בתשובה לאביעד צוק, 01/04/01 19:07
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מדוע החוק לא יכול לאפשר לי מרחב פעולה בקטע זה? אני עדיין ממתין למישהו שיאיר את עיני מה ההבדל בין ישראל לבין מדינות אחרות בעניין זה. קנס להולך רגל הוא דבר חריג ביותר. הלא החיים מאפשרים לי חופש החלטה בקטע זה. אחצה את הכביש באור אדום רק אם אני משוכנע שהכביש ריק ושאין בסביבה שוטר. בתנאים נורמליים הייתי צריך להתחשב רק בתנאי הראשון ולהתעלם מהשני. דובי כבר הצביע על כך שלמרות שהחוק אינו מתיר לך לנהוג בצורה בלתי זהירה (אי שמירת מרחק), לשוטרים לא איכפת מכך. הרבה יותר איכפת להם אכיפת מגבלות מהירות בכבישים ריקים. ובאשר לפגיעה באנשים אחרים, אפשר לקבוע בחוק שבשום מקרה לא יותר לך לנהוג מהר יותר מ-30 קמ"ש. אני בטוח שהדבר יצמצם את פגיעות הרכב בהולכי רגל. זה רק ישגע את הנהגים, כך שבכל דבר ניתן להגזים. התרת חציית כביש ריק בניגוד להנחיית הרמזור נראית לי סבירה בהחלט. במקרים רבים החוק מאפשר לך מרחב החלטה. אסור לך להיכנס לצומת אם אתה חוזה שכניסתך תסבך את התנועה ותגרום לרכב שיגיע לפניך לצומת להאט או לעצור. אז מדוע בצומת עמוס כן ובכביש ריק לא? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
החוק הקיים, בשילוב אי האכיפה יוצר מצב המאפשר לך מרחב פעולה, ומטיל את כל האחריות עליך. נדרסת? אמרנו לך, ואפילו חוקקנו לך - אתה אשם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא טענתי שזה רע. רק הסברתי מדוע אין צורך שהחוק יאפשר לך חופש פעולה (כלומר, חוק נוסח ''אסור להדרס'' שהמעבר עליו אינו כרוך בעונש). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מתחיל לחזור על עצמי וזה לא טוב. החוק לא יכול לאפשר לךמרחב החלטה הנקודה הזאת, מהסיבה הפשוטה שהוא אינו יכול לסמוך על שיקול הדעת שלך. אתה אומר לכאורה - אם אני נפגע, בעיה שלי. אבל זה לא נכון. אתה פוגע באחרים, זרים וקרובים אליך, ופוגע בעצמך, והחוק אינו יכול לאפשר לאזרחי החברה לפגוע בעצמם. בדיוק מסיבה זאת התאבדות היא פשע. ובאשר לאכיפת החוקים בכבישים מהירים - לא אני המצאתי את העובדה שאחוז מזערי מהתאונות הינו עקב נהיגה במהירות מופרזת, ולמעשה דו"חות מהירות הינן אפשרות נוספת למדינה לחלוב את תושביה ולהרוויח כמה מאות מיליונים על חשבון הציבור. אני בטוח כי ישנן עוד מדינות שבהן ניתן קנס על חצייה באור אדום, ובכל מקרה גם בישראל בה רשמית קיים הקנס לעתים נדירות נאכף החוק ואני אהיה מאוד מופתע אם יותר מ5 אחוזים מהציבור מודעים לקיומו של קנס זה, כך שהשפעת החוק אינה משמעותית והוא ממשיך להתקיים רק מכיוון שחוסר המשמעות שלו מונע ממישהו להתאמץ ממש ולבטלו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להסב את תשומת לבך לטיעון העיקרי שלי. החוק מאפשר לך מרחב פעולה. כנהג, כאשר אתה מגיע לצומת עמוס ולא מרומזר, שיקול הדעת שלך הוא זה שיקבע לך מתי להכנס לצומת. זוהי אחריותך, ואם מישהו ייפגע - אתה תיאלץ לשלם את המחיר. שאלתי היא - מדוע לא להרחיב את תחומי ההחלטה של הנהג לצמתים ריקים מאדם? מדוע דווקא אז לא ניתן לסמוך על שיקול הדעת שלו? אגב - מאין המידע שהתאבדות היא פשע? נראה לי מופרך לחלוטין. מימי לא שמעתי על עבירה כזו במדינת ישראל. נתקלתי בהרבה נסיונות התאבדות, ומעולם לא ראיתי שהמשטרה מעורבת בכך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יובל, ידידי, שוב אתה מתעלם מההשפעה העיקרית (לטעמי לפחות) הנובעת מטעות בשיקול הדעת של הנהג/הולך הרגל. אין זו דווקא הפגיעה בו עצמו, והמחיר שייאלץ לשלם על טעותו (אם כי גם הם חשובים), אלא דווקא השפעתו על הסביבה, אם ע"י פגיעה ישירה באחרים (הולכי רגל, סביבתו הקרובה), או אפילו עקיפה ע"י מתן דוגמה רעה לסובבים אותו וע"י כך תרומתו לדרדור מעמד החוק במדינה. הנני מסכים כי ברמה העקרונית, לו כולנו חכמים וכולנו נבונים, אין כל בעיה לתת לנהגינו לחלוף על פני צמתים ריקים כאוות נפשם. אך אנו אנושיים, טועים, אפילו טועים הרבה. שיקול דעתו של אדם אינו דבר שניתן לסמוך עליו במלוא מאת האחוזים, ומדינה מתוקנת יודעת לבטא זאת היטב בחוקיה. באשר להתאבדות - ייתכן שאכן כתבתי בפזיזות יתרה כי התאבדות תהיא פשע בישראל. ייתכן כי המילה פשע היא אכן לא המתאימה. התאבדות היא ליתר דיוק עבירה חמורה על הנורמות החברתיות, במרבית החברות בעולם. המדינה מקדישה אמצעים רבים על מנת למנוע מבני אדם להתאבד, אנשים אשר מנסים להתאבד מושמים לרוב במוסדות פסיכיאטריים לתקופה ארוכה ומנודים חברתית, ובצה"ל התאבדות היא אכן פשע (אם שכחת - ניסיון התאבדות הינו פגיעה ברכוש צה"ל). ישנם גם מקרים רבים בהם נשפטו אנשים על מניעת התאבדות. כך שייתכן שפשע היא אכן מילה שלא במקומה. אך אין ספק שהחברה ככלל אינה מעודדת התאבדות, ומשקיעה מאמצים רבים במניעתה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוגע לפגיעה פיזית באחרים במקרה של שיקול דעת לקוי - רשיון נהיגה ניתן רק למי שהוכיח שהוא יכול להפעיל שיקול דעת, כמו: מתי להיכנס לצומת עמוס. באשר למתן דוגמא רעה לאחרים - אם החוק יקבע שהרמזור רלוונטי רק כאשר יש ניגוד אינטרסים בין אנשים, הרי שהחלטה לעבור באור אדום תהיה במסגרת החוק, ואין כאן כל מתן דוגמא רעה או זלזול. הרעיון שנסיון התאבדות הוא פגיעה ברכוש צה"ל ועל כן עבירה בגינה ניתן לעמוד לדין הוא אגדה אורבנית מצודדת. ככל הידוע לי אין חוק כזה בצה"ל, ואני *משוכנע* שאפילו אם יש חוק כזה, לא נעשה בו שימוש. אדם המנסה להתאבד בישראל יושם במוסד פסיכיאטרי רק במידה ונסיון ההתאבדות נובע ממחלת נפש. ההנחה היא שלאחר תום המשבר (הנובע מפסיכוזה או מדיכאון עמוק) ישמח האדם על כך שהוצל. לשון אחר: שיקול הדעת שלו נפגע באופן זמני. אם האדם מנסה להתאבד בדעה צלולה, אין סמכות לאשפזו בכפיה או למנוע ממנו בכח את המעשה. כתבת שאנשים נשפטו על מניעת התאבדות. אני מניח שזוהי פליטת מקלדת והתכוונת לאי מניעת התאבדות. כתבת אפילו שיש מקרים *רבים* כאלה. אנא, היזהר בדבריך, משום שתגובתי צפויה: מתי? היכן? הבא במטותא מראי מקום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כל בעלי רישיון הנהיגה מסוגלים להוכיח שיקול דעת, מדוע אנו מגיעים למצב בו נהרגים מדי יום ביומו אנשים בתאונות דרכים ונפצעים אלפי אנשים בשנה? למעשה, הקריטריונים למתן רישיון נהיגה אינם כה נוקשים. איני רוצה להזכיר שמות, אך אני אישית מכיר מספר אנשים שעצם העובדה שמדינת ישראל ראתה לנכון להפקיד בידיהם רישיון הינה צירוף מקרים המאתגר את האדם הרציונלי וגורם לו לכאב ראש. למעשה המדינה אינה סומכת במידה כה רבה על שיקול הדעת של נהגיה, והוכחה לכך היא קיומה של משטרת התנועה וחוקים כגון זה הנדון פה. ושוב אחזור על שאמרתי כבר מספר פעמים - החוק אינו יכול לסמוך על אנשים שיחליטו עבור עצמם מתי אין ניגוד אינטרסים וביכולתם לעבור בצומת בלא סכנה. באשר לחוק ההתאבדות בצה"ל - אודה על האמת, לא הצלחתי למצוא חומר שיבסס את טענתי בנושא זה, אם כי זכורים לי מספר מקרים בהם נכלאו חיילים אשר ניסו להתאבד. אנסה לברר יותר בנושא. באשר להתאבדות "אזרחית" - נו באמת, האם אי פעם שמעת על אדם אשר ניסה "להתאבד בדעה צלולה"(?!?!) והמדינה באה ואמרה - ואללה, אתה בדעה צלולה אז לא נעשה לך כלום. ניסיון התאבדות מלווה בסופו באשפוז, גם אם ברור כי בסופו של האשפוז אין כל סיכוי לריפוי. חולי נפש אשר ברור לכל כי אין כל סיכוי להחלמתם אינם נסגרים בחדר עם אקדח, אלא מבלים את שארית חייהם במוסד בלא כל סיכוי להתרפא. שלא להזכיר את האיסור הקיים על המתת חסד במדינה -עוד דוגמה לחוק אשר אינו מיושם בפועל בשטח, אך קיים מאחר ולא ניתן לגמרי לסמוך על שיקול דעתם של הרופאים. ואגב בעקבות מאמר מרתק מהשבוע בעיתון "הארץ" בנושא (איני וזכר מאיזה יום לצערי), אני יכול לאמר כעובדה שאף רופא לא הועמד אי פעם לדין במדינת ישראל באשמה שביצע המתת חסד בפציינט, הוכחה להכרת המדינה בכך שזהו חוק שעיקר חשיבותו בעצם קיומו, ולא ביישומו הנרחב, כמו חוק הרמזור האדום. באשר למראי מקום - חיפוש קצר לא העלה רבות, מלבד באתר psakdin.co.il שחיפוש "התאבדות" בו מעלה דוגמה למשפט על אי מניעת התאבדות (לינק ארוך...וויתרתי על הבאתו פה). אנסה למצוא עוד בהמשך. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |