בתשובה לדניאל קלטי, 23/03/01 2:05
אמנות מודרנית ודיעות מודרניות 19790
אם כך, האם אתה גם נמנע מיצירותיהם של ואגנר, ברהמס, ון-גוך ולנון?

במלים אחרות, אם נהנית ארבעים שנים מיצירה מסוימת, ואז קם היוצר ומתבטא בצורה מחפירה, באיזו צורה בדיוק זה פוגם ביפי היצירה הקיימת?
אמנות מודרנית ודיעות מודרניות 19803
בתשובה לשאלתך הראשונה - דוקא לא, אינני נמנע. להיפך.
אני מודע לכך, שקיים כאן חוסר-עקביות מסוים. זהו דבר רגשי, לא שכלתני בעיקרו, ולפיכך קיימות סתירות... אני מניח, עם זאת, שהסיבה להבחנה רגשית זו הינה העובדה, שבשונה מהם - מאיר אריאל והתבטאויותיו היו חלק מן התרבות היומיומית, תרבות ההווה המקיפה אותנו, בעוד שוגנר, ון-גוך, ברהמס או אפילו לנון הינם, כבר, דמויות הסטוריות, שעברו, עקב כך, משדה הדיונים הפוליטיים-חברתיים האקטואליים לשדה היצירה האמנותית של התרבות האנושית בכללותה, בלא קשר ממשי לשאלה, אילו בני-אדם הם היו.
כך אני רואה זאת.

שלך,
דני.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים