בתשובה לאביב י., 21/03/04 9:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לרגע לא בעד ש''אף אחד חוץ מהם לא ינהל מלחמה למען זכויות האדם''. אתה ואני בעד זכויות האדם אבל אין לנו כוח להשפיע על המחוקקים. ניצה וחבריה בעד זכויות ה''אחים'', אבל אין לה מספיק השפעה על המחוקקים. אם היא רוצה לבטל את המעצר של מר פ., ולהיות בטוחה שהיא לא תיעצר בעצמה, היא תצטרך לשתף פעולה איתנו, ולפעול למען הזכויות של כולם (זה התנאי שלנו לשיתוף פעולה). אם היא מתעקשת לפעול רק למען ''האחים'', כל חבריה יכולים להנמק במעצר. באמת שלא אכפת לי. מי שמרחם וגו'. נדמה לי שהפעם אני מזהה אצלך קצת סימני היחלשות והתכופפות לא אופייניים. אני דווקא נמצא בזמן האחרון בתחושה שאנחנו רואים את פרפורי הגסיסה של אידאולוגיות כמו של גוש-אמונים וחבריהם. פרץ הלאומנות שאנחנו חווים עכשיו במדינה הוא ניסיון נואש אחרון להחזיק בתמונת-עולם שלמעשה התמוטטה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אני נוטה להשתכנע ממה שאתה אומר. לגבי סימני החולשה: הדרך ארוכה ומפוטלת, אני נופל וקם נופל וקם... החשש שלי הוא שניצה וחבריה דווקא כן ימצאו אוזן קשבת בכנסת ישראל ויצליחו להשפיע על המחוקקים למען זכויות "האחים" (הד"ם), אך כנראה מדובר בחשש בלתי מבוסס שמחלשני ביותר. ימים יגידו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני רוצה להתייחס לסיפא של התגובה שלך. זה ממש מעניין שתמונת העולם שלנו על המציאות כל כך שונה, על אף שאנו חיים באותה כברת ארץ, וחשופים פחות או יותר לאותה אינפורמציה. אני דווקא מרגישה שהשקפת העולם התלושה מהייעוד היהודי, קרי, המערבית ליברלית נטו, מצויה לפני קריסה. היא אינה רואה פשר ומשמעות להיותה כאן, והיא נסוגה מכל חפירות חייה, כי אין לה למה לשמור עליהם. אפילו הנושא של שמירת זכויות האדם, שהוא משהו כמו הקו התחתון- האידיאולוגיה הכי בסיסית של שוחרי הדמוקרטיה והליברליזם, קורס, כפי שנראה במקרה של פדרמן (כן, יש לזה תירוצים- אבל העובדה הבסיסית נשארת). אין כמעט עקרון אחד בו האידיאולוגיה הזאת דוגלת באמת, ומוכנה להאבק עליו, מלבד ההתקפלות והנסיגה מכל רעיון.... לעומת זאת, דווקא בצד המתנחלי גדל דור יפה של אנשים מלאי רצון עשיה, ומסירות לאידיאולוגיה שלהם. יש אמנם הרבה התלבטויות, מאבקים, ופריצות דרך חדשות, קשות, ומעוררות מחלוקת בכל מיני תחומי חיים. אבל התחושה הכללית היא דווקא של התחדשות ויצירה, ולא של יאוש וקריסה. יש רק פחד מכמה נזק יכולים לעולל אחינו התלושים. נזק אמיתי מאוד, קשה ומפחיד. אבל התחושה היא שהבעיה הזאת היא שלנו בגלל ש''הם'' שלנו, ולא משום ש''אנחנו'' חלשים. כמובן שמה שאני כותבת כאן זה הכללה גסה לשני הצדדים, אבל הסיכום של התחושה הכללית שלי הוא כזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |