בתשובה להאייל האלמוני, 22/03/04 23:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מי קבע שהארץ שייכת לנו? האו"ם, אבל נניח שאף אחד. המציאות פשוטה בהרבה - אנחנו (היהודים) מאמינים שזו ארץ אבותנו, מולדתנו וארצנו, ואילו הערבים מאמינים שזו ארצם ומולדתם. משום כך יש בינינו מלחמה על הארץ, ומי שינצח במלחמה - יזכה בה. וינצח במלחמה הזו מי שיאמין יותר שזו ארצו, מי שיתמיד באמונתו, מי שיהיה מסור יותר לארצו, מי שיהיה מוכן יותר להילחם עליה ואף למות עבורה, מי שיהיה חכם יותר ומי שיהיה לו יותר מזל. אני מקווה שאנחנו - היהודים - ננצח במלחמה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר משהו אחר. אני מקווה שאתה מבין שאין כאן שום צידוק מוסרי אבסולוטי. זה אפילו נובע מתגובתך לעיל. כל הצידוקים המוסריים1 הם אמצעים לדירבון ההמון לכיון מסויים. וככאלה אמינותם אפילו מפוקפקת יותר. ואז נשאלת השאלה: אם הצידוקים המוסריים הם האמצעי, מהי המטרה ? 1 הרלוונטיים בפתיל הזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כנראה שאנחנו תופסים אחרת את המושג 'מוסר'. אני לא יודע מהו 'צידוק מוסרי אבסולוטי'. לתפיסתי, 'מוסר' הוא רשימת הכללים של כל אדם ואדם לגבי מהו 'טוב' ומהו 'רע'. מזה נובע, שלעתים ערכי מוסר של פלוני - אני, למשל - משותפים לאנשים רבים אחרים, ולפעמים לא. וכלמה שאמרתי, תואם את ערכי המוסר שלי. אני מקווה שבכל הנוגע לסכסוך היהודי-ערבי, רבים מהיהודים שותפים לערכי המוסר שלי, וברור לי - א. שיהיה קשה למצוא מישהו, אפילו יהודי, שערכי המוסר שלו יהיו *זהים לגמרי* לערכי המוסר שלי. ב. שיש רבים (לדעתי, מיעוט גדול) שאינו שותף לערכי המוסר שלי. להערתך לגבי תפקידם של ערכי המוסר ('לדרבן את ההמון') - לדעתי, הם לא נוצרו בשל כך אלא בשל צורך בסיסי ביותר הטבוע בכל בני האדם לראות את עצמם כמוסריים. לכן, אני מניח, למשל, שגם לאחמד יאסין (היה) חשוב לראות את עצמו כאדם מוסרי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |