בתשובה לגיל רונן, 12/03/04 11:10
צה''ל משחרר בנות בקלות, גם נגד רצונן 206109
אני תמיד נלחצת כשמדברים אליי בלשון רבים.
צה''ל משחרר בנות בקלות, גם נגד רצונן 206155
לא נורא, את סקסית כשאת לחוצה.
צה''ל משחרר בנות בקלות, גם נגד רצונן 206160
עתה אין מאושרת ממני.
צה''ל משחרר בנות בקלות, גם נגד רצונן 206168
עכשיו את פחות סקסית, את רואה?
צה''ל משחרר בנות בקלות, גם נגד רצונן 206194
אם כבר מדברים על סקסיות, הרי שמנטליות של קרבן היא בעיניי הדבר הכי פחות סקסי שיש.
צה''ל משחרר בנות בקלות, גם נגד רצונן 206199
אולי לא סקסי אבל עוזר בחיים. קל לך להתנער ממנטליות הקורבן כאשר לטובתך פועלת מכונת תעמולה משומנת שמציגה את בנות מגדרך כקורבנות תמידיות שכל חייהן רק דם ודמע...

(סליחה, אני צריך לנגב את דמעת האמפתיה שנקוותה בעיני השמאלית... אוקיי).

כתבת תגובת מחאה ל-ynet בעקבות המאמר ההוא, לרגל יום האשה הבינלאומי?
צה''ל משחרר בנות בקלות, גם נגד רצונן 206202
קודם כל הבהרה. אני לא קרבן, מעולם לא הייתי קרבן ולעולם גם לא אהיה. גם אם חיי היו רצופים דם ודמע (ועד עכשיו הם היו) - זה עדיין לא הופך אותי ולעולם לא יהפוך אותי לקרבן.

שנית, קראתי את המשפט השני שלך פעם ופעמיים ולא הבנתי את ההגיון העומד מאחוריו. אם מכונת תעמולה מציגה את בנות המגדר כקורבן תמידי, למה קל להן להתנער ממנטליות הקרבן? לא להיפך?

ועל איזה מאמר אנחנו מדברים בדיוק? אני לא חובבת גדולה של ynet.

והא לך ממחטה. גם גברים בוכים מלחיצים אותי, אז הרשה לי לחזור לפוזת הסקסיות הבלתי נלאית.
צה''ל משחרר בנות בקלות, גם נגד רצונן 206208
כוונתי שקל לך, ברמה הפרטית שלך, לומר "אני לא קורבן", כאשר יש מכונת תעמולה שלמה שדואגת *כן* להציג אותך כקורבן ולהשיג עבורך זכויות שונות. כך את נהנית משני העולמות: גם מקבלת זכויות יתר, וגם טוענת שאת לא בפוזה של קורבן.

המאמר שאני מדבר עליו הוא זה - http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-2883204,00.h... - אבל ראי הוזהרת, את תבכי.

מיד אחרי שתגמרי לקרוא אותו, אני מציע לחזור למציאות עם המאמר הזה - http://www.nfc.co.il/archive/003-D-5268-00.html?tag=... - "זמן לסיים את הפליית הגברים במזונות" ע"י עו"ד יעל גיל, שפורסם ב-nfc.
צה''ל משחרר בנות בקלות, גם נגד רצונן 206215
ואני אמורה עכשיו להתחיל להתווכח על מה שהשיגה עבורי אותה מכונת תעמולה לכאורה? ולהשוות מי מקופח יותר, אתה או אני? זה לא יקרה.

אני מודעת לעובדה שיש בעולם הרבה מקופחים, מסכנים וכאלו שלא מקבלים זכויות שוות. אני לא מתיימרת להילחם עבור כולם, וגם לא רוצה לעשות את זה. אין לי פנאי ואין לי חשק. אם מדובר בזכויות שלי, אני אעשה את המלחמה על בסיס עקרוני ונושאי, ולא על ידי בדיקה מי מסכן פחות ממני אבל מקבל יותר. אבל זאת רק אני.

מנטליות של קרבן, לדעתי ומנסיוני, לא קשורה למה יש או אין. היא הלך רוח. וכך, בחורה אחרת תרגיש מקופחת גם אם מכונת התעמולה שלך תשליט כאן פמינוקרטיה. וכך, מכריי מבית שאן ימשיכו להרגיש "אפליה נגד המזרחים" גם בעוד חמישים שנה, בלי קשר להתפתחויות חברתיות. וכך, מזכירת השיווק שעובדת קומה מתחתיי תמשיך להתלונן השכם והערב על "אפליה נגד המזכירות", גם אחרי ששפצרו לה את הסכם העבודה כך שהוא מקביל לזה של מנהל בדרג ביניים.

זה *לא* קל להגיד "אני לא קרבן".

אני מודה ומתוודה שאין לי הרבה מושג לגבי מצב המזונות בישראל. עוד לא התחתנתי, אז לחשוב על גירושים? אם אתה מאמין במאבקך, הרי שאני מאחלת לך הצלחה מעומק לבי.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים