בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 06/02/04 23:00
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לא העלתי על דעתי שאצטרך ''להסביר'' את ההנחה ששראוי שנשים יהנו משוויון הזדמנויות. כנראה שבאמת לא הבנתי עם מי אני מתעסק. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין ספק, זו הדרך להסביר את העמדה שלך - להציג אותה כמובנת מאליה, וכשמישהו שואל "למה", להגיד "לא הבנתי עם מי אני מתעסק". אנא, החלט. או שיש לך תשובה רלוונטית ועניינית, או שלא תענה. הרי זו שאלה שהתשובה לה אמורה להיות מובנת מאליה לכולם, אז מה קשה בלענות עליה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מוכן. גם אם אנשים שונים זה מזה פיזית הרי שאנו יוצאים מנקודת הנחה 1 שהנפש שלהם והאושר שלהם הם שווים מבחינה ערכית. לפיכך חשוב לאפשר לכולם אותן זכויות, וכן שיוויון הזדמנויות על-אף הבדלים פיזיים2. ואפילו במקרה שיש תכונה פיזית הפוגעת עקרונית ביכולתם בתחום מסויים, עדיין ראוי לאפשר להם לכפות על החסרון באמצעות כשרון (נניח, זה לא ראוי לפטר שחקן כדורסל נמוך אך בעל כשרון המכפה על גובהו). ובמקרים שבהם קבוצת אוכלוסין סובלת מנקודת מוצא חלשה יותר, ראוי אפילו לתת להם אפליה מתקנת. כמובן שקיימים מקרי קצה3 שבהם כן יש הפרדה ואפליה אולם הם כל כך physically-oriented שהם רק מעידים על הכלל. כמובן אפשר ורצוי להתווכח על ה-tradeoff בין שיוויון הזדמנויות לבין ערכים אחרים, אבל זה ששיוויון הזדמנויות הוא ערך ראוי, זה קצת טריביאלי. ________ 1 אם אתה מפקפק גם על נקודת מוצא זו, אז אין טעם בדיון. פשוט אפשר להחליט שרירותית למי יש יותר זכויות ולמי פחות (נניח, למעסיקים). 2 כך גם לגבי הבדלים סוציואקונומיים, הבדלי מוצא והבדלי דת. אבל לא לגבי הבדלי כשרון - שיוויון הזדמנויות מאפשר לך לקבל תמורה מלאה בהתאם לכשרונותיך, הוא לא מתעלם מהם. 3 תחומים שבהם תכונה פיסית מהווה קריטריון בסיסי מאוד: תחרויות יופי, ענפי ספורט המצריכים חוזק פיסי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קיבלתי, ואני מסכים עם רוב מה שאתה אומר, אולם לא בטוח אם זה אכן מתאים למקרה הנוכחי. מדוע? כי "הריון" אינו הכרח, דהיינו אינו נגזרת ישירה של "הבדלים פיזיים". נשאלת השאלה "אז נשים צריכות להחליט בין הריון ועבודה?". ולמעשה, אני עדיין מתקשה לראות מה "רע" בתשובה של "כן, בעבודות מסויימות, או עד שיהיה להן ותק מסויים בעבודה". יתר על כן, ניתן לקשור את ההריון עם "הבדלי כישרון", בעיקר בעבודה שבה הכישרון אינו פקטור רציני, והתפקיד דורש בעיקר נוכחות (ואלו לא מקרי קצה. אני מניח שזה מאוד נפוץ). גם זה מתקשר שוב ל"עבודות מסויימות". אז אולי כן יש טעם לבדוק כל מקרה לגופו, במקום להטיל איסור גורף על שקילת הריון בתור פקטור? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל, למען הסדר הטוב, אני הולך להתייחס לימי חופש חוקיים (=שמגיעים במקרה של היריון) מתוך הנחה סבירה מאוד שאסור לפטר בגללם, ואם לא מגיע חופש, אז החוק לא צריך לתת אותו. הסיבה לאיסור הגורף היא שבהעדרו, יש תמריץ גדול מאוד למעסיקים שלא להעסיק נשים כלל, נוסף על האפליה שכבר קיימת. אפשר אם כן להסתכל על זה כעל אפליה מתקנת שהיא מפלה לטובה בכוונה. תחשוב למשל על % קבוע של קבלת סטודנטים ערביים, לפקולטות שבהן שליטה טובה בעברית היא חשובה מאוד (רוח?). פקטורים נוספים: המדינה מעוניינת לעודד נשים להרות (וגם מעוניינת לעודד גברים לעשות מילואים ולא להתחמק מהם). לכן היא מספקת להן ימי חופש (וכך גם לגברים). כמו כן, המדינה מעוניינת לעודד נשים שלהוליד זה חשוב להן (רחמנא ליצנא) - לעבוד. אבל אין ספק שאתה צודק שהאיסור הגורף (כמו כל כלל קטגורי שכזה) הוא קיצוני מדי, וצריך לעדן את החוק *הקיים* - כנראה במקרים של קבלה לעבודה, וכתלות בתפקיד , ותק, וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בסדר. אז יש כאן עוול נקודתי שבא לשרת מטרה נרחבת יותר. אני מוכן לקבל את זה שהמדינה מנסה לעודד שני תחומים: 1) לידה בקרב נשים עובדות. 2) עבודה בקרב נשים יולדות. אם כי על התחום הראשון אני יכול להמשיך להתווכח, כי לא ברור האם עידוד ילודה הוא רעיון טוב כל כך במדינה שלנו. דווקא את הדוגמא של האוניברסיטה לא הבנתי, אלא אם כיוונת לומר שהמדינה רואה את זה כאינטרס שלה שסטודנטים ערבים רבים יהיו בעלי תואר, גם אם זה בא על חשבון אנשים שמתאימים יותר מהם. אבל אפשר לפתוח על זה דיון חדש, וארוך הרבה יותר, אז אולי נוותר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
דוקא נשמע שהבנת את כוונתי בדיוק נמרץ... בהקשר זה זה דוקא ממש לא חשוב אם האינטרס של המדינה ביחס לסטודנטים ערבים מוצדק או לא, זאת רק אנלוגיה שבאה להראות שבמקרה של נשים אפשר (אולי) להתייחס לכך כאל אפלייה מתקנת המפלה לטובה נשים במכוון. בקשר לעידוד ילודה - אני חושב שזה חשוב לעודד נשים עובדות ללדת שני ילדונים, אחרת נגיע לניוון סטייל אירופה (השכבות החזקות באוכלוסיה מצטמקות). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים איתך, האמת. אם מתחילים את המלחמה בקונספציה של "ילדים זו שמחה", צריך להתחיל ממשפחות "ברוכות" ילדים ,לא ממשפחות עובדות. מה עושים באייל אם מגיעים להסכמה על משהו? צועקים "אסור לערבים להיכנס לאוניברסיטה!" ומתחילים לריב מחדש? |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |