בתשובה ליהונתן אורן, 07/02/04 17:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כתבת: "ל"חברה" בכללה יש כאן אינטרסים. השאלה היא מדוע המעסיק הפוטנציאלי צריך לשלם את המחיר של האינטרסים האלה". אבל על כל הגשמת יעד או אינטרס של החברה, יהיה מי שישלם. בעצם, עיקרה של כל מדיניות הוא לקבוע "מי ישלם" - מי פחות, מי יותר, מי בכלל לא ומי יהנה מהתשלום. דוגמה הפוכה: אם לחברה אין אינטרס חזק מספיק להשקיע בחינוך, ההורים ימצאו את עצמם משלמים על חינוך אפור, חוגים, ספרים והוצאות נלוות שבעבר היו ניתנות חינם או בסבסוד גדול. כך קורה בכל תחום, מטיפוח צה"ל דרך עידוד משקיעים זרים ועד הפשרת קרקעות לחקלאות. המעסיק הפוטנציאלי הוא חלק מהחברה בדיוק כמו העובדת ההריונית. השאלה היא, כאמור, מה המגמה הרצויה ל"חברה" בנושא זה ואיך ניתן להשיג אותה. יהיה אידיאלי להשיג אותה במינימום פגיעה לכל הצדדים, אבל זה כמעט בלתי אפשרי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים כמעט לכל מה שכתבת. אני חושב שבמערכת יחסי-עבודה קבועים אכן המעסיק צריך לשלם את המחיר, וזה משקף את הצורה שהחברה רואה את יחסי המעסיק-מועסק. אבל גם חוקים חברתיים מתבססים על עקרונות של צדק. באופן עמוק יותר, החוק כאן מבטא סוג של צדק חברתי, כי התלות בין המעסיק למועסקת היא הדדית. מה שאני מנסה לומר הוא שהתחייבות נוצרת כפועל יוצא של מערכת-יחסים. בניגוד לכך, האישה שהיא מועסקת פוטנציאלית בלבד אינה נמצאת במערכת-יחסים עם החברה המעסיקה. כאן, הטלת הנשיאה בעול על המעסיק נראית לי לא צודקת, בגלל מימד האקראיות: היא לא עשתה דבר שיצדיק את תשלום המחיר מצד המעסיק. במקרה (ולרוע מזלו) היא הגיעה לראיון אצלו. אם אנו טוענים של"חברה" יש אינטרס, הייתי מטיל את האחריות למימושו של האינטרס על כלל הציבור (ביטוח לאומי) ולא על המעסיק. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |