 |
|
 |
||
|
||||
 |
שלא נעשה בו שימוש דיו השתעמם וברח לו |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
איזה טעם יש לשירים? יש להם טעם של כלום לועסים הקוראים לועסים בפנים עטויות שעמום שירים בטעם קלקר בשקל עשרה כל הניקוד בעולם לא ישפר ת'סחורה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על הביקורת היה כמעט טעים ולו דגים מוכרת בשוק הפשפשים אולי עדיף היה לשים טיפה של מלח שן שום בפומפיה וקצת לימון בפלח כי ככה בלי תיבול ביקורתך אך רהב תפלה, זרועת בילבול וקהה הלהב מלודביג בברכה תשובה זולך שלוחה |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חי נפשי חזיז ורעם לשיר ה-ז-ה שלך יש טעם ! יהא שכרי זה, לודויג ואן קונה-מוכרת (כמובן) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מודה מאוד על הדמים אך לא אני מכרתי לך שכן ביקשתי הסברים ולא ציון של גנאי או שְׁבח כי שיר אינו מלמד בקר ואין הוא שבט הביקורת לכך דרוש טיעון מוכר ולא ריחות עשן של קטורת לכן קנית חתול בשק של לודויג ואן; בריה אחרת. שתנורה אולי מוסק אך טיעונה אינה גוררת. כך יצא שכרך נפסד, והטעם לא-נמדד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רוב כבוד וחן תפארת לכותב בזה החרט ידידי המלומד היקר והנחמד גם מִצלֶפֶת המַלמָד מידך – שיכר וּתמָד ! בקיצור, הבעיה היא בציפיות, אתה מבין, אני חדשה במשכן הזה. השיר אינו בוגר, ואין את נפשי להרחיב מעבר לכך, כי דווקא את הקורספונדציה האלתרמנית בינינו אהבתי.:-) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל אני שמח שנהנית. כפי שהבנת מה שהפריע לי היה שחלק מהביקורות כאן מועלות ללא נימוק. אין לי בעיה "לקטול", אבל נראה לי שנאה יותר לעשות זאת בליווי ביקורת רצינית או להימנע מכך כלל. אחרת, מה ייצא לאותו משורר מלבד מגינת נפש? אגב, גם אני נהניתי מהתחלופה הקוואזי-פואטית, אבל לכנותה "אלתרמנית" זה כמו לכנות כל בלש ארספואטי עם בעיות שכרות קלות ונסיון להיות שנון, "צ'נדלרי". במילה אחת, קטונתי. אגב, בניגוד אולי למה שאפשר לחשוב מריבוי תגובותיי הנובעות מיצר ווכחנות מפותח, גם אני איני כותב וותיק כאן בינתיים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |