בתשובה לטל כהן, 25/03/01 16:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עדיין לא הצלחתי להבין מה זה "חוסר עניין לציבור". אני חשבתי שישנם חוקים במדינה שתפקידה של המשטרה לאכוף. מה זה קשור לעניין הציבור? האם ישנם קריטריונים משפטיים ברורים המאפשרים לסגור תיק מסוים תחת הכותרת "חוסר עניין לציבור"? אם כן, מהם הקריטריונים האלה? למי ניתנה הסמכות לקבוע שהקריטריונים מולאו, למשטרה או לבית המשפט? ולמה בכלל קיים דבר כזה? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
''חוסר עניין לציבור'' הוא עניין לפרקליטות ולמשטרה. הן נמנעות מלהגיש כתבי אישום כאשר אין עניין מוסרי במיצוי הדין עם העבריין. בהקשר זה, יש לבחון את העניין המוסרי על פי הנורמות הציבוריות המקובלות. לדוגמא, הציבור אינו רואה טעם להכניס אדם למאסר בשל מריחואנה שעישן בפרטיות ביתו, ואינו מוצא משמעות מוסרית בהענשתו. על כן יכול התיק להיסגר מהיעדר עניין לציבור, אף שפורמלית נעשתה עבירה. ייתכן להפעיל את נימוק ''היעדר עניין לציבור'' במקרים אחרים שבהם אין עניין מוסרי במיצוי הדין עם העבריין. למשל, ייתכן מקרה שבו עקב רשלנות פושעת של הורים ייהרג ילדם, אך אין טעם לדון אותם בפלילים, שכן את העונש הנורא מכל הם כבר קיבלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אם בכל מקרה שבו אדם עישן מריחואנה בפרטיות בביתו התיק נסגר מהיעדר עניין לציבור, אז נשאלת השאלה, מדוע בכלל קיים חוק כזה. הבעיה היא שהמשטרה ו/או הפרקליטות דורכים בנחלתה של הראשות המחוקקת. לאן זה יכל להתדרדר? 2. אני בהחלט רואה טעם למצות את הדין עם אדם שעישן מריחואנה בביתו, זה דבר שניתן להתווכח עליו. "הנורמות הציבוריות המקובלות" זה דבר שבמקרים קיצוניים נתנת זכות לבג"ץ לבחון. אתה טוען שפקידי משטרה או פרקליטות יש בסמכותם לבחון דברים רגישים אלה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם ידעת שבארצות הברית ישנם מקומות שבהם ניתן להכניס בני זוג למאסר עולם משום שקיימו בחדר השינה בביתם מין אורלי ? האם היית רוצה שחוקים כאלה ייאכפו, או שייעשה שימוש ב-"היעדר עניין לציבור" ? באשר למיצוי הדין עם אדם שעישן מריחואנה בביתו, אני סבור שקיים קונצנזוס ציבורי שאין טעם בדבר, וטוב שכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני חושב שלא צריך לאסור אדם שעישן מריחואנה בביתו ולא נהג במכוניתו תחת השפעת הסם. זה בכלל לא העניין. השאלה שלי היא עקרונית גרידא. ולפי מה שאתה אומר, ישנה כאן בעייתיות מבחינת שלטון החוק והפרדת הרשויות. לא יתכן לתת בידיו של איש משטרה את הסמכות להחליט מה כן בקונצנזוס ומה לא (שלא לדבר על כך שחס וחלילה אם היה קשר בין הקונצנזוס לבין שאלת מיצוי הדין) התגובות שלך הן מתוך ידע או מתוך ידיעה כללית? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעניות דעתי, מאחורי האמירה עומדת עמדה - אם זו מדיניות, הרי שיש לשנות את החוק, ואם החוק לא נאכף בשל בעיה טכנית על אף שמאמינים שהוא הכרחי, הרי מן החכמה היה להשאיר את החוסר בכח אדם חסוי - עצם ההכרזה, הרי, נותן ''אור ירוק''. לכן, לדעתי, יש כאן אמירה שהחוק מיותר ולא נחוץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני זמן רב הכריזה המשטרה כי השוטרים לא מזיזים אצבע לפני 110 קמ"ש בכביש ירושלים-ת"א. העניין מוצדק. שינוי החוק הוא תהליך ארוך. לשם כך קיים הרעיון של "אות מתה". כך גם חוק בעילת קטינה - בחורה בת 16 שתשכב עם החבר שלה לא מסכנת אותו בתביעה פלילית, אלא אם היא עצמה תגיש תלונה (ואז האישום יהיה אינוס). דברים משתנים, החוק - לאו דווקא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עמך אך למיטב ידיעתי ההכרזה עליה דיברת (בקשר למהירות בכביש החוף) נוגעת לכושר המדידה של המכשיר שלהם. מכשיר זה מבטיח דיוק בקירוב של 10% ולכן אין השוטרים יכולים להוכיח מהירות מופרזת אלא במדידה של מעל ל-110 קמ"ש... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האם קיים תוקף משפטי למעמד ה"אות המתה"? אם יש כזה - הרי שהדבר מזכיר את הדוגמא שנתתי מחוקי ההגנה על קניין רוחני, ואז המצב אינו כל כך רע. השאלה היא, בעצם, האם העובדה שהחוק נאכף בצורה סלקטיבית מהווה הגנה טובה מפני הרשעה (ולא רק טיעון טוב לעונש). לגבי אונס סטטוטורי, היה נדמה לי שהחוק לוקח בחשבון את *פער* הגיל. אני מניח שאילו היו מספיק חברי כנסת בועלי-קטינות, החקיקה היתה משתנה. בכל אופן, מצב זה אינו נופל תחת ההגדרה שלי של "אכיפה לא אחידה" (וכבר ציינתי את ההבדל בין "אכיפה אחידה" לבין "אכיפה אבסולוטית"), ולכן הוא לא כל כך נורא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כמעט, אך לא מדויק. האפשרות לסגור תיק 'מחוסר עניין לציבור' קיימת בשלושה רבדים: קצין משטרה יכול לעשות זאת על רמה מסוימת של עבירות, טרם העברת תוצאות החקירה לפרקליטות (בד"כ תלונות במסגרת סכסוכי שכנים וכו'), פרקליטי מחוז רשאית לעשות זאת ביחס לכל עבירה לפני הגשת כתב אישום, והיועץ המשפטי לממשלה רשאי לעשות זאת בכל שלב טרם שאסם הורשע ע"י בימ"ש. האבסורד הגדול הוא, שלשופט הדן בתיק אין שום סמכות מקבילה, ותיק שלא בוטל כאמור, חייב להידון במלואו ויפסוק רק עפ"י החוק (איני נכנס כאן לפרשנויות, הקלה בענישה וכו'). לגבי העניין המוסרי, אין בחוק שום הפניה לעניין זה, או לכל הגדרה אחרת של מהו 'עניין לציבור'. הרעיון היה להשאיר שיקול דעת למקרים חריגים, שמטעמים מגוונים לא ראוי 'ללכת עד הסוף' להרשעה. המקרה המפורסם ביותר שמעורר את הבעייתיות של 'חוק נזיל' הוא דווקא משנות ה- 50, כשחיים כהן כיועץ משפטי אמר שכל תיק ביחס לעבירת משכב זכר (עד לא כל כך מזמן עבירה פלילית בארץ), יזכה אוטומטית להתערבותו תחת סמכות זו. בעצם, בפעם הראשונה היועץ המשפטי שינה את החוק בלי להפריע לכנסת לישון בשקט... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מניין המידע? | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |