בתשובה לדה-קארט, 19/02/04 13:15
אולי מעניינת, אבל מוטעית 198909
אתה דיברת על המדינה שמשנה את "תנאי החוזה", בודקת את התוצאות ומתקנת בהתאם לתגובת העסקים (יבואו, אחלה, לא יבוא, נשנה כדי שיבואו) מכאן נובע לדעתי הרעיון שתפקיד המדינה הוא לנהל את הכלכלה (המטרה - פתיחת עסקים, האמצעי - שינוי החוק). בכל מקרה, לא הבנתי מה בדיוק הטענה פה. אתה מוזמן להסביר מה רצית להגיד.
אני לא מבין גם למה נדבקת בעניין החוזה. חוזה זו הסכמה כלשהיא בן אדם לאדם. חוקי המדינה אינם חוזה משום שהמדינה *כופה* עלינו אותם ולא מתעניינת בדעתנו באופן מיוחד. ברור שניתן למצוא מקומות בהם תנאי החוק נוחים יותר לפעילות כלכלית אבל זו אופציה קלושה ביותר לגבי האדם הפשוט.
"מנטליות השכיר" בולטת מאוד בדבריך. הנחת המוצא של האמירה:
"השיקולים של המדינה בחוקים שהיא מפעילה כלפי מעסיקים, הם לא יותר בלתי יעילים או פוגעים בחירות, מאשר השיקולים של מעסיקים כלפי עובדים"
היא שהמעסיק קובע את שכרך על פי שרירות ליבו. המעסיקים אינם קובעים ואינם יכולים לקבוע את השכר באופן שרירותי. כבר דובר בזאת מספיק. שכרך הוא תוצר של משא ומתן ותנאי השוק ויש לך אלטרנטיבות. לחוקי המדינה אין אלטרנטיבה ושרירות הלב היא אינהרנטית. חשוב על דיוני התקציב בישראל, כמה החלטות מתקבלות משיקולי "טובת הציבור" הטהורים? כמה החלטות מתקבלות בגלל שיקולי קואליציה?
אולי מעניינת, אבל מוטעית 198919
לא טענתי שום דבר לגבי "תפקיד המדינה". טענתי *שהאופן בו המדינה מתנהגת כיום* הוא קביעת "חוזה"(=חוקי העסקה, מיסוי וכו') מול המעסיקים, בהתאם לתנאי ה"שוק" הכללי של ההיצע של המעסיקים מול הביקוש של המדינה, הביקוש במדינות אחרות, וכו'. אני גם לא טוען שזה מודל טוב, פשוט אני מראה שהוא דומה מאוד למודל של שוק חופשי.

חוקי המדינה בנושא זה הם חוזה מכיוון שזהו חוק שאתה עומד בו רק אם אתה מעוניין לפתוח עסק, בדיוק כשם שחוזה של מעסיק מול העובד הוא חוק שהעובד מחוייב אליו רק אם הוא לוקח את העבודה. וגם עבור השכיר הפשוט, זה אופציה קלושה ביותר למצוא מקור פרנסה אלטרנטיבי (בכל מקרה זה לא שונה באופן מהותי מהאופציות של עצמאי, שגם לו יש כמה אלטרנטיבות שונות לפתיחת עסקים, ובכל סוג עסק יש "חוזה" מעט שונה מול הרשויות).

"השיקולים של המדינה ... מאשר השיקולים של מעסיקים כלפי עובדים" שוב פעם אתה מניח בפי כל מיני הנחות מוצא שאני כלל לא מחזיק בהן, ועל כן לא אטרח להגן עליהן. בשני המקרים, השיקולים הישירים הם תועלתניים, והשיקולים העקיפים נובעים מלחצים של איזשהוא "שוק" (עסקי, דעת קהל מקומית/בינלאומית).
אולי מעניינת, אבל מוטעית 198956
ב''חוזה'' מונח שכל הצדדים מסכימים לו וולונטרית ועומדת לזכותם האפשרות שלא לחתום על החוזה. חוק דומה יותר להוצאת צו במעמד צד אחד מאשר לחוזה ואפשרות הלחץ העקיף או הישיר שיכול להפעיל הצד השני באמצעות מידת הסירוב שלו להיענות לכל היבטי הצו אינו שווה ערך להסכמה וולונטרית.

חוקי המדינה היו חוזה לו, לפי הדוגמה שלך, לאדם הייתה אפשרות לפתוח עסק לפי תקנות הממשלה או לפתוח עסק תוך התעלמות מהם. לפתוח או לא לפתוח היא ברירה כוזבת.
אולי מעניינת, אבל מוטעית 198961
ההשוואה היא לחוזה של מעסיק מול עובד. לרוב העובדים, יש אופציות בודדות מאוד של חוזים אפשריים מול מעסיקים אפשריים. כך גם לרוב המעסיקים מול המדינה.
נכון שלחלק מסויים מהעובדים יש יותר אופציות, אבל כך גם לחלק מהמעסיקים - ניתן להעסיק במדינה זרה, לפתוח עסקים מסוגים שונים, או בכלל להשקיע את הכסף בשוק ההון (לפעמים זה יותר משתלם).
אולי מעניינת, אבל מוטעית 199111
אני לא בטוח על מה מבוססת הקביעה ש''לרוב העובדים יש אופציות בודדות מאוד של חוזים אפשריים מול מעסיקים אפשריים'' אבל יש עדיין הבדל בין ''אופציות בודדות מאוד'' להיעדר מוחלט של אופציות.
אולי מעניינת, אבל מוטעית 200471
לעובדים חסרי תעודת בגרות (47% מהעם, לפי הנתונים האחרונים) יש מעט מאוד אפשרויות לזכות בחוזה שתנאי השכר בו יהיה מעל שכר מינימום. האופציות שלהם אצל כל המעסיקים הן דומות באופן מוחלט זו לזו, עד כדי שאפשר לדבר על מצב של "אין אופציות". זה נכון *במיוחד* בפריפריה.
אולי מעניינת, אבל מוטעית 200503
זה נכון כרגע, כי המשק בקאנטים. אבל כשמשק בפריחה, נוצר מצב שיש דרישה לידיים עובדות, גם בקרב הלא-משכילים. ועוד לא הזכרנו מיני מפעילי עגורנים עם 900 שעות עבודה בחודש...
בקשר למפעילי העגורנים 200774
מי צריך פרוטקציות כשיש קשרים?
אולי מעניינת, אבל מוטעית 198972
"חוקי המדינה בנושא זה הם חוזה מכיוון שזהו חוק שאתה עומד בו רק אם אתה מעוניין לפתוח עסק"
בשוק חופשי ניתנת לך גם הבחירה "מה" לעשות וגם הבחירה "איך" לעשות. המצב שאתה מתאר הוא מצב של כשל שוק מוחלט. במצב נורמלי, לשני הצדדים יש השפעה (ישירה ועקיפה) על תנאי החוזה. זה לא אומר שתוכל לבצע כל דבר או שכל גחמה שרירותית שלך באשר לדרך לביצוע תענה אבל יש לך מרחב לנוע בתוכו.
אתה אומר שהמדינה מציעה "חוזה" למעסיקים. "רוצה להעסיק?" - אלו התנאים ואין בלתם‏1. זה כביכול "דומה" למה שקורה בשוק החופשי. איך?
האם כאשר אתה "רוצה לגור" אומרים לך "רוצה לגור?" - פה תגור וככה תשלם? יש מבחר של דירות במבחר של מצבים במבחר של מחירים ותנאים. אפילו אם תרצה לגור בבית *מסויים* תוכל בהרבה מקרים להתמקח על המחיר. המחיר, בכל מקרה, לא יוכל להיות שרירותי, המוכר יכול להגיד "אלו התנאים ואין בלתם" אבל אם הוא דורש אלפיים דולר תמורת דירת חדר בתחנה המרכזית הוא יצטרך לחפש הרבה מאוד זמן.
ואם אתה "רוצה לעבוד" האם אומרים לך "פה תעבוד וכך תשתכר". אפילו אם אתה גר בדימונה ויש רק מפעל אחד בעיר תוכל לעבור דירה, לרכול בשוק ו(לפחות כרגע) לקבל דמי אבטלה. לגבי רמת השכר, דשנו בזה מספיק, היא איננה תלויה בגחמת המעסיק.

1 במצב הקיים אין אלטרנטיבות ל"סוגי החוזים" כפי שאתה טוען. חוקי העבודה חלים על כל המעסיקים ואינם תלויים בענף.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים