בתשובה לברקת, 15/02/04 19:31
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני דווקא אוהב תיאטרון (מה שמזכיר לי שאני צריך לחדש את המנוי שלי). אני מוצא שהמגע הבלתי אמצעי עם השחקנים מדבר אלי הרבה יותר מאשר סצנה שצילמו אותה פעם ועוד פעם עד שהבמאי החליט שהיא מספיק "טבעית" (קצת סותר, לא?). בשל כך הפסקול של ההצגות נתפס בעיני כמעושה - הוא שונה כל-כך מהקול הטבעי של השחקנים. אפרופו תיאטרון, הנה הצעה לכל מחזיקי ה"מנוי פתוח" לסוגיו, שיושבים ביציע: הזמינו את הכרטיסים רק יום-יומים לפני ההצגה שאתם רוצים ללכת אליה - תמיד יש את מי שמבטל כי בדיוק קרה משהו, ואז תוכלו לזכות במקומות טובים למדי באולם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי אומרת "טבעית" - הייתי אומרת "אפקטיבית". קראתי איפשהו שלשחקני קולנוע אין מה להיות מוטרדים מאיכות המשחק שלהם בסצינה, כי ממילא הבמאי חושב באותו זמן על פנס התאורה, או על ספר שמונח על השולחן מאחוריהם. הקולנוע הוא כבר מזמן לא המדיום הכי "טבעי" 1 בעולם, ולא יודעת אם הוא היה כזה אי פעם. אבל כשאני כבר נשאבת לסרט, שאלת הטבעיות לא מטרידה אותי. 1 השחקן הכי טבעי בקולנוע אי פעם הוא התינוק של משפחת לומייר, כפי שהונצח ב"ארוחת התינוק". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1 לא, הכי טבעי זה יוסוף אבו-וארדה, בתפקיד רב וראש ישיבה ב"קדוש" :-). סרט איום, לדעתי (אבל אבו-וארדה דווקא משחק שם בערך הכי טוב, באמת). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לך? :-) אגב, מצאתי לינק: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, רואים שהתינוק משחק ממש טוב. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |