בתשובה לירדן ניר, 21/01/00 22:33
כל הכבוד! 2044
ברצוני לשבח אותך על היוזמה הברוכה, אשר עשויה להועיל לרבות ואף רבים מבני המיעוט הנקרופילי הנרדף. רק הערה קצרה- טכנית, אני לא רואה את זה עובד. זתומרת, לכוון השני אולי, אבל אני חושש שההקרבה שלך תועיל רק לנקרופילים שנטיותם לכוון גברים, וסטטיסטית לא נראה לי שיש רבים כאלה. במקרה כזה אגב, אני מקווה שאתה לא מבין הסובלים מהומופוביה פוסט-מורטם. אולי יום אחד מישהו יכתוב מאמר מעמיק ואינפורמטיבי בנושא זה באייל. בעצם, עדיף שלא.

הומור בצד, סוגיה שלשם שינוי כן רלוונטית לנושא המאמר ואשר בה נגעת בטעות (?), היא נושא תרומת האיברים, הרגיש כל כך אצל דתיים רבים, למרות שתיאורתית להלכה לא אמורה להיות בעיה עם הנושא (פיקוח נפש קודם לכל, לא?).

נושאים טעונים נוספים שראוי להעלותם לדיון בהקשר זה - זכותו של אדם למות (במקרה של סבל, מחלה חשוכת מרפא ומקרים נוספים), סוגיית הטיפול הרפואי בקטינים (האם ההחלטה על חייהם נתונה בידי רופאיהם או הוריהם? בשאלה זאת אגב, אני אישית לא הצלחתי לגבש דעה), ועוד כהנה וכהנה שכרגע נמלטו מדעתי, אך ישובו בעתיד.

ההומניזם, במקרה זה, יוכיח עד כמה הוא הוגן, לפחות לדעתי - הוא דופק את כולם. את הדתי, הסולד מהתאבדות הנחשבת בעיניו כחטא שלמרבה הפלא אין עליו כפרה, הוא דופק בכך שהוא מרשה לכל אדם להחליט מתי ברצונו לסיים את חייו בכבוד (לא על פי חוק אגב רק מאחר שאנחנו עדיין חיים בעולם תאיסטי למדי). את החילוני יפה הנפש, המתוסכל עד לכדי יאוש מהחוסר בתורמי איברים, הוא דופק בכך שהוא מחייב כרטיס תורם איברים לפני שהוא מאפשר להציל את חייו של מישהו על ידי הפקת תועלת ממותו של מישהו אחר. אבל כפי שציינתי בסוגריים, אנחנו חיים על קו התפר, לא בשר ולא חלב. או ליתר דיוק, קצת בשר וקצת חלב, מעורבבים בהרבה איכסה, כך שאף אחד לא מרוצה מהמצב.
כל הכבוד! 2045
בקשר לתרומת איברים, אני בטוח שיוסי גורביץ ישלוף לך איזה ציטוט על זה שהציל חיים של גוי זה לא פיקוח נפש, או משהו כזה, ולכן מתנגדים, או משהו.

ובקשר להומניזם שדופק אנשים - אני לא רואה איך הדוגמאות שלך קשורות. הנקודה הבולטת ביותר בהומניזם הוא האינדיווידואליזם - כל אחד לדרכו. אם אתה מאפשר לאדם להתאבד (בהנחה), איך זה פוגע באדם אחר, שלא התאבד? כואבת לו המחשבה שמישהו איפשהו התאבד? זו כבר רמת התחשבות שאף-אחד לא מעוניין בה.
בקשר לתרומת איברים - כאן יש יותר בעיה - האם רצונותיו של אדם, אותם התחייבנו כחברה הומניסטית לאפשר בעודו בחיים, עדיין תקפים כשהוא מת? לפי דעתי העניין זהה לצוואה - רכושו של אדם יחולק לאחר מותו למי שהוא בוחר, ואותו חוק חל על גופו. מכיוון שזכותו של כל אדם לעשות מה שירצה עם גופו, אתה לא יכול להגיד שהחברה "דופקת" מי שצריך איבר בזה שהיא לא לוקחת אותו מאנשים שמתו - הגופות לא שייכות לחברה, אלא לאדם, וכבר הסכמנו שהאדם אדון לגופו.
הבהרה. 2047
אני מסכים איתך, כמובן, ורק בא לנסח מחדש את דברי אשר אולי הוצאו מהקשרם (תמיד רציתי להגיד את זה...:)) - ברור שלפי דעתי התאבדות (במקרים הספציפים שעליהם אני מדבר, כמובן) היא ענינו של המתאבד ושלו בלבד, ובמקרה שהוא צריך עזרה, גם של האדם ממנו הוא מבקש - זאת על פי ההומניזם. אך התפיסה הדתית, וכמוה גם התפיסה החוקית במדינת ישראל (וברוב העולם למעשה), שוללת את זכותו של אדם על חייו, ואין זה משנה מה האדם עצמו חושב בנושא.

הסוגיה השניה אותה העלתי, גורמת אצל כל אדם שאינו מאמין לתסכול עצום, מאחר וקיים חוסר מתמיד באיברים לתרומה, ומאחר ואנחנו לא יכולים להבין (או אולי להפנים) את הרתיעה חסרת הפשר הזו מפני הצלת חיי אדם. אך כאן, כמו שאמרתי, אנו נאלצים לבלוע את התסכול שלנו יחד עם העמידה על העקרונות שאנו מאמינים בהם, מאחר וההומניזם מחייב אותנו לאפשר לאדם לחיות את חייו כפי שהוא מוצא לנכון.

ותרומת האיברים, אגב, יכולה הייתה להיעשות גם אצל חרדים על פי ההלכה, לו היו משתמשים בהגיון מינימלי, כך שאין קשר לגוי או לא גוי במקרה זה. אגב - זאת באמת נקודה שאני לא כל כך מבין, ואולי יום אחד מישהו יצליח להסביר לי אותה.
יש אנשים שכואב להם שאתה מתאבד 2125
מעניין שאתה שואל בתמימות "כואב לאנשים אחרים שאתה מתאבד?", כשבדיוק התפרסם (אני חושב שב"מעריב") מאמר של חגי סגל, שבו הוא תוקף את התקשורת על הגלוריפיקציה, לטענתו, של התאבדותה של השדרנית מיכל ניב, ושל התאבדויות בכלל, שהוא חושב שמעודדת אנשים להתאבד כי זה פתרון 'מכובד'.

יש לו אולי איזושהיא נקודה, אבל פשוט עצבן אותי לראות אותו מכנה התאבדות כ"עריקה משורות החיים". למרות שזה היה רק צפוי שמי שהתמחה כל חייו בקריאות 'בוגד' רואה התאבדות לא כטרגדיה אישית אלא כעריקה.
תרומת איברים 2049
כאדם שמחזיק כרטיס תורם, אני מצטער לדווח שעצם החזקת הכרטיס לא שווה כלום. אם אחרי המוות המשפחה מתנגדת לתרומה, דעת המשפחה היא הקובעת. למעשה הכרטיס הוא לא יותר מהצהרה. נדמה לי שהגיע הזמן שכרטיסי תורם איברים יזכו להכרה חוקית כלשהי, בעלת תוקף של צוואה.
תרומת איברים 2055
למרות שאייני מקבל את רוב דעותיך, אני שמח להסכים עם נקודה חשובה זו. לדעתי כרטיסי התורם אכן חייבים להיות מעין צוואה, כי בלעדי התוקף החוקי שלהם אין להם כל ערך. על המשפחה לכבד את רצונו של התורם גם אם אין הדבר מקובל עליה!
נכון ולא נכון 2056
פורמלית, הכרטיס אכן לא שווה כלום. הוא לא יותר מהצהרה, כדבריך. אלא שמעשית, ההצהרה הזו היא כל ההבדל. על פי הידוע לי (נאמר מדי פעם מפי גורמי קידום ההשתלות), *מעולם* עוד לא קרה שמשפחתו של בעל כרטיס סירבה לתרום את איבריו.

אם זה אכן כך, אני חושב שמן התבונה והרגישות יהיה להשאיר את מעמדו החוקי של הכרטיס כפי שהוא - שתרומת האיברים תהיה מרצונה של המשפחה, ולא שתווצר אצל המשפחה ההרגשה שמישהו "חיסל" להם את הבת בשביל האיברים.

הבעיה היא לא רק דתית - גם משפחות חילוניות רבות מסרבות לתרום. הבעיה היא בהבנת המושג של "מוות מוחי" - השלב בו מבקשים לקצור את האיברים - שבו הלב והמערכות הפיזיות של הגוף עדיין פועלות. קשה, כנראה, להסביר למשפחה (שנמצאת, כמובן, במצב טראומטי, ומקווה לנס) שהמוות המוחי מוביל באופן בלתי הפיך למוות מוחלט.
נכון שהכרה יותר מפורשת מצד רבנים בתרומת איברים, ובוודאי עידוד שלהם (ויש רבנים המעודדים זאת, אם איני טועה), יכולים לעזור, בחברה מסורתית כמו שלנו.
נכון ולא נכון 2068
אפשר לזקוף את העובדה הזאת לכך שהדעות של אנשים בנושאים כאלו בד''כ אינן שונות מאלו של הוריהם - מי שיגיע לחתום על כרטיס תורם, בד''כ גם הוריו הסכימו למהלך הזה (גם אם לא התייעץ איתם בנושא).
אצלי, למשל, כל המשפחה מחזיקה כרטיסי תורם.
אובדן זמן יקר 2126
אני חושב שאפילו אם כל המשפחות היו מסכימות לתרומת איברים, עדיין מעמד חוקי לכרטיס תרומת איברים היה עוזר, כי היה נחסך זמן יקר במציאת המשפחה וקבלת הסכמתה. הבנתי שיש איברים רבים (למשל הלב) שחשוב להוציא מהגוף בהקדם האפשרי, משום שהם נמקים מהר. במקרים של מוות פתאומי (למשל תאונה) - שהם בדיוק המקרים שבהם הרבה איברים נשארים שלמים (להבדיל מגסיסה איטית ממחלה) המצאות כרטיס תורם על (שרידי) הנפטר היתה יכולה להוות אישור מיידי לקצירת איברים, ובכך לאפשר להציל איברים שהיו 'מתקלקלים' אם היו ממתינים עד לאיתור המשפחה וקבלת הסכמתה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים