בתשובה לערן בילינסקי, 18/03/04 9:27
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אז בשביל מה, בעצם, יש בג"צ? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי בעיקר כדי להגן על היחיד או על קבוצות קטנות מרשויות המדינה, ולעיתים כדי להכריע בעניינים עקרוניים, אבל, לדעתי לפחות, לא כדי להכתיב לממשלה מדיניות רווחה - זה תפקידה של הממשלה (כמו שהממשלה לא מתערבת בפסקי דין למשל, הפרדת רשויות - זוכרים?) והעם הוא זה שיבקר אותה בבחירות הנערכות כל ארבע שנים או פחות, לא בית המשפט. אולי אתה זוכר את התוכנית שהייתה לפני שנים בטלוויזיה החינוכית עם גבי עמרני והשופט דב לוין המנוח, שבו עיריית ת"א לא הודיעה לעמרני על ידי פרסום ראוי, ששיחק רוכל מוכר שלגונים בחוף, כי טפסי אישורי הרוכלות שונו ועקב כך נשללה ממנו האפשרות לעסוק במקצועו ונפגעה פרנסתו. עמרני, בתוכנית, עתר לבג"ץ וטען כי העירייה לא פרסמה את דבר השינוי בצורה ברורה ועקב כך נגרם לו נזק, שכן נאסר עליו לעסוק במקצועו (הפקח בים איים עליו כי אם ימכור הוא יקנס) ולא ברור אם בכלל יקבל את האישור החדש (כיוון שלכאורה לא הגיש בקשה במועדה) - זה התפקיד הקלאסי, לדעתי, של בג"ץ - להגן על האזרח מפני אי-צדק שנגרם לו בשל רשויות המדינה, במקרה זה עיריית ת"א. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם נשים בצד את הפסימיות שלי לגבי העם ומסוגלותו לעשות את השיקול הנכון והביקורת הנכונה בבחירות, בין בחירות לבחירות יש (אמורות להיות, לפחות) ארבע שנים ובהן האזרח הפשוט צריך לחיות ומגיע לו שיהיה מי שידאג לרווחתו בין אם מצא עבודה בין אם לא, בין אם הוא מסוגל להבטיח את הכנסתו ובין אם הוא נזקק להבטחת הכנסתו. על זה מסכימות גם רוב המדינות שמקיימות כלכלה קפיטליסטית, כמדומני. קיים איזה הסכם גם אם הוא לא כתוב, בין הממשלה לבין האזרח. חלק מההסכם כולל דאגת מינימום ליכולת הקיום של האזרחים, בדיוק כמו שהוא כולל את זה שהמשטרה תשמור על הבטחון הפנימי, הצבא ישמור על הבטחון החיצוני ומכבי אש יבואו כשיש שריפה. לרבים, גם אם לא לכולם, נראה שהקיצוצים האחרונים חרגו ממידת ההסכם הסבירה, במידה כזאת שפוגעת בצורכי הקיום הבוערים, שאין לנפגעים מכך (קשישים וחולים) למשל את הזמן של ארבע שנים כדי לתקן את זה, ובכללית יש כאן את הקריטריון של גרימת עוול לאזרח. נראה לי שהפנייה לבג''ץ היא במקום כאן, גם אם אתה סבור שמדיניות הממשלה מוצדקת. האזרח הקטן שהפנסיה שלו נפגעה או שהבטחת ההכנסה שלו קוצצה למידה המאפשרת לו בקושי להתקיים מכמה מנות פלאפל בחודש והוא אינו מצליח למצוא עבודה כי הוא מעל לגיל ארבעים, יכול לעמוד בצמתים ולהפגין ארבע שנים או הזמן שיעבור עד הבחירות, אבל אם נהיה ריאליים, אף אחד לא ישמע לו. לבג''ץ יש כוח מחייב (ועובדה שהוא מצליח להרגיז את הפוליטיקאים) והוא מכריח את הממשלה לפחות לענות. אני חושב שלפחות תשובה לשאלה מדוע בוצעו הקיצוצים, הממשלה חייבת לבג''צ כמו שהיא חייבת לכולנו, וטוב שיש מי שבפניו היא חייבת לענות, וכדאי שנצפה כולנו לתשובתה לפני שנצטרף לאינטרסנטים מקללי הבג''צ והמגלגלים עיניים לשמים בשאלה ''מה זכותו'' כי מחר זו יכולה להיות השאלה על זכותו של כל אחד מאיתנו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבממשלה עשתה עוול גדול בכך שהתחילה עם עניין הבטחת הכנסה והתערבות בפנסיה ובכך יצרה תלות בשלטון - שנועד לגרום לאזרחים להצביע בעד השלטון הקיים. אולם אין זה הסכם מחייב וזכותה של המדינה לשנות את התנאים. בייחוד לאור העובדה שאי שינוי התנאים תהפוך את המדינה לחדלת פרעון. בית המשפט לא יכול לעזור כאן כי אין חוק שקובע שמה שהיה הוא שיהיה ואסור לממשלה לשנות את מדיניותה. אני גם מקווה שאתה לא מעוניין בחוק כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אם לרבים נדמה שהממשלה חרגה ממידת ההסכם הסבירה (ורבים אחרים גם חושבים שלא) הרי שהפנייה לבג"ץ שקולה בעייני לילד שפונה לאימו וזו משיבה אותו ריקם, אז הוא פונה לאביו. במדינות מתוקנות (ראיתי את זה בצרפת למשל. הם השביתו לי יום שלם של טיול) אנשים מוחים על עוולות כלכליות על ידי פעולות אקטיביות - יוצאים להפגנות על רקע כלכלי כדי למחות על מדיניות הממשלה, לא עותרים לבתי משפט (כדי שאלו ישתמשו בסמכות שגם היא לא ברורה, כבר אגיע לזה). וכן, גם מפילים ממשלות וגורמים לשינוי. זה שיש לנו "דמוקרטיה של עצלנים" שיוצאים לרחובות רק כשמדובר בנושאים מדיניים אבל יושבים בבית כשמדובר בנושאים כלכליים (במקום להפוך שביתות לדבר אקטיבי עם הפגנות ושלטים והרבה רעש, כמו שראיתי באותו יום בפריס. המפגינים מילאו את "רו דה-ריבולי" במצעד שארך שש שעות לפחות והגיעו מכל קצווי צרפת) לא הופך את זה לנכון או תקין. הדרך לשנות את מדיניות הממשלה במדינה מתוקנת היא על ידי פעולה פוליטית, לא פעולה משפטית. סמכותו של כל גורם נובעת משני מקורות - הכוח שיש לו כדי ליישם את מדיניותו ונכונותם של הכפופים לו לקבל את הכרעותיו. האם לבג"ץ יש סמכות ("כוח מחייב") להורות לממשלה לשנות את מדיניותה הכלכלית? ב"פוטש השקט" של נשיא ביהמ"ש העליון אהרון ברק - אולי, אבל זו סמכות שהוא נטל לעצמו ואין, למיטב ידיעתי, שום חוק שנתן לו את הסמכות הזו. היא נעוצה בסופו של דבר בתחום אפור ובאמירתו של ברק "הכל שפיט". האמנם הכל שפיט? האם מדיניות הממשלה היא שפיטה? אנסה לבדוק זאת לאור שני המקורות שהגדרתי. לבג"ץ אין כוח ליישם את החלטתו על הממשלה. אני לא רואה את ראש הממשלה נשלח לכלא על ביזיון בית המשפט בשל העובדה שלא נענה להכרעת בג"ץ, כך שהכרעה שכזו של בג"ץ תביא רק לביזיונו הוא. הקריטריון השני רומז על הבעייתיות המרכזית לשיטתי - האם הממשלה כפופה לבג"ץ? (ועל כן ניתן לשאול אם היא נכונה לקבל את הכרעותיו?). אני מאד מקווה שלא (לפחות לא בצורה ישירה) אחרת העמדנו את הרשות השופטת מעל לרשות המבצעת והמחוקקת והפכנו את העומד בראשה - נשיא בית המשפט העליון, לשליט בפועל של מדינת ישראל שעל פיו ישק דבר במקום הרשויות הנבחרות (וכאן המקום אולי להזכיר שמבין שלוש הרשויות, הרשות השופטת היא היחידה שאינה נבחרת על ידי העם בבחירות דמוקרטיות, מה שמרמז לדעתי היכן צריך להיות מקומה התקין בחברה דמוקרטית). אנשים לא תופסים את זה, או שמתעלמים מזה, אבל נשיא בית המשפט העליון הופך להיות ראש הממשלה בפועל של מדינת ישראל. הרחבת זכות העמידה בבג"ץ שהנהיג ברק (לעומת, למשל, הנשיא בדימוס שמגר, ששמר מרחק מאותו "תחום אפור" שהזכרתי קודם) פתחה את הפתח להזמין אליו כל מי שמתנגד למדיניות הממשלה, בעיקר על ידי "עותרים מקצועיים" - בעיקר עמותות שונות, ובכך, לכאורה, להפוך על פיהן החלטות ממשלה ולבטל חוקים של הכנסת. אז נכון, הכנסת שלנו מידרדרת, אבל המהלכים של ברק אינם תורמים לתיקון המצב - הם רק מחריפים את היחסים בין הרשות השופטת לרשויות המחוקקת והמבצעת. תופעת העותרים המקצועיים, למיטב ידיעתי, גם היא חדשה יחסית. כל הרעיון של בג"ץ, להבנתי, היה להגן על האזרח הבודד (או על קבוצה קטנה של אזרחים) מפני שרירות ליבן של הרשויות (בג"ץ "קול העם" למשל), לא לכפות מדיניות על הממשלה ולהתערב בתקציב המדינה למשל, כמו שמסתמן במקרה ממנו התחלנו. היחסים בין שלוש הרשויות מזכירים במשהו את נושא הדין הבינלאומי. בדין הבינלאומי יש בעיה אינהרנטית - אין מי שיאכוף אותו, על כן הוא בנוי בעיקר על רצון טוב, על הסכמים, אבל גם על ההבנה שלכל מדינה יש את הסמכות שלה בתחומה ואל למדינות האחרות להתערב בענייניה של מדינה אחרת. לדעתי כך גם צריך להיות ביחסים בין שלוש הרשויות - כל רשות צריכה להימנע ככל האפשר מלהתערב בעינייניהן של שאר הרשויות. הרשות המחוקקת צריכה לחוקק, הרשות המבצעת - לבצע, והרשות השופטת - לשפוט. ברגע שבג"ץ מתערב בענייני מדיניות הרי שהוא מתערב התערבות גסה בעינייני הרשות המבצעת. בכל מקרה, וחשוב לי לומר זאת, אני אדם חושב עצמאי. העובדה שאינטרסנטים מקללים את בג"צ ומגלגלים עיניים לשמים בשאלה "מה זכותו" אין פרושה שאני, כאזרח, צריך להתייצב אוטומטית בצד שכנגד. אם אני אתחיל להצדיק עוולות (לדעתי לפחות) משום שהן נעשות נגד הצד שכנגדי הרי שזו תהיה צביעות ממדרגה ראשונה מצידי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שיטת הפרדת הרשויות מתבססת על ההנחה שכל רשות רוצה לזכות בהשפעה מקסימלית על ניהול המדינה, כך שנוצר בין הרשויות מאזן אימה. אבל לא זה המצב בארץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בג"צ נועד להגן על האזרח מהפרות חוק של המדינה ויש כאלו בשפע. הבה נקח את דוגמת התארים של לטביה. החוק קובע שאדם שלמד כך וכך יקבל עוד כסף (חוק שאני מתנגד לו מאוד). והנה המדינה קמה יום אחד והחליטה שהחוק לא מעניין אותה כי יש כמה אנשים שקבלו תארים פיקטיביים מאוניברסיטת לטביה. דוגמא נוספת: החוק מחייב את המדינה לספק חינוך חינם (שוב חוק שאני מתנגד לו) והנה החליטה המדינה לדרוש מההורים לשלוח את ילדיהם לבי"ס בית ירח המשופר ולשלם על התענוג 5000 ש"ח לשנה. ההורים פנו לבג"ץ והוא חייב את המדינה לתת חינוך חינוך. עד כאן אני מאוד תומך בבג"ץ. הבעייה היא שלא תמיד החוק מחייב אותם. למשל, הדרישה ששר שהוגש נגדו כתב אישום יתפטר לא כתוב בחוק. בג"ץ חוקק איסור על אדם שהוגש נגדו כתב אישום להיות שר. חקיקה כזאת היא מסוכנת. אחת הבעיות היא שאני לא יכול לגשת לבג"ץ כי אין לי מושג מה תהיה התוצאה. כלומר, למרות שהחוק חד משמעי לטובתי, אין לי מושג האם השופטים יכופפו את עצמם לחוק או שיחוקקו חוקים אחרים כראות עיניהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתנגד לחינוך חינם? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כי הוא איש עקרונות (במקרה שלו, קוראים לזה ''התערבות של המדינה בחיי האזרחים''). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא לגמרי ברור לי איך חינוך חינם (ולא חינוך חובה) הוא התערבות של המדינה בחיי האזרחים. נו טוב, אצטרך לחכות למוצ''ש לקבלת תשובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאיפה הכסף? אם זה מהנפט הסעודי אז אין לי בעייה עם חינוך חינם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חינוך חינם הוא התערבות של המדינה בחיי האזרחים משום שחינם במקרה זה עולה הרבה כסף. כדי לשלם את ההרבה כסף הזה צריך לגבות מסים בצורה אלימה (אלימה במובן זה שאין אפשרות שלא לשלמם והמשטרה ובית הכלא הם הסנקציה המוטלת על מי שאינו משלמם) מכל האזרחים, כולל כאלו שלא מעניין אותם ואינם רוצים בחינוך חינם... והרי לך התערבות של המדינה בחיי האזרחים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עצם קיומה של המדינה הוא (אינהרנטית) התערבות בחיי האזרחים | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי "מדינה" אין "אזרחים". אמור: עצם קיומה של המדינה הוא (אינהרנטית) התערבות בחיי האנשים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ההתנגדות המעשית שלי לחינוך חינם היא בעובדה שהמדינה מספקת את השירות. כל דבר שנעשה על ידי המדינה נראה כמו שהחינוך נראה במדינה שלנו. אני כן מוכן לקבל שיטה של שוברים שהמדינה מממנת חלק נכבד מהחינוך וההורים בוחרים את ביה''ס אליו ילך הכסף. גם זאת בתנאי שהסכום מכסה את דרישות המינימום החינוכיות ולא איזשהו אופטימום. כאשר דרישות המינימום הינם דרישות המקסימום התוצאה היא שהם יורדים אל מתחת למינימום. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |