בתשובה ליעקב, 25/03/04 20:30
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ברשותך אני לא רוצה לפזר את הדיון לשני פתילים אז אענה לך כאן. למה שתגיד? למה שאני אביא הסכם? בוא לא ננהל דיון וזהו. כשאתה כותב "כניעה" למה אתה מתכוון? האם אתה מתכוון שההסכם הוא כניעה ישראלית? אם כך, הרי שלא אביא הסכם כזה - איני מעוניין לחתום על הסכם כניעה ומוזר בעיני שתניח שאני ממעוניין לחתום על הסכם כזה. אם תרצה הסכם כניעה מהפלסטינים הרי שגם בכזה איני מעוניין - הסכמי כניעה טיבם שהם מספקים כלי חזק בידי המתנגדים להסכם, כמו למשל בגרמניה בשנות העשרים והשלושים לאחר הסכם הכניעה של גרמניה בתום מלחמת העולם הראשונה. אני מעדיף הסכמים של Win-Win, שבהם לשני הצדדים יש אינטרס להבטיח את קיום ההסכם ולא להפר אותו. אני הצעתי את האינטרס הכלכלי. עדיין לא הצלחתי לקבל ממך תשובה האם לדעתך ניתן בכלל להגיע עם הפלסטינים להסכם כזה, או שלדעתך לא יתכן הסכם כזה, כל הסכם שכזה יהיה בהכרח משחק סכום אפס, ולנצח נאכל חרב? אל תשכח שאתה לא מנהל כרגע משא ומתן עם הפלסטינים כך שאתה לא חייב להציג עמדת פתיחה למו"מ (שמטיבעה מבקשת יותר מאשר ניתן להשיג - בשביל זה יש מו"מ הרי) - אתה יכול גם לשרטט את הקווים האדומים שלך. אני מבין שאתה סקפטי לגבי יכולתה של מדינת ישראל לצאת למלחמה כוללת, כנראה שנאלץ שוב לא להסכים. לגבי הארסנל הפלסטיני, הרי שאתה שוב מתייחס לתנאים בנוסח הסכם ז'נבה שאיני מעוניין בו, אני פירטתי את הסדרי הביטחון שאני דורש, שהם דומים, עד כמה שאני זוכר, להסדרי הביטחון שהציעו נוסייבה ואיילון. אם תמשיך שלא להתייחס לעובדה זו הרי שאתה מעמיד לך איש קש להתדיין איתו ואינך מתדיין איתי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
במסגרת החגיגות על מותו של יאסין בנצרת, רואיין בטלוויזיה השיח נימר דארויש, ראש התנועה האיסלמית בישראל. שמעתי מפיו - בשבילי זאת היתה הפעם הראשונה - שלא עראפאת דחה את הסכם קמפ דיויד, אלא ברק. לדבריו, כשהובא ההסכם שנוסח ע"י קלינטון לעראפאת, אמר הלה שיחתימו עליו את ברק ויחזרו אליו, והשתמע שהוא היה מוכן לקבל את ההסכם ומי שדחה אותו היתה ישראל. האם זה סתם קשקוש מהז'אנר הרגיל של "עשו לי, לקחו לי", או שמא מותר לגלות אופטימיות זהירה ולקוות שיש כאן תזוזה בכיוון של קבלת הסכמי קמפ-דיויד ע"י הפלשתינאים? ברור שאם יש תזוזה כזאת, הבעיה הגדולה של הרש"פ תהיה להסביר לציבור הפלש' את הטעם באלפי ההרוגים של השנים האחרונות, וסיפור כזה פותר עבורם את הקושי. השאהידים לא מתו לשוא, הם שינו את עמדת ישראל מדחיה לקבלה של ההסכמים, ואפשר לחגוג את נצחונם ההירואי. הידד. אין לי מושג אם נימר דארויש מקושר עם הרש"פ - אני מניח שהוא מקורב יותר לחמאס, ואין לי מושג אם ההתבטאות הזאת חדשה או שהיא חלק מההסברה הפלש' זה מכבר. אבל האביב כבר איתנו, והפסח ממשמש ובא, והחמה זורחת, והשיטה פורחת, אז יחד עם ההמתנה למגה-פיגוע שישחט למה לא נרשה גם לאיזה שביב תיקווה דקיק להאיר את ליבנו? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"האם זה סתם קשקוש מהז'אנר הרגיל של "עשו לי, לקחו לי", או שמא מותר לגלות אופטימיות זהירה ולקוות שיש כאן תזוזה בכיוון של קבלת הסכמי קמפ-דיויד ע"י הפלשתינאים?" לא. זה מין שקר כזה שאפשר להתחיל להפיץ מרגע שההסכם עצמו נעשה בלתי רלוונטי במסגרת "שיפוץ הנרטיב". לאחר סיום השיפוץ יהיה אפשר לגדל עוד דור של שהידים שזאת תהיה האמת שלהם: "הישראלים מבינים רק כוח, אין עם מי לדבר". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הורס שמחות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה פחות מסוכן ויש יותר סיכוי שתזכה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הדוגמה שהבאת - הסכמי ורסאי - דווקא מוכיחה את שגיאתך. הטענה של שוללי "חרפת ורסאי" (כפי שנקראה על ידם) היתה שמנהיגי גרמניה ויתרו על אינטרסים חיוניים ועל טריטוריה גרמנית, בעוד בחזית המערבית צבאה יושב על אדמת צרפת, ללא אפשרות נראית לעין של הסגתו ע"י הצרפתים, ובחזית המזרחית הם ניצחו (לנין חתם על הסכם כניעה, למעשה). כלומר ההסכמים לא שיקפו את השגי הכוחות בשטח. לעומת זאת, במלחמת העולם השניה, מטרת כוחות הברית מלכתחילה היתה כניעה ללא תנאי של כוחות הציר. ההלם ןהאימה שהיו מנת חלקם של אזרחי גרמניה (ע"י כיבושה המוחלט) ויפן (הירושימה ונגאסקי) הם שאיפשרו השגת מטרה זו. הסכמי הכניעה שנחתמו בסוף היו משפילים וגרועים הרבה יותר מהסכמי ורסאי, וראה זה פלא - הם נשמרים בקפידה ועובדים יפה עד היום (בשתי המדינות נוכחים עדיין בסיסי צבא אמריקאי). יתר על כן - אזרחי המדינות הנ"ל לא מרגישים טינה לאמריקאים כלל, אלא מתמודדים עם עברם. לדוגמא, אין היום שום כוח פוליטי בגרמניה ששואף להחזיר לה את פרוסיה המזרחית, אלזאס לוריין או הסודטים, כולם שטחים מהם טרונספרו הגרמנים כתוצאה מההסכמים. המסקנה: הסיכוי היחיד להגיע להסכם עובד עם הפלשתינאים הוא קודם תבוסה מוחלטת שלהם ושל דרך הטרור, ע"י כיבוש מחודש של *כל* השטח, תוך חיסול ו/או לקיחה בשבי של *כל* הדרג הבכיר ודרגי הביניים ברשות. או אז יש לגשת לניסוח הסכמי כניעה, שיביאו לידי ביטוי את האינטרסים של מדינת ישראל. לצערי, מערכת הביטחון שלנו נגועה בתפיסה ההפוכה, לפיה כדי להגיע להסכם שלום, "אסור* לנצח את הפלשתינאים. לכן, לדוגמה עצרו את "חומת מגן" באמצע, והותירו את עראפאת חי ובועט במפקדתו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איזו אנלוגיה זו? 1. במקרה מלהע"ח2 כל מדינות הציר נוצחו ואף הובסו (המקבילה תהייה תבוסה וכניעה של כל מדינות ערב). 2. מדינות הציר היו בבידוד בינ"ל כמעט מוחלט (גם אחרי התאומים והפיגועים בספרד, עדיין מדינות ערב אינן קרובות לבידוד דומה). 3. בכיוון ההפוך, כוחות הברית היוו חזית בינ"ל אחידה ועולמית תומכת (כאמור המלחמה הבינ"ל בטרור יכולה -לצערי- בקושי להבין את הצורך של ישראל להילחם בחמאס ובטח שלא יכולה לראות בטרור צידוק להמשך השליטה הישראלית בשטחים ללא מתן אזרחות ושיוויון לתושבים שם ובטח שלא כשהישיבה שם איננה ביטחונית גרידה, אלא מלווה ביישובים אזרחיים יהודיים - להם יש כמובן זכויות אזרח). 4. גרמניה שוקמה והפכה מדינה משגשגת יחסית - לא יודע מה היה קורה אחרת. בכל מקרה בתקופות של אבטלה ושפל כלכלי תמיד עולים שם הכוחות הריאקציונרים הרדומים. כלומר היה גזר אדיר דיי סמוך למקל וצמח גם מייד אוייב דמוני משותף - הגוש הקומוניסטי שהסיח את הדעת מהנקמנות. 5. דרישות הפלסטינאים, בניגוד לגרמנים, הן -לפחות בחלקן-להגדרה עצמית על חלק משטח השליטה הישראלי כשיש סחף לכיוון הדרישה לשליטה בכל השטח. דרישות הגרמנים הנאצים הפורמליות היו מהכיוון הזה מאגלומניות יותר ולא שיקפו שאיפה לאומית רחבה ומסורתית, אלא היוו רעיון חדשני יחסית (היו מסורות של כיבושים ואימפריאליזם ומסעות צלב, אך לא כאלו מוקצנים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יותר מכך: ב"הסכמי הכניעה" של גרמניה היה משולב היטב האינטרס הכלכלי - "תכנית מרשל" שהוציאה מיליארדי דולרים לשיקום הכלכלה הגרמנית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יריב, אני מצטער לומר זאת, אבל אתה חי באשליות. ס' 3. כוחות הברית היו חזית בינ"ל אחידה ותומכת?! אתה קראת את מה שכתבת לפני שלחצת "אשר"?! סטאלין הקומוניסט, צ'רצ'יל האימפריאליסט, דה גול השחצן ורוזבלט הסמי-בדלן היוו חזית משותפת?! הרי כבר במהלך המלחמה התגלעו בינהם ניגודי אינטרסים מהותיים (בריה"מ, למשל, לא הכריזה מלחמה על יפן עד לסוף המלחמה), שהלכו והעמיקו עד להקמתהו של מסך הברזל ולמלחמה הקרה. הטרור אינו צידוק לשליטה הישראלית ביש"ע, החוק הבינלאומי (שטח שנתפס במלחמת מגן) והסכמים חתומים (ועידת סן רמו, הכרזת בלפור, הסכם ויצמן-פייצל) הם הצידוק לכך. הטרור, לעומת זאת, הוא צידוק להכרזת מלחמה על הרשות הפלסטינית, מלחמה שמטרתה צריכה להיות כניעה ללא תנאי של הנהגת הרשות. ס' 4. שגשוגה של גרמניה?! אולי של חציה המערבי. מזרח גרמניה היה ונותר אזור מפגר ונחשל. יתר על כן,"האוייב הדמוני המשותף" כבר מזמן לא שם, ואיחוד חצאי המדינה הפיל את הכלכלה הגרמנית, ובכל זאת לא קם שם כח פוליטי הקורא להשבת האדמות הגזולות לבעליהן, ומתן "זכות השיבה" לפליטים גרמניים לפולין, צ'כיה וצרפת. ס' 5. כאן האשליות שלך הופכות ממש לפנטזיה. האמנה הפלסטינית (שלא בוטלה, למרות ההסכמים) מדברת על פלסטין השלמה מהים עד הנהר, וחיסול ישראל. חלק קטן מהמנהיגות הפלסטינית מוכן לקחת את מה שניתן היום, כמקפצה להשגת המטרה הזו. (תורת השלבים). להזכירך, אש"ף הוקם ב1965, שנתיים לפני ה"כיבוש". הנרטיב הפלסטינו-נאצי שואב את האידיאולוגיה שלו משני מקורות: הנרטיב הדתי של שלטון מוסלמי כלל עולמי, והנרטיב האימפריאליסטי של "האומה הערבית". קיום יישות לאומית זרה בלבה של אימפריה זו מנוגד בתכלית לנרטיב זה. לנרטיב זה היה חלק גדול מאוד ביצירת ה"פתרון הסופי" והשמדת חלקים גדולים של יהדות אירופה ואפריקה. במובן זה, זוהי אידיאולוגיה רצחנית, המסוכנת יותר מהקומוניזם והנאציזם יחדיו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
3. היו מפולגים לחלוטין ולכן מדהים שהיו מגובשים ברצון לחסל את הנאציזם (על אף חילוקי דעות אסטרטגים ואינטרסנטיים בדרכי הפעולה וחלוקת השלל והשטחים הכבושים). 4. חצייה המערבי אכן, מקבל התיקון. אבל הכוח הקומוניסטי ההיה שם מספיק זמן כדי שתתגבש תודעה מערבית ליברלית מכאן וסוציאליסטית (לא נשיונאל סוציאליסטית) משם. 5. נרטיביזציה גסה מאוד של המציאות שלא תעבור את מבחן העובדות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מלחמת יום כיפור היתה עבור הציבוריות הישראלית שוק שלא היה כמוהו, לפחות מאז השואה. הציבור הישראלי שבהנהגת פוליטיקאים חסרי מצפון הובל לחשוב שהוא כל יכול הובס במלחמה בצורה כואבת ביותר. אל הזירה הפוליטית נכנסו שתי תנועות שהציגו פתרונות לבעייה. 1) שלום עכשיו - טענו שניתן לרצות את הערבים על ידי מתן שטח והטבות כלכליות ובכך להגיע לשלום, רווחה כלכלית ואושר ועושר עד עצם היום הזה. 2) גוש אמונים - טענו שניתן לחרוק שיניים ולהמשיך. לצורך העברת המסרים שלהם שני הצדדים שיקרו וטיפחו את השקר שצה"ל הוא צבא טוב שיוכל לנצח את האויבים בקלי קלות. במקביל, מדינת ישראל קיימה מערכת חינוך ממלכתית שייצרה בערות נרחבת וחלקים שלמים של החברה הישראלית אינם מסוגלים לבדוק את הטענות המובאות בפניהם. בהנתן הנתונים האלו אין צורך להכיר את ההסטוריה כדי לדעת במה הציבור בחר. התוצאה בעצם הייתה בלתי נמנעת. על כן אני איני מוכן לאמר שלנצח נחיה על חרבינו. אני רוצה שהציבור יבין שבדרך הכניעה הוא רק ידרדר את מצבו. כדברי צ'רצ'יל" "בחרתם בחרפה מפחד המלחמה, קיבלתם מלחמה וחרפה גם יחד." לכן אני כה שמח על הסכם ז'נבה. הסכם זה מציג את סף המינימום הנדרש מישראל לצורך השגת הסכם. אין זה משנה אם סף מינימום זה מוסכם על הפלשתינאים באמת או לא, הוא מהווה מינימום מבחינת הדרישה מישראל. ומינימום זה הינו כניעה ישראלית וסיום הסכסוך ע"י חיסול מדינת ישראל כפי שכתבתי כבר בעמוד זה למעלה. כלומר אין יכולת להגיע להסדר בשיטה שהשמאל מציע. אני תמיד פתוח לשמוע על הסכמים אחרים שאנשים רוצים להציג. כשלעצמי אני חושב שמדובר על בעיית ריבוע המעגל (על פי הנתונים שהשמאל מציג - יש פתרונות טובים אבל לא במסגרת הגדרת הבעייה של השמאל), אבל אין לי טינה כלפי טרחנים מתמטיים המנסים להוכיח את הבלתי ניתן להוכחה שינסו. ואם בדרך הם מזרימים קצת כסף שוויצרי למשק הישראלי הרי שמדובר בענף ייצוא רווחי. 1 תשובה זאת עונה גם על עניין הסכמי הנשק, הקוים וכל השאר. כלומר, כל הסכם מוצע שלא יכלול אפשרות לחמש אותם עד צוואר לא יתקבל על דעתם ולא יגיע לשום מקום. לגבי היציאה למלחמה - איני מפקפק ביכולתה של המדינה לצאת למלחמה אלא בשאלה של הרצון לצאת למלחמה. ברור לי שכל יציאה למלחמה תהיה בפיגור קריטי. איני יודע בכמה מלחמות כאלו נוכל לעמוד לפני שהכלכלה כאן תקרוס. לפלשתינאים אין כלכלה, אין דעת קהל ואין מה להפסיד ממלחמות. הרי הרעיון שבמלחמות ניתן לקחת שטחים מהתוקפן אינו חל על מדינת ישראל. 1 אולי הם גם יקימו מכון להוכחת טענות מתמטיות בלתי פתירות על חשבון השוויצרים |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |