בתשובה לעוזי ו., 25/02/04 19:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
היי, מאיפה אני אמור לדעת את זה? אל תשכח שכשאני התחנכתי בבית הספר האזורי סדום קצת לפני שנהרס, כל אלה טרם באו לעולם בכלל. לעומת זאת למדתי היום כמה דברים מעניינים: הידעתם שלרב יוחנן (בן זכאי, אני מניח, למרות שתיכף תבינו שהשם הזה קצת אירוני) היו גבות סבוכות וארוכות במידה שלא היה יכול לראות דרכן, והיו צריכים לסרק אותן במכשיר מיוחד כדי להשיב לו את ראייתו? ושאותו מכשיר היה חד בקצה אחד ורחב בשני "כמו המכשיר שאיתו מוציאים זוהמה מהאוזן"? והאם שמעתם מימיכם שאותו יוחנן הסתכסך פעם עם - עצרו נשימתכם! - הרב כהנא והמית אותו? כן, כן, הרי לכם יצר גדול באמת: יוחנן התבעס ממה שפירש בטעות כלגלוג של כהנא, והרג אותו, כדרכם של צדיקים גדולים. ואל תחשבו לרגע שזה היה כשל חד-פעמי, אותו גורל ציפה לגדול אחר בתורה, ריש לקיש שמו, מידיו (נכון יותר: ממוחו) של יוחנן שלנו. כשלימדו אותי על בן-זכאי השמיטו, משום מה, את החלקים הפיקנטיים האלה מהביוגרפיה שלו, כנראה כדי לא לתת לי רעיונות על פתרון קונפליקטים בדרך ישראל סבא. מעניין אם הגרפיטי שקישט אז את ארצנו הקדושה אמר "ב.. בן.. בן זכאי... בן זכאי זכאי". חכו, זה עוד לא הסוף. אחרי שהמיתוֹ, הובררה לו הטעות (מסתבר שלרב כהנא היה איזה מום בפניו שעיוות את פיו כך שנראה מחייך בניגוד לרצונו. נשבע לכם.) והוא עשה בו מעשה ישו והשיבו לתחיה, פשוט כך. כהנא, מצידו, אף הוא לא היה פציפיסט בניגוד לשותפיו לשם מהעידן המודרני, והרג - או גרם למותם של, הדעות חלוקות - שני ליצנים שלגלגו עליו. מסתבר שחוש הומור לא היה מוערך כבר בימים ההם, או שמא הבדיחות היו חסרות "פינס". אחרי המעשה הזה, כהנא נקט בשיטת אייכלר-קננגיסר וירד מן הארץ, תוך גילוי חוסר התחשבות מזעזע באחת שתישא את שמו כעבור כמה מאות שנה. אין מה להגיד, יצרים השתוללו שם יותר מאשר בערוץ ויוה פלוס, וליד גדולי התורה האלה יצריו של מר פז שלנו נראים תמימים כמו אלה של חמורו של בן-יאיר. אה, כן, זה חמור שסרב לאכול מזון שלא הופרש ממנו מעשר. שככה יהיה לי טוב. הגזמת, שוטה, אתם ממלמלים שם באי נחת. כל הסיפור ההזוי הזה אפילו לא מבדח, ואם יש בו אפילו קורטוב אמת אנחנו מקוים בשבילך שלא תיתקל פנים אל פנים בשום כהנא. אתם צודקים, הוא לא, ומי שלא מאמין שכל מה שאמרתי אמת לאמיתה הוא, גם אם לא זכרתי את חמשת ה"מם"ים המפורסמות, מוזמן להכריז על הסכום שהוא מוכן לסכן כדי שאוכיח לו. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
עלה קרח! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן כי כן. אני די הופתעתי לגלות שהמנהג הנאה הזה שרד עד ימי המשנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שוטנו כתב: "חכו, זה עוד לא הסוף. אחרי שהמיתוֹ, הובררה לו הטעות (מסתבר שלרב כהנא היה איזה מום בפניו שעיוות את פיו כך שנראה מחייך בניגוד לרצונו. נשבע לכם.) והוא עשה בו מעשה ישו והשיבו לתחיה, פשוט כך. כהנא, מצידו, אף הוא לא היה פציפיסט בניגוד לשותפיו לשם מהעידן המודרני, והרג - או גרם למותם של, הדעות חלוקות - שני ליצנים שלגלגו עליו. מסתבר שחוש הומור לא היה מוערך כבר בימים ההם, או שמא הבדיחות היו חסרות "פינס"." ואני נזכרתי בנביא אלישע תלמידו של אליהו: "ויעל משם, בית-אל; והוא עלה בדרך, ונערים קטנים יצאו מן-העיר, ויתקלסו-בו ויאמרו לו, עלה קרח עלה קרח. כד ויפן אחריו ויראם, ויקללם בשם יהוה; ותצאנה שתים דבים, מן-היער, ותבקענה מהם, ארבעים ושני ילדים. כה וילך משם, אל-הר הכרמל; ומשם, שב שמרון." (מלכים ב' ב' ) שווה בנפשך, מכיוון שלא יער ולא דובים היו ביריחו שני ניסים לפנינו. מכאן גם הביטוי "לא דובים ולא יער". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אחרי קריאה באתר ה''פנדה'', ברור לי שגם מאחורי סיפור זה עומדות הפנדות הזוממות להשתלט על העולם ועשו יד אחת עם מחתרת הנביאים הקרחים. אני חושב שגם גיל חובב בעניין. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שאתה מפספס, כמובן, זה את החפיפה המלאה בין איגוד הדובים הלאומי למחתרת הנביאים הקרחים, ודי לחכימא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמיד טוב לדעת על עוד נביא נסתר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 173665 | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יוחנן בן זכאי אינו יוחנן בעל האנרגיה המוחית היתרה. יוחנן שעליו הסיפורים נקרא יוחנן הסנדלר, ועפ''י כמה סיפורים עליו, חברים קראו לו ''יוחנן היפה''. אותו ריש לקיש שנהרג בסוף על ידו, היה בעברו טיפוס פלילי ביותר ובעל כוח רב, שראה יום אחד את יוחנן שוחה בירדן, חשבו לבחורה וקפץ עליו... המפגש ביניהם הסתיים בעיסקה שבה סידר יוחנן ללקיש את אחותו, שהיתה לדבריו יפה ממנו, ולקיש חזר בתשובה, וכנראה שהיא באמת היתה יפה גם כן. עפ''י הסיפור, איש המוח ואיש החוח הפכו לחברים טובים מאד אח''כ, עד שנפלה ביניהם אותה מריבה שבה הרג איש המוח את השני. לאחר מכן הוא התחרט אבל במקרה הזה שלא כמו מקרה כהנא המסופר מעלי, זה לא עזר לו ובסופו של דבר מת גם הוא, מצער. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |