בתשובה לגלעד דנבום, 30/03/01 16:52
עיון מדוקדק 20570
גלעד ידידי,

רעיון ההפרדה וההפרדות מערביי השטחים אינו גזעני, היות ורעיון זה דוגל בשתי מדינות לשני עמים אוטונומיים, העשויים בהחלט לרצות בעתיד מסויים לחיות בשלום, קר ככל שיהיה.

דווקא אנשים כמירון בנבנישתי הגורסים כי הפרדה, הפרדות וחלוקה אינם אפשריים כלל - גורמים להנצחתה של תועבה מאוד מסויימת בשם אידיאת הרב תרבותיות, אשר במסגרתה נגזר על פלסטינאים לגור ולדור עם תושבי מדינת ישראל בכפיפה אחת.

אין זה מקרה כלל כי אנשים כאורי אבנרי ואדם קלר שוללים מכל וכל את פירושו הפוליטי-מעשי של מר בנבנישתי בנדון - הגם שהללו מתנגדים בעליל ל'דוקרינת מאן' המפורסמת, ולו מפאת כיעורן ואי אנושיותן של חומות ההפרדה ברעיון זה, ומחמת אי יכולתן לממש כל סוג פיתרון כלכלי משותף.

דבר אחד ברור - כל נסיגה מוחלטת משטחי 67 תהיה מלווה בהפרדה והפרדות לצורך הקמתן של שתי יישויות מדיניות שונות. על נקודה זו אין חולק בקרב השמאל המתקרא בישראל 'ראדיקאלי'.

לעיונך

שלך

אלכסנדר
עיון מדוקדק 20597
אלכס ידידי,

חלילה לי מלרמוז כי רעיון ההפרדה בכללותו הינו גזעני; כל שטענתי הוא כי קבוצות רדיקליות התומכות ברעיון זה בתצורתו הקיצונית ביותר (הכוללת לרוב טרנספר שלא-מרצון, אמצעים מחפירים של הרעבה ועינוי קבוצתי, חיבה מופגנת למלחמה, קריאה ברורה לרצח-עם וכן הלאה), נגועות על-פי-רוב בתופעת הגזענות הבזויה.

אינני מכיר את טענותיו הספציפיות של ירון בנבנישתי (היכן הוא מפרסם את רעיונותיו? אשמח לקראם), אך בהחלט אינני מסכים עם הטענה שפירוד הוא בלתי-אפשרי או בלתי-יישים, אני פשוט טוען כי זהו איננו הפיתרון היציב, ההגון והדמוקרטי ביותר שניתן להעלות על הדעת למצב הביש בו תושבי כלל האזור נתונים.

הדוגמאות שאתה מביא (אבנרי וקלר) מדגישות ביתר-שאת כי המחלוקת איננה מתבצעת לאורך קו-השבר הידוע של ימין ושמאל, אלא לפי קו שבר אחר לחלוטין - קו אשר עליו כבר נכתב ופורט רבות על גבי דפים אלו, ואשר ניתן להוסיף ולהגיד עליו כי מצידו האחד ניצבים בעלי תפיסות "ציוניות" רומנטיות-לאומניות ובצידו האחר תפיסות פוסט- ואף אנטי- ציוניות, המאפשרות התנתקות מדוגמות העבר ובחינה מחודשת של אופייה הרצוי של מדינת ישראל כגוף דמוקרטי ריבוני ושל יחסיה על הסובבים אותה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים