בתשובה לליאור חיימוביץ', 12/04/01 15:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אתה מחפש לקשור בין הארוביזיון וגאווה לאומית (עם קריצה צינית) אז רק שיר אחד עומד בקטדוריה הזו - נתתי לה חיי של כוורת. אני זוכר יפה את העינים התוהות של הצופים באולם שלא הבינו בדיוק מה סנדרסון רוצה מהם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה עם "חי חי חי, עם ישראל חי"? "כאן ביתי פה אני נולדתי"? "הורה"? "ירושלם, לך כל שירי אהבתי"? והרשימה ארוכה מאין כמוה! |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכי יש משהו אחר שווה ויכוח? ההבדל הוא ברמת התיחכום של הטקסט, המלודיה והמבנה המורכב של השיר של כוורת שבמובהק אינו כפוף לקונבנציות פסטיבליות שמטרתן אחת - זכיה בקולות אירופאיים. ולכן, אם ניתרכז במילים נגלה שנתתי לה חיי הוא קלסיקה ישראלית טיפוסית אשר כמעט סגורה להבנה על ידי זרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל האם יש פסול בשימוש ב-"קונבנציות פסטיבליות" על מנת לזכות? כל המטרה של התחרות היא זכיה, ולכן ההתפשרות כשמגיעים לחו"ל: "זה רק ספורט" הפך ל-"ויוה ספורט", למשל. דוקא הדוגמא שלך מראה ש"נתתי לה חיי" אינו מתאים לתחרות כגון האירוויזיון משום שהוא לא מדבר לקהל היעד. שואו ביזנס זה שואו ביזנס, מה לעשות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני האחרון שיגנה שימוש בטכניקות אלו או אחרות על מנת לזכות בארוע שמטרתו המוצהרת היא זכיה ובמובלע הצלחה מסחרית. אך כשחפשת הקשר בין מוסיקה ישראלית 'ישנה וטובה' היינו, חפה ממידה מסוימת של מסחריות ונוטה יותר לאמנות, הרי שאין עוררין על כך שמכל השירים שישראל שיגרה, ניצב לו נתתי לה חיי בדד ונישא. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת. איני יודע אם אתה זוכר, אבל בתחרות האירוויזיון לפני שנתיים הציגו הגרמנים שיר מגוחך, מטורף ומטורלל שעד היום חיוך עולה על שפתי כל אימת שאני נזכר בו. מעניין אם זה מה שנקרא אצלם מוסיקה 'ישנה וטובה'... | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |