לתהות ''איזה סוג אדם'' אתה, בהנחה (הנכונה) שהתרומה שלך לארגון נובעת מאישיותך, לא פחות מאשר מהכישורים שלך. גם הכישורים הנידרשים אינם כאלה שניתנים להערכה באמצעות מדדים חיצוניים כמו ציונים, השכלה וכו'. אחרי הכל, אפילו בפגישה חברתית אנחנו מנסים לדלות פרטים אישיים - לאו דווקא כי הם מעניינים אותנו כשלעצמם, אלא כדי שנדע ''לסווג'' את העומד מולנו.
תרשו לי להיות נודניק 195390
בהחלט: כל הרעיון של ראיון הוא לאפשר למראיין לתהות על קנקנו של המרואיין‏1. מדדים חיצוניים אפשר לרשום בקורות החיים, והם בוודאי לא העיקר. בראיון אתה לומד על אישיותו של היושב מולך בכל מקרה, גם אם תשאל אותו על העדפותיו המיניות וגם אם לא. נראה לי שהחשש שמישהו יידחה בגלל שהמראיין שלו לא סובל הומואים מצדיק את הפיכת השאלה הזו ללא מקובלת, וציינתי שגם לי אישית לא היה איזה צורך בוער לברר עם המועמדים שפגשתי עם איזה סוג של אנשים הם חולקים את יצועם. היה לי חשוב מאוד לנסות ולבחון את "אישיותם", אבל באמת שאף אחת מהשאלות ה"אסורות" לא חסרה לי.

1 איזה משפט אליטרטיבי...

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים