בתשובה לערן בילינסקי, 16/02/04 18:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מבחינת כסף, לא אמור להיות הבדל, אבל אז השאלה כמובן איך המדינה מגדירה ''איחוד אזרחי''. מבחינה סמלית, כמובן, יש הבדל. חוצמזה, נישואין מסתיימים בגירושין, ואיחוד אזרחי לא. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מבין את הסימליות. אפשר לקרוא לזה איך שרוצים. מצידי שיעשו search n' replace בכל חוקי המדינה ויחליפו "נישואין" ב"איחוד" כאשר המדינה תכיר בשני סוגי איחוד אזרחי או דתי. אני לא רואה סיבה מדוע לעשות דווקא לדתיים. להיפך - אולי זה דווקא יעזור לפרק את חלק מחומות ההתנגדות. ומה זאת אומרת שאיחוד אזרחי לא מסתיים בגירושין? אי אפשר לבטל איחוד אזרחי ב"פירוד אזרחי" או משהו כזה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא, ערן, אי אפשר "לקרוא לזה איך שרוצים". אנשים רוצים שיכירו בהם ובבחירות שהם עושים בדיוק כמו בבחירות של אנשים אחרים. אנשים רוצים ש"יקראו לזה" כמו שאנשים אחרים קוראים לנישואין שלהם. זה לא קשור לחוקי מדינה או לזכויות - כמו שאמרתי בהקשר אחר באייל לפני כמה ימים, הכסף לא יענה את הכל. נישואין, עם הטקס והכומר והשם הנכון וכל העסק, עבור הרבה אנשים, זה אייקון תרבותי. זה כך כבר מאות שנים ועבור מי שנמצא בצד השני של הגדר, זה מכאיב וממדר. האיסור להשתתף במשהו שהוא מוסד תרבותי חשוב בארה"ב ובהמון מדינות אחרות (וודאי בישראל) הוא איסור שאי אפשר לעשות לו טריוויאליזציה ולהגחיך אותו בכך שמגדירים אותו כסמנטיקה ותו לא. הרי אף אחד לא יעשה search 'n replace לחוקים. זה בדיוק העניין. הנוצרים הדתיים מה-Midwest לא יסכימו שהקשר ביניהם ייקרא "איחוד אזרחי". הם רוצים שיהיה הבדל בינם ובין הזוגות החד מיניים. מה שחשוב להבין הוא שבארה"ב יש הפרדה בין דת ומדינה. טקס הנישואין הוא לא בהכרח טקס דתי. הזוגות החד מיניים שרוצים להינשא לא מחפשים "לעשות דווקא לדתיים". הם בסך הכל רוצים שתהיינה להם כל האפשרויות שיש לדתיים. כמרים קתוליים ואוונגליסטים לא חייבים לחתן זוגות הומוסקסואלים - אבל השופט/ת בסיטי הול, שאינו/ה סמכות דתית, יכול/ה גם יכול/ה. כמו שטקס נישואין זה טקס נישואין, טקס גירושין הוא טקס גירושין. יש מי שהמחוייבות הזו חשובה לו. לכל זה אין שום קשר להשקפה האישית שלי לגבי הצורך או אי הצורך בנישואין. מבחינתי, מספיק שיש אנשים שרוצים שהאופציה הזו תהיה פתוחה בפניהם כדי להצדיק אותה. ואגב, חוסר ההגינות שבאי מתן האופציה הזו לזוגות חד מיניים היא נימוק לא רע, אצל כמה וכמה זוגות *הטרוסקסואלים* שאני מכירה, לא להינשא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לי ההתעקשות הזו נראית מיותרת, במיוחד בגלל שהיא גורמת לאותה התנגשות עם הנוצרים הדתיים מה-Midwest. הרבה יותר פרקטי לדעתי ללכת בצורה חכמה ולהביא למצב שהמדינה מכירה באיחוד מכל סוג, דתי או אזרחי, ומעניקה זכויות שוות לכולם (מצידי שיעשו תיקון לחוקה שאומר שכל סוג של איחוד זכאי לאותן זכויות, מה שיחסוך את הצורך לעבור על כל ספר החוקים האמריקאי בכל המדינות). כשהמעמד החוקי יהיה שווה אז אחת משניים - או שכבר לאף אחד לא יהיה אכפת אם קוראים לזה (ואם יהיה אכפת לו, הוא יסתבך עם החוק) או שאז יוכלו אנשי האיחוד האזרחי להגיע מעמדת כוח חזקה הרבה יותר, במיוחד אחרי שיראו לאומה האמריקאית שהכל היה מהומה על מאומה. אני נוהג מדי פעם להזכיר את התיאוריה שלי על הברית בין הקיצוניים - בסיכסוכים, קיצוניים משני הצדדים תורמים להתחפרות עמוקה יותר בעמדות הקיצוניות ולסחף של המרכז לצדדים. בכך יש מעין ברית, מודעת או לא מודעת, בין הקיצונים משני הצדדים שמונעת פיתרון סכסוכים. וחוץ מזה, אני? אני מזמן בעד נישואים אזרחיים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ה"אייקון תרבותי" לא כולל רק את "הטקס והכומר והשם הנכון וכל העסק", אלא גם את העובדה שהוא מבטא קשר בין *גבר לאישה*. זאת לא היתפסות לסמנטיקה, אלא המאפיין הבסיסי ביותר של המוסד הזה. אולי יש מקום לשנות את מאפייני מוסד הנישואין (אין לי דעה), אבל התיאור של המצב כאיסור להשתתף במשהו שהוא מוסד תרבותי חשוב הוא תיאור לא נכון. זה לא איסור אלא חוסר-רלוונטיות של המושג למערכת יחסים שאינה בין גבר לאישה. אני חושב שלגיטימי לרצות לשנות מוסדות תרבותיים. אבל זאת שאלה חברתית ופוליטית, לא עניין של זכויות: כמו שיש אנשים שרוצים שהאופציה תהיה פתוחה בפניהם, יש את אלו שרוצים הבדל מוסדי בין זוגות חד-מיניים ודו-מיניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תוספת - הוא מבטא קשר בין *גבר לאישה* כהשתקפות של הקשר בין *אדם לאלוהים* והזיווג הקדוש בין *הפן הזכרי והנקבי של האלוהות*. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |