בתשובה לברקת, 12/03/04 18:12
 |
|
 |
||
|
||||
 |
תל בכניסה לנחל ערוגות, בדרך המקשרת בינו לבין נחל דוד, וקוראים לתל "תל גורן". ושם בטיול של השומר הצעיר בשנת 1942, ליד המדורה, התפוצץ רימון וקרה אסון. ואחרי האסון כתב מדריך הקבוצה שיר: שוב יוצא הזמר אל הדרך, שוב הולכים ימינו ובוכים שיירה אל אנה את הולכת שיירה עצוב על הדרכים. שוב נושאת את פת קיבר ומים תרמילים תוגה של מרחבים שוב נושאת את עין בשמים ומשעול בנתיב הכוכבים עלטה רק קול רינת הנשק אי בזה הדרך חסומה את שיירתי גלויית עינים רק כדור המוות הוא סומא. למדריך קוראים נתן יונתן |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
א. האם היית חלק מהטיול הזה? (כלומר, האם אתה כותב זאת זה מנסיון אישי; שאז אוריד את כובעי בפני אדם בן 80 שכותב בפורומים...) ב. הרימון שהתפוצץ היה "טעות אימונים"? או רימון שנזרק על השיירה? אם זה היה רימון של מישהו מהטיול עצמו, אז מה העניין של "כדור המוות הוא סומא", "דרך חסומה" ושאר ביטויים שבהקשר של טיול שבו התפוצץ רימון בטעות נשמעים כרומנטיזציה במקרה הטוב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. פרופ' עוזי אורנן, בן יותר משמונים, פירסם כאן שני מאמרים ומספר תגובות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הייתי חלק מהטיול ההוא, כי לא הייתי בכלל באותה עת. אבל בשומר הצעיר של שנות הששים עדיין היתה לנו תחושה שאנו ממשיכים את אותם המסעות. משם ההיכרות עם הסיפור. לא יודע כמה רימונים התפוצצו באותו לילה. אך לא היו אלה רימונים שהושלכו על המטיילים. היו אלה רימונים ששהו קרוב מדי לאש. החבר'ה שנפגעו היו חניכי השוה"צ מפ"ת ות"א. בקשר לביטויים שהזכרת. הם דווקא מתאימים לסיפורי השיירות לירושלים ממלחמת העצמאות. ואני יודע שיש עוד המון בתים לשיר הזה. הבית האחרון שאיננו מושר הולך כך בערך (מן הזכרון): "עמדך הוא שיירה מוקפת/ ילחם לא ישאירך לבד/ עד אשר יקטוף עמך רקפת/ בהרים לנוכח באב אל וואד"// |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במילים אחרות, הרימונים התפוצצו כתוצאה מטיפשות (של החניכים? של המדריכים?) והשיר שנכתב ע"י נתן יונתן (המדריך, לדבריך) לאחר-מכן, מדבר בכלל על אקטים של גבורה שכלל לא קשורים לטעויות טראגיות מסוג זה... אני מציין ומתעקש רק משום שדבריך הראשונים והצורה של העמדת העובדות יצרו רושם ראשוני שונה לגמרי... |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בשנות הארבעים של המאה הקודמת היה פה שלטון בריטי כידוע לך. נשיאת רימונים או נשק ע"י יהודים שאינם מורשים (שוטרים, גאפירים שומרים וכיו"ב), היה אסור. ודאי לא לתלמידים בני 16 17. כשיצאו לטיול במדבר יהודה ידעו שהם יוצאים לאיזור שאינו מסביר פנים עד עויין. לצורך כך נשאו נשק בלתי חוקי, בתוך זה רימונים. ברור שהנשק הוסתר בתרמילים. האסון כפי שקראתי לו אכן היה אסון. נהרגו נערים. השימוש במילה "טיפשות" הוא שלך ובאחריותך. אני לא הייתי שופט את הנערים והמדריכים האלה כאילו היו לוחמי סיירת מטכ"ל מאומנים, שגם אצלם קורות טעויות עד מוות. אני רק מרכין ראש. אתה כמובן רשאי להמשיך להיות הגיבור הישראלי המומחה לטעויות אנוש. יום טוב לך. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מישהו אכל ביצה קשה לארוחת בוקר, קטף תפוס מהפרדס ואחר-כך כתב את השיר: חלזון קטן מטייל בגן את ביתו לקח אתו והלך עד כאן הצגת האירועים בסדר זה מרמזת שהאירוע הראשון הביא לשני (לכתיבת השיר), וכן (כנגרר מכך), שתוכן השיר מהווה פרשנות של האירוע שגרם לו. לפיכך יוצא שלדעתך שיר הגבורה של נתן יונתן נבע מתאונת האימונים. האם הוא אמר זאת, או שזאת פרשנות שלך או של מישהו אחר? חוץ מזה, אני יכול להרכין ראש ועדיין לומר שהטעות הזאת נבעה מטיפשות - טעות, מצערת עד כמה שתהיה, אינה בהכרח מבטלת את אפשרות היותה מטופשת (להלן ההבדל בין "כוונות" לבין "ביצוע"), ולהניח תרמילים עם חומרי נפץ רגישים ליד האש לא נשמע לי כזה חכם (וגם לא הבנתי מה עניין היות הרימונים בתוך תרמילים קשור לכך. אם זה היה בכיסים או על הראש שלהם והם היו יושבים ליד האש זה לא היה קורה? או שאתה רומז שנערים בני 16-17 הם קלי דעת ושוכחים מה שמו בתרמיל?) אולי זה גרם ואולי לא לכתיבת השיר, אבל אם כן זה נובע מתוך תפיסה פואטית רומנטית משהו של המשורר לדעתי ולא בגלל שמה שהופגן באותו *טיול* (כך אתה תיארת את זה) היה אקט של גבורה. לבסוף, כיוון שנראה כי משום מה זהותי העצמית מטרידה אותך, אוסיף כי על-פי השקפתי, אני - לא גיבור - לא ישראלי - לא מומחה לטעויות אנוש שני הראשונים ממילא אינם קשורים לטענותיי, ולגבי השלישי, כשיהיה תואר מוכר כזה באקדמיה, אשקול להירשם. שבוע טוב גם לך, תהיה לי בריא, ברכות לבביות, לודביג. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני יודע מהו התהליך הנפשי שמניע משורר לחבר צירופי מלים לשיר. בסך הכל רציתי להביא עוד שיר לרשימת השירים שהצטרפה לאיזה שהיא אסופה. ואם הסיפור שצורף לשיר אינו יאה, זה ודאי בגלל לשוני העילגת. מה לעשות? לשיר הזה יש מנגינה יפיפיה של יעקב שגיא (עין השופט) ותמיד כששרנו את השיר ליד המדורה סיפרו לנו את סיפור הטיול ההוא לעין גדי. (יעני, התכוונו לחנך) גם לזה אינני אחראי. אם הייתי מנתח את השיר הייתי מתחיל בזה שלדעתי התערבבו ליונתן כמה אירועים, לאו דווקא דומים, בשיר הזה. אבל אין לי כוח ואין לי חשק. לא, זהותך אינה מעניינת אותי. וזה לא היית אתה ששאל למניין שנותי? ואני לא בן שמונים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |