בתשובה לגיל רונן, 26/03/04 12:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
"אני עשיתי איזה משהו שגרם לה להגיש נגדי תלונה במשטרה" - ...וידה ידה ידה? יאללה, אם כבר נכנסנו לסיפור, ספר הכל. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, קצת מרחיק לכת מצדה לומר שאלה איומים על חייה (אם כי לא ראיתי את האתר המלא אלא רק את הציטוט מתוכו). מצד שני, להיאחז בדף הבדיחות המפגרות שהיא תלתה שם זה גם לא ענייני מי יודע מה (וגם הבדיחות לא מצחיקות). אפשר לומר ששניכם שיחקתם בארגז בוץ מלוכלך במיוחד. (ואגב, אני יכולה להבין שהיית צריך להוציא קיטור במהלך המשפט, אבל בשביל מה להודיע לה בפקס שאתה עושה את זה?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני הייתי מצפה משופטת שדנה בענייני משפחה להיזהר במיוחד בבדיחות כאלו. זה ממש לא מקצועי מצידה, בלשון המעטה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מסכימה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התייחסתי רק למה שהיא תלתה על לוח המודעות, אלא לגישה הכללית שלה. היא הקימה ממלכה נשית קטנה, מין מגרש משחקים פרטי שבו היא משתעשעת בגברים כמו שחתול משתעשע בעכברים. הכי גרוע - היא תלתה על קיר בית המשפט ציטוט מ'בדולינה'. אני ייצגתי את עצמי. מכיוון שהיא שופטת לא קונבנציונלית, אמוציונלית ופתוחה בדרכה (היא ידועה, למשל, כמישהי שמסוגלת לבכות באמצע דיון מעדות מרגשת, או לחילופין לדבר בטלפון, לשתות קפה, או לסובב את הכיסא שלה ולהודיע לעורך דין מסויים שהיא לא מוכנה להקשיב לו יותר) הרשיתי לעצמי לשלוח לה 'הודעות'. מכיוון שהיה קשה לי להביע את מה שרציתי להביע באמצעות דפים כתובים רגילים (רציתי להראות לה קישורים למאמרים של וונדי מקאלרוי וכאלה) הכנתי מצגת, פרטית - רק עבורה, ובה הסברתי בנימוס מדוע אני חושב שגישתה לחיים ולשיפוט היא שגויה. ההודעה בפקס היתה בשביל שהיא תדע לאיזה url להיכנס. לא העליתי בדעתי שהיא תגיש תלונה אבל בדיעבד, זה עבד יופי: בתמורה ללילה אחד במעצר קיבלתי שופט אחר. אם הייתי נשאר אצלה היא היתה מתחילה לשלוח אותי לטיפולים זוגיים, טיפולים פסיכולוגיים, טיפולי זיבי, ומחסלת אותי. היא כבר היתה בקטע הזה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |