בתשובה ללודביג, 12/03/04 11:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מה שאני אומר הוא דעתי בלבד, והיא לא מבוססת על שום מחקר אמפירי. כמובן, אני אשמח לשמוע מה היא ''אותנטיות'' לדעתם של אחרים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני מביא לך פוסט מקרי, שהוא דוגמא לאותנטיות: בחורה בת 18, מספרת על פרקים שונים מחייה אור ליום אתמול. - אותנטי, כלומר לא מזויף. גם אם יש פה ושם 'השטחות' לטובת הסיפור, גם אם היא בחרה להכניס לסיפור הגיגים מסוימים ולא אחרים, עדיין זה אותנטי יותר מפרוזה בה הסיפור כולו בדוי. - ערוץ תקשורת - כפי שאמרה אינדי_גו יפה. יכול להחליף את שיחות הטלפון עם חברות, יכול לאפשר להכיר חברים וחברות חדשים. אם עד היום הכרנו אנשים על בסיס גאוגרפי, תוך סינונים שונים (למשל לבוש, מראה, שפת גוף), אנחנו מכירים פה אנשים ע"פ הכישורים הוורבליים שלהם. מאפשר מרחב חדש, גדול הרבה יותר, של הכרויות. - חוצה גילאים - אדם יותר מבוגר יכול להרגיש נח לשוחח עם בחורה בת 18, נניח אם יש לו ילדה בגילה, ללמוד על העולם שלה *בצורה בלתי מזוייפת* ולהסיק מזה לגבי הבת שלו. יש לדור הזה שפה משלו בהתהוות, מונחים אחרים, (למשל בית ספר=> בצפר) ואדם בשכבת גיל אחרת יכול להיחשף ולהכיר את השפה הזו דרך ערוץ זה. באותו אופן בחורה צעירה קורא הגיגיה של מבוגרת, לא איזה רומן בדיוני אלא התלבטויות אמיתיות של אישה שנקרעת בין הבעל למאהב נניח, כמו ב: יש לזה ערך אותנטי הרבה יותר מסיפור אהבה בדוי שמתואר אצל עגנון, הרבה יותר קל *להתחבר* לזה בגלל הזמן והמרחב הקרובים. ובסופו של דבר אנחנו קוראים סיפור אחר במטרה ללמוד, להבין טוב יותר את העולם שלנו, לרכוש ניסיון, אז הנה הזדמנות 'לשוחח' עם אדם אחר, עם 'המבפנים' שלו אותו הוא יכול לחשוף בפנינו ולא חושף אפילו בפני הקרובים לו ביותר. אני לא מסכים עם ההשוואה למציצנות, כי מציצנות היא סקרנות סתמית שאין תועלת בצידה זולת סיפוקה עצמה, בעוד שפה מדובר אכן בתקשורת שמשלימה ומרחיבה את עולם ההכרויות שלנו לעומת החיים ה'אמיתיים'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אותנטי, כלומר לא מזויף". דהיינו, יש לו בסיס במציאות, לא בדוי. נהדר. זה בדיוק הדבר שאת הסגידה לו איני מבין. מדוע ה"אמת" כל כך חשובה? אתה מוסיף ומדבר על "צורה בלתי מזוייפת", "לא איזה רומן בדיוני" ומפגין הרבה בוז לדברים שנוצרו באמצעות הדמיון האנושי. למה? במה סיפור "אותנטי" יותר טוב מסיפור בדוי? אתה נותן רמז: "הרבה יותר קל *להתחבר*". זה כמובן סובייקטיבי לגמרי. קראתי את פרנצ'סקה, הנה משהו שנתקלתי בו: "ולסיום, ניתן לכם קצת עם מה לשטוף את העיניים לפני כניסת שבת, החתיכיקו שלי עושה שריר עם טרופי. אחח, אחח על הישבניקו הזה שלו. נשבעת לכם שבשבילו,לא רק שהייתי מוותרת עלל עקרון ה"אני לא מביאה זאטוטים לעולם!", אלא גם עושה ממנו פנימייה, כזו שתגרום ב'לה-פונטיין' פיצוץ אוכלוסין (כי מהרחם שלי והדי.אנ.איי שלו,יוצאים ר-ק כדורגלנים משובחים!)." כן. אני אמור "להתחבר" לזה? יש כאן המשך של מה שנתקלתי בו לעתים קרובות בבמה חדשה: בן אדם חושף את צפונותיו הפנימיים ללא היסוס, ואז אתה מגלה שהוא ממש, אבל ממש, לא מעניין. השאלה היא, האם, למרות שהוא לא מעניין, יש ערך לדבריו, בגלל שהוא "אותנטי". רוב האנשים הם בנאליים ומשעממים, ושום "אותנטיות" לא תציל אותם מזה. כמובן, יכולים להיות בלוגים נפלאים של אנשים שמספרים על החיים שלהם - ושוב, פיינמן הוא דוגמא טובה, אמנם לא לבלוג, אבל לאדם שאכן מספר על החיים שלו, ועושה זאת בצורה מרתקת ומלאת תובנות. אבל לאותנטיות אין קשר לזה. מה שחשוב הוא שהחיים מעניינים, ורצוי גם שיהיה כישרון כתיבה משולב בכך. באותה מידה, יכול מישהו מוכשר וחכם לכתוב סיפור מרתק, אפילו שלא יהיה "אותנטי". בלשון מתמטית, אותנטיות היא לא תנאי מספיק לבלוג מעניין, וגם לא תנאי הכרחי לבלוג מעניין. היא לחלוטין לא רלוונטית. באשר ל"ערוץ תקשורת", "חוצה גילאים" וכו' - זה בדיוק אותו דבר כמו צ'אטים, פורומים וכדומה. אני לא מדבר על הבלוגים בתור מקום להכיר בו אנשים בכל מקרה, אלא על שיפוט של מה שכתוב בבלוגים, נקודה. נא לזכור, אני לא דן כאן על "בלוגים - רע או טוב?" כי בשורה התחתונה הם תופעה טובה. אני דן כאן על "אותנטיות - חשוב, לא חשוב, ומה זה בעצם?" |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שמלכתחילה דנתה בבלוגים כתופעה פסולה ומיותרת, ועכשיו אתה כבר נותן לה זכות קיום, אז יש להודות שהושגה התקדמות מה. אתה לא חייב להזדהות עם פרנצ'סקה, הבלוג הזה לא מיועד אליך. אבל אולי החכמת במידה מפמה, אליה אתה קרוב יותר בגיל ? אני לא מסכים איתך שהאותנטיות היא לא רלבנטית. אני יכול להנות מבלוגים ספרותיים נטו, אותנטיים נטו, או משולבים. זה בהתאם לצרכים שלי באותו יום. כרגע, לי אישית, מתאימים יותר בלוגים אותנטיים, וזאת מבלי שאסגוד להם. אולי מפני שאני עסוק ב'הישרדות', ולא בחיים אינטלקטואליים פר-סה. אם קיבלתי דוחות חניה אני אכתוב עליהם בתקווה שהמגיבים יתנו לי רעיון איך להתמודד, אם פוטרתי מעבודתי אכתוב על זה ואולי אקבל רעיונות לקריירת המשך, אם חיי האהבה שלי כושלים אכתוב גם עליהם בתקווה למצוא את אהובתי מעל דפי הבלוג. ובאופן דומה אקרא ואגיב אצל אחרים על חוויות השרדותיות דומות. זה כאמור ענין של טעם, ויתכן שלך אין שום צורך באותנטיות. מבחינתי דווקא כשרון הכתיבה הוא משני, והראייה שעולים ופורחים בלוגי-צילומים, בהם אין שום כשרון כתיבה, אלא אותנטיות נטו. כערוץ תקשורת הבלוג הרבה יותר חזק מכל הפורומים והצאט, ובאופן משמעותי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אף פעם לא דנתי בבלוגים כתופעה "פסולה ומיותרת", מאיפה הגעת למסקנה הזו? במקום אחר בדיון הזה תהיתי על תופעת הבכיינים שברגע שווינט נותנים להם קישור לבלוג, הם חוטפים שבץ ומעיפים את הבלוג לכל הרוחות, פן יקראו אותו אנשים. בחלק הזה של הדיון, מתחילתו, תהיתי על פשר ה"אותנטיות". אני חושש שבתור אחד שטרם מלאו לו 22, אני קרוב יותר לפרנצ'סקה מאשר לפמה. ואני לא חושב שחוסר ההזדהות שלי עם פרנצ'סקה הוא עניין של גיל. בוא נשאל אותך שאלה: נניח שנהנית מבלוג "אותנטי", ואחרי חודש גילית שהוא בדוי, עד האות האחרונה. האם זה ישנה משהו ממה שהבלוג הזה עשה לך? שלוש הפסקאות האחרונות שלך מחזקות את דעתי שהבלוג הוא תוצר של צורך בתקשורת ובחיזוקים הדדים, והרבה פחות תוצר של אמנות, ועל כן בלוגים וספרות הם שני דברים נפרדים. (לפחות הספרות שאני קורא). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתה לי מורה, תמר קטקו, שטענה – לפני כ-15 שנה – שהצורה "בצפר" היא רק ענין של זמן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איפה לימדה אותך תמר ומה דעתך עליה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בביה''ס ''בן-גוריון'' ובהמשך בתיכון ''שרת'' בנתניה. מורה מופלאה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סיימתי את לימודי בשנת 91, אם אני זוכר נכון. היא עברה לשרת שנים ספורות (2-3 אאל"ט) לפני-כן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמר קטקו מלמדת אותי בימים אלו ואני גם חושבת שהיא מדהימה ( : | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה היא מלמדת? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמר קטקו מלמדת בימים אלו בסמינר הקיבוצים בקורסים: מבוא למחשבת החינוך, המעדיפה שיקרא פילוסופיה וסוגיות בחינוך - שהוא המשכו של הראשון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"המעדיפה שיקרא פילוסופיה" זהו משפט בעברית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היא מתמחה בחינוך, לא בלשון, המעדיף שייקרא תחביר. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |