בתשובה לאורי פז, 04/03/04 22:37
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כפי שכבר ניסיתי להבהיר, אין בעיני שום ערך לאמירות כוללניות על "בעיית מינוח" או " חוסר ידיעה והיכרות של ההקשר" בלי שאתה מפרש (פשט יספיק לצרכינו) את המונחים באופן הנכון לדעתך, ומביא את ההקשר הנכון. לזה אתה קורא "תעתוע", וממשיך, בנועם הליכותיך ודרכי השלום הרגילות שלך, עם "הלו, קלטת? האם יש קליטה?". פשוט תענוג צרוף להתקל שוב ושוב בתרועות חמת החלילים שאתה משמיע; כמוה, גם אתה מפיק את הצלילים הצורמים שלך מתוך שק מלא אויר. אשר לשאר, אכן מעודד שחל *איזשהו* שינוי במעמד האישה מאז הימים בהם הארץ נחשבה שטוחה. טיפין טיפין ובצעדי צב אפילו האורתודוכסיה נאלצת לכופף פסקי הלכה של חכמי הדורות הקודמים, אלא שהיא מתעקשת לשמור על פער מבטיח של כמה עשרות שנים בינה לבין העולם העכשווי. הנה כבר מותר לנשים להצביע וללמוד תורה (עד נישואיהן, כמדומני) ואפילו, תצילנה האוזניים, לוותר על "כבודה של בת מלך פנימה" ולצאת לעבודה לפרנס את בעליהן האברכים. המהפכנים הגדולים מתירים לאישה גם לנהוג ולהוביל גברים, והשמיים אינם נופלים (אולי כדי שלא יאבד משענה של הקשת). אלא שאת כל אלה עושה האורתודוכסיה בכבדות וכמי שכפאה שד, בדיוק בגלל אנשים כמוך שנצמדים בציפורניהם ל"אין חדש תחת השמש" כאילו לא התגלו בינתיים כמה מיליארדים של שמשות שאפילו בעל החלומות לא חלם עליהן. ואם ברוריה,אותה אישה מיוחדת שהצליחה לפרוץ את הגטו הרוחני, היתה נפגשת איתך, אין ספק שהיית מצטט לה קומץ מאותן התבטאויות שהבאתי מחוץ להקשרן כדי לשכנע אותה שמוטב לה להשקיע את זמנה בקילוף בולבוסין ולא להתערב במה שמיועד לגברים, שהרי אין שום חפיפה בין המלכויות השונות. או שמא אני שוב טועה בהבנת הדברים בגלל בעיות הקליטה המפורסמות שלי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מילא הוא, אבל אם ברוריה היתה נפגשת עם גיל רונן... את הצורה היה קורע לה זה. מאמרו הידוע לשמצה היה נקרא מן הסתם: "בנות המשעזא"ב נגד 200,000 גברים". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני ממש לא יודע על איזו פלנטה אתה חי לפי התיאורים הנסחפים שלך: "חל איזשהו שינוי במעמד האישה מאז הימים בהם הארץ נחשבה שטוחה. טיפין טיפין ובצעדי צב אפילו האורתודוכסיה [מי היא בדיוק "האורתודוקסיה"?] נאלצת לכופף [?!] פסקי הלכה של חכמי הדורות הקודמים", ושאר בלה-בלה מתוך שיכרות פורימית טרם זמנה... האם שאלת את עצמך מהו ההיגיון שעמד מאחורי פסיקתו של "החפץ חיים"? הרמב"ם בדבריו על סמכות חכמים לחוקק תקנות, הוסיף שניתן להשתמש בה "לחזק הדת ולעשות סייג כדי שלא יעברו העם על דברי תורה". יש בכוחן של התקנות אפילו להפר מצוות מהתורה (דאורייתא) באופן זמני במצב חירום "כדי להחזיר רבים לדת או להציל רבים מישראל מלהיכשל". והוא מביא משל לדבר: "כשם כשהרופא חותך ידו או רגלו של זה כדי שיחיה כולו, כך בית-דין מורים בזמן מן הזמנים לעבור על קצת מצוות לפי שעה כדי שיתקיימו כולם" (משנה תורה, הלכות ממרים, ב, ד). אותו היגיון עומד מאחורי ההיפוך שחולל החפץ חיים באיסור על לימוד תורה לבנות. אם הדבר לא ייעשה, כתב "הן עלולות לסור לגמרי מדרך השם ולעבור על אושיות הדת". אלה המכירים את ארון הספרים היהודי מקרוב יודעים שההלכה היהודית לדורותיה, היא "חיה ונושמת בצורה דינמית וטבעית לה"; וכלל אינה "מאובנת מחשכת ימי הביניים", כפי שהיית רוצה לראות אותה, ככל הנראה על מנת להמשיך להשקיט את נקיפות מצפונך היהודי (הנשוֹמֶה) לזלול בשר לבן להנאת יצרך הרע. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |