בתשובה לגדי אלכסנדרוביץ', 08/03/04 20:15
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לי שאלה, ומבלי לקחת צד, שכן מחד גיסא אני נוטה להסכים איתך, אך מאידך גיסא אולי אני (כמוך?!) משוחד לצד אחד כי מעולם לא כתבתי בלוג (בדיוק כפי שאלה כאן שכן כותבים בלוג נראים כנוטים לצד האחר): נניח שסופר מסויים מפרסם ספר. האם נרצה לטעון שכל ביקורת שלילית על הספר תתקבל ע"י הסופר באהדה והבנה ולצורך שיפור? (או לצורך העניין, כמה סופרים ישנם שאפילו ביקורת אחת שלילית מסוגלים לקחת באובייקטיביות) - שאלה רטורית. ניתן כמובן לטעון כי הסופר מייעד את כתביו (אם אכן מדובר על סופר שמייעד את כתביו, כלומר, סופר שבפירוש יש לו מטרה נוספת על עצם הכתיבה, ונוגעת לפירסומה - מה שהופך את האנאלוגיה לבלוגים קרובה יותר) לקהל מסויים, ומכאן, כל קהל שקורא את סיפרו ומתקיף אותו באנטגוניזם מובהק, הוא הרי הקהל ה"לא-נכון" של הספר, ומבחינת הסופר שיילכו לעזאזל. לעומת זאת, אם הסופר יחשוב שהביקורת מגיעה ממישהו שכן שייך לקהל היעד, הרי שייתכן כי יסכים לקבל אותה ב-face value, לא יתעצבן, ואף ילמד וישתפר. האם לדעתך נסיון לערוך אבחנה כזו בין כותב לקורא דרך קהל-יעד יכול לספק תובנה טובה יותר לגבי התופעה כלפיה יצאת חוצץ? - השאלה המובטחת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תלוי למה אתה מתכוון ב"ביקורת שלילית". יש ביקורות סטייל "הספר הגרוע ביותר שקראתי בחיים שלי... יווו, איזה חרא!!!!!1" וכדומה, שאותן אף אחד לא צריך לקחת בצורה רצינית, ואפילו אם הן מופנות כלפי שיר סטייל "השקדייה פורחת לאיציק יש קרחת/בוקר בא אל העולם אני שאלתיאל קוואק" ביקורות רציניות, שבאמת מתייחסות למושא הביקורת, ומסבירות מה טוב, מה לא טוב, בלי להתחיל להתלהם ולהשליך עלבונות אישיים על הכותב - ראוי שיתקבלו בהבנה על ידי הסופר ולצורך שיפור. כמובן, ייתכן שלא יתקבלו לא בהבנה ולא באהדה, מותר, אבל זו בעיה של הסופר, לא של הביקורת. להגיד "שילכו לעזאזל" על מי שאינו קהל היעד זה די קיצוני. יותר הגיוני להגיד "הם צודקים בנקודה הזו והזו, אבל אני לא מעוניין בנקודה הזו והזו בסיפור שלי, אז מבחינתי זה בסדר." ייתכן שמחר הסופר יהיה מעוניין בנקודה הזו והזו, ואז בספר החדש שלו הוא יקח לתשומת לבו את מה שכבר אמרו לו על זה. עכשיו להודאה המבישה - אני לא ממש מבין את האנאלוגיה שלך. לבלוגר יש קהל יעד - כן. אבל לא שמעתי שיש לו "ביקורת". ממה שאני הבנתי, זעמם של הבלוגרים יצא לא על כך שניתחו בביקורתיות את הבלוג שלהם (שזה בפני עצמו דבר מוזר להתקומם עליו) אלא על זה שנתנו לו חשיפה גדולה והכניסו אותו לתודעת הציבור. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטור לא כלל שום מילת ביקורת, אלא "סקירה" בלבד - תיאור קצר של הבלוג, ציטוט קטעים רלוונטיים והפניה אליו. כמו preview של סרט קולנוע. אגב, למה אתה חושב שכותבי הבלוגים כאן נוטים להזדהות עם ה"בכיינים"? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שכתבתי היה: "מחד גיסא אני נוטה להסכים איתך, אך מאידך גיסא אולי אני (כמוך?!) משוחד לצד אחד כי מעולם לא כתבתי בלוג (בדיוק כפי שאלה כאן שכן כותבים בלוג נראים כנוטים לצד האחר)" כלומר, אני נוטה להסכים עם דבריי גדי אלכסנדרוביץ', בעוד הצד האחר הוא זה שנוטה לחלוק עליו. אבל עדיין גדול המרחק מלומר שהצד האחר נוטה להזדהות עם ה"בכיינים" - הוא יכול להסביר אותם, להבין אותם, לא להסכים שהם בכיינים ועוד ועוד. נדמה לי שגם תגובותיו של דובי וגם תגובותייך שלך נטו לכיוונים האפשריים הללו (בין אם נקרא להם הזדהות עם ה"בכיינים" ובין אם אחרת), ונדמה לי ששניכם מנהלים בלוג. מובן כי: א. ייתכן שאני טועה כאן בעובדות, ובמקרה כזה תקנוני. ב. אין לי עדיין "מדגם מייצג" כדי לצאת בהכרזות גורפות. לכן, סייגתי את דבריי ב-"נראים כנוטים לצד האחר", נראים, דרך משקפיי שלי... ד"א: שאלתך יכולה גם להתפרש כשאלה "מדוע לדעתך הפסיכולוגיה האנושית היא כזו הגורמת לכותבי בלוגים להזדהות עם כותבי בלוגים בכיינים", אבל נדמה לי שלא לכך כיוונת. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |