 |
|
 |
||
|
||||
 |
קראתי שוב את הראיון אותו כבר קראתי בזמנו ולא מצאתי בו אפילו איזכור בודד של המילה הקסומה "אפופידס", או במילים אחרות, מה הקשר אלי? אני מקבל יותר ויותר חיזוקים לכך שכמה שניסיתי לחדד, להסביר ולהדגים את טענותיי הספציפיות מאוד הנוגעות ליחס והדינמיקה הערביים כלפי המערב, הדבר לא צלח והושמתי ע"י רוב מי שטרח לקרוא את דברי בנושא בתבניות פשטניות של דעות ורגשות, בהן כבר יש לבן השיח ניסיון, גם אם אין להן דבר עם טענותיי. עד כאן קינתי. לגבי הראיון: הנסיך חסן מדגים על עצמו את דבריי עד כה. במקום זאת אתייחס לעניינים ירדניים אחרים. הידעת שהמשטר הירדני, שדווקא חרד לגורל המערב ובמיוחד לגורלה של ישראל, בה ככל הנראה תלוי גם גורלו, הוא גם שותף, בדרכו שלו, במערכה להשמדת ישראל והמערב? ראה למשל את גירסתו, לאחר לחץ אמריקני ככל הנראה, לערכים אוניברסליים:http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?... בירדן, למשל, החליט משרד החינוך לשנות את תוכני ספרי הלימוד ולקבוע קודקס של מושגים בתחומי זכויות האדם ותרבות השלום וערכים אוניוורסליים. באחד מספרי הלימוד של היסטוריה מודרנית מופיעה השאלה: "מה ההבדל בין נער פלשתינאי, המבצע פעולת התאבדות בעת ביצוע פעולת התנגדות נגד הכיבוש הציוני שהרס את ביתו וגירש את בני משפחתו, לבין אדם אחר שחטף מטוס נוסעים ומאיים להרוג את כל נוסעיו אם לא ישוחררו חבריו שנאסרו באשמת סחר בסמים? איך יש להגדיר את ההתנגדות של הנער הפלשתינאי לכיבוש הציוני? איזה תואר יש לתת לחוטף המטוס? הבדל, במלים שלך, בין ההתנגדות החוקית לבין הטרור". סוף ציטוט. נשים לב שהמקרה אותו השאלה פוסלת, כלל אינו רלבנטי לטירור האנטי-מערבי. יתרה מזאת, כפי שהיא נקראת על ידי מי שחי את השיח הערבי, היא מצדיקה ואף קוראת לביצוע פיגועים כנגד אזרחים ישראליים ומערביים באופן כללי. בין המסבירים מדוע, יוגרל הנסיך החסן מפלוגה ב'. אני תוהה מה היא הגירסא הקודמת, הלא אוניברסלית... כיצד ניתן להסביר זאת לאור חרדותיו של המשטר הירדני? פשוט, כבמצרים למשל, אין לשלטון סיבה להתמודד חזיתית עם הנאציזם השורר בביתו, כל עוד האיום הנשקף לו מן ההתמודדות גדול מזה הנשקף למשטר מן ה"פעילויות" האנטי-מערביות הקשורות באידאולוגיה זו. סיבה נוספת היא שנסיונות התעמתות כאלו לא ימצא תומכים מוסריים *אמיצים ופעילים* למאבק על הפנים ההומניסטיים האוניברסליים של ירדן - לא אצל איגוד המהנדסים הירדני, לא אצל עורכי הדין, לא אצל הסטודנטים, לא באירגוני הצדקה ולא אצל המשכילים בחו"ל, שעל עזיבת חלקם מקונן הנסיך. הסיבה כאן היא אם כן חוסר נכונות של השלטון להתמודדות, בין השאר עקב חסרונם של בני ברית למהפך הנדרש. אם כבר אני נסחף אז במצרים, שלא כבירדן החינוך להשמדת המערב וישראל יורד מדרגה נוספת ומעוּדד גם ע"י השלטון, אם כי גם שם השלטון אינו באמת רוצה, לפחות למיטב ידיעתי, בהשמדה כזו. שם, בנוסף על חוסר הרצון להסתכן בהתמודדות עם הכוחות הלאומנים והדתיים, המשטר עצמו משתמש ב"שתי דקות של שנאה", שנמשכות טיפה יותר. אבל מה איכפת לו, הוא רק מרוויח מזה ואין שם (או בחו"ל) אף ציוץ נחרץ כנגד דה-הומניזציה זו, הרי הוא לא מוחזק כאשם בשיגור החבר'ה המצריים לפיגועי 911, שהרי לא מובארק נתן להם את הפקודה הסופית, אלו רק בתי הספר הדתיים להם הוא מאפשר לפעול וזו רק התקשורת שם, בה הוא משתמש להפצת שנאה לצרכיו, לא הוא. למדרגה התחתונה בעולם הערבי מגיעים הסעודים, אך מקרה זה זכאי לתגובה משלו - בהזדמנות. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |