בתשובה לסינסינאטוס סי, 18/03/04 14:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
סינסינאטוס: את הגלולה הוורודה של המשיחיות לקחנו לפני הרבה יותר מ-55 שנה. רגע הבליעה הסופי היה לפני 100 שנה בדיוק, כאשר הוחלט בקונגרס הציוני שלא ללכת על תוכנית אוגנדה. באשר לרעיון הזה, ש"אם נהיה מפוזרים בעולם אז נשרוד, גם אם פה ושם יהרגו בנו" - הרעיון הזה אכן עבד יפה עד לעידן המדינה המודרנית. אבל קמה מדינה בשם גרמניה, כבשה את מרבית המקומות בהם היינו פזורים - וקיבצה אותנו חזרה, לאושוויץ ועוד כמה מחנות. וגם לרוסיה הצארית ובריה"מ תחת סטאלין היו כנראה תוכניות להשמדת היהודים שלהן, שלא יצאו אל הפועל מסיבות אלה ואחרות. יש סכנה בריכוז היהודים אבל מצד שני, בהרבה מובנים גם קל יותר להגן על שטח מצומצם. מדינת ישראל עם מגן של טילי 'חץ' ודומיהם, ומערכת מקלטי אב"כ טובה יכולה גם לתת לתושביה הגנה סבירה מאוד מפני מתקפה וגם לאיים על כל העולם, או על כל חלק ממנו שבא לה לאיים עליו, בהשמדה. זו עמדת כוח וסחיטה שאין שניה לה. יצא לי להיות היהודי היחיד, כמעט, שהגשים את תוכנית אוגנדה. במשך שנתיים התגוררתי ברמת וואסין גישו שבמערב קניה - ואחר כך התברר לי שזה בדיוק השטח שיועד לתוכנית אוגנדה (הבריטים העבירו את הגבול בין קניה לאוגנדה מזרחה בשלב מסויים). האזור אכן יפה ופורה, אבל אין לנו שום זכות עליו, אין לנו שום רגש לאומי והיסטורי אליו, ואם היינו מתנחלים שם היינו גומרים כמו הלבנים בדרום אפריקה וברודזיה, אבל הרבה יותר גרוע, כי לנו אין מולדת-אם חזקה ועשירה. אז כן, שכונת הרכבת זה דימוי מצויין. אבל מה לעשות שהמקום היחיד שלמשפחה שלך יש עליו זכות זו שכונת הרכבת? אין לך מקום אחר, בכל המקומות שונאים אותך, אף אחד לא רוצה לתת לך לגור אצלו יותר. אבל לסבא של סבא שלך היו בתים בשכונת הרכבת בתקופת התורכים, ומבחינה משפטית יש לך קייס מצויין לטעון שהשטח שלך. התושבים החדשים לא קונים את זה, ואתה בבעיה, אבל כאמור - אין לך מקום אחר והגאווה ותחושת הכוח והאופטימיות שלך לא נותנת לך להתאבד, להיעלם או לחיות כנווד. עכשיו נראה אם אתה מספיק נחוש בכדי לשרוד בשכונת הרכבת. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
"עמדת כוח וסחיטה"? שוב הפרנויה הזו שאו-טו-טו כולם הולכים להשמיד אותנו. מדינה משלנו אינו זהה לעמדת כוח וסחיטה. אבל מה לעשות שבמצב אליו הכנסנו את עצמנו זה כנראה הפך להיות כורח המציאות. "אם היינו... אז היינו..." זו ספקולציה ללא משמעות. יש מקומות הרבה יותר בטוחים ופחות מועדים לסכסוך מכאן, ולהגיד שגם שם היינו עומדים בפני השמדה זו חזרה להסתמך על חז"ל ותו לא. ובלי סיוע מבחוץ מולדת האם "החזקה והעשירה" שלך היתה היום פרוטקטורט סורי-מצרי. אני אומר - אם כבר מדינה, אז עדיף לא כזו שקיומה מוטל בספק מלכתחילה. זו לא היתה האופציה הטובה ביותר. אבל כיוון שכעת מעט מאוחר להחזיר את הגלגל אחורה, אז אם אני כבר כאן אני אמשיך לחיות כאן. יש כאלה שאצלם ממלכת יהודה הקדומה תופסת מקום קצת יותר חשוב מהעם היהודי (כמובן שהשילוב ביניהם מנצח). אני לא אחד מהם. עידן, במעין דארוויניזם חברתי-לאומי בתגובה 206581 כתב על סיכויים נמוכים של הבונדיסטים לשרוד לעומת הציונים, כאילו שלא היתה אפשרות לסיכויי שרידה גבוהים עוד יותר. ובכן, אני טוען שכן, אך כנראה שלעולם לא נדע. מי שעצם עיניים לפני קום המדינה, משלם כיום את המחיר וכולנו עמו. ואם באמת אין לנו ארץ אחרת, קרוב לוודאי שאם כך יימשכו הדברים לא יהיה לנו עוד מעט גם עם. ולאחר שתשכך הרוח מעל חורבות המדינה, היהודים של ארה"ב ינהלו דיונים באינטרנט על מה הנסיון המר הזה היה אמור ללמד. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנה עוד משהו מחזלי"נו: "מאז שחרב בית המקדש ניתנה נבואה לשוטים". כל בר דעת מבין שבעבר, כאשר מדינות ערב, בסיוע סוביטי לחמו נגדנו היתה סכנה לקיום המדינה. היום, עם השלום ביננו ובין מצרים וירדן,וכשארה"ב נימצאת באיזור ומאימת על סוריה ובמידה מסוימת על אירן, הסכנה הזאת חלפה. נשארה בעית הטרור הערבי שבקרוב הוא יכלול גם את כל אירופה. ואז התסריט ההגיוני הוא, שאחרי שהשמאל הארופי יושתק כמו שהוא הושתק בישראל, ילחם העולם בדרך היחידה בה יש להילחם בטרור: טרור נגדי. כל הדיבורים על חורבן המדינה וכו', הם קישקושים תבוסתניים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''אחרי שהשמאל הארופי יושתק כמו שהוא הושתק בישראל, ילחם העולם בדרך היחידה בה יש להלחם בטרור''. פשוט, ללא מלים. ויש גם כאלה שיש להם נבואה לעבר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |