בתשובה לאורי פז, 02/04/04 16:23
דעתה של היהדות על קירקגארד? 209979
אני שמחה לשמוע שגם אתה, כמותי, מעריך את קירקגארד (אם כי סיבותיך, כנראה, שונות משלי); ואודה לך אם תפרט למה התכוונת כשאמרת ש"הוא השכיל להבין את מה שרבים אחרים טרם משכילים להבין אל נכון".
דעתה של היהדות על קירקגארד? 210125
אני לא יודע מה בדיוק דעתה של היהדות על קירקגור, אני רק יודע מה דעתו של קירקגור על "עקידת יצחק" ועוד.
מעשה העקידה המתואר בספר בראשית, מסמל עד היום עבור היהודים ובני הדתות המונותאיסטיות האחרות את המופת לאמונה דתית שלמה, ומלמד על הנכונות להקריב עולם ומלואו על-פי צו הא-ל. אך כגובהו של השיא הדתי, כך גודל תחושת אי-הנוחות והקושי המוסרי העולים ממעשה זה. תחושות אלו היטיב לבטא סרן קירקגור:
"מנקודת ראות מוסרית, אברהם ביקש לרצוח את יצחק; מנקודת ראות דתית הוא ביקש להקריב את יצחק. וממש בסתירה זו מונחת האימה העשויה להדיר שינה מעיניו של אדם..." (ראי: סרן קירקגור, "חיל ורעדה", בתרגומו המשובח של איל לוין, מאגנס תשמ"ו, עמ' 27).
כמובן שאין לדלג על האסופה של מבחר כתביו בשם "האתי, האסתטי והדתי" (בהוצ' דביר, מהדורה מורחבת 1991). ואיכה אוכל שלא להמליץ על חיבורו המעמיק של הפרופ' אבי שגיא מבר-אילן, "קירקגור - דת ואקסיסטנציה, המסע אל האני" (הוצ' מוסד ביאליק, 1991).
דעתה של היהדות על קירקגארד? 210160
אז כמו שכבר אמרו כאן- הערכתך לאיש קשורה אך ורק לדבריו בנושא עקידת יצחק.
האם קראת אותו עצמו, או רק את החומר /עליו/, שחילקו לכם בקורס המחבתים? מה דעתך (למשל) על קירקגור (אני מאמצת כאן את הכתיב שלך והאחרים) והאירוניה הסוקרטית?
מחבתים? 210164
מחב''תים. מחזירים בתשובה. 210170
ובינתיים המחב"ת החדש הזה לא עושה עבודה טובה יותר מעמיתיו שעברו אצלנו עד עתה.

וכדי לשים קץ ליומרנות הפומפוזית, הנה שאלה למר פז מהזווית היחידה שבערכה הוא מכיר:

מר פז, האם לדעתך זה טוב ליהודים או רע ליהודים שמחלקים לאנשים כמוך דפי-חומר-מוכן, ובהם איזכורי שמות מתרבות העולם וציטוטים מדבריהם, ואז משלחים אותם למקומות שבהם יש אנשים שמכירים טוב את החומרים האלה‏1, כדי שיעמידו שם פנים של רוחב אופקים, כשלאמיתו של דבר הם רחוקים מרוחב אופקים שכזה כרחוק מזרח ממערב?

יורשה נא לי לקבוע כאן שאתה מצטט כמו תוכי, בלי שהלכת ובדקת כל ציטוט בהקשרו ההיסטורי והמחשבתי, ובלי אפילו להפנים את החומר המעט שקיבלת מן המוכן. שכן מי שמפנים דברים באמת, אומר אותם אחר כך במלותיו שלו, ולא מצטט קטעים שלמים בטון של הרצאה למפגרים. ואז רואים שהוא מבין על מה הוא מדבר. אצלך, מר פז, סימני ההבנה האלה פשוט לא קיימים. ולמעשה, אני יכולה לעבור על תגובותיך אחת-אחת, ולסמן בדיוק איפה מדבר מר פז מגרונו הוא, ואיפה מתחיל (עוד) ציטוט (ארכני ומשמים) מהחומר המוכן.

1 אינני כוללת את עצמי, חלילה, בין האנשים האלה, אבל משום מה יש לי הרגשה שהידע המועט שלי על קירקגור עדיין רב משלך. ובכל זאת, לעולם לא הייתי מרשה לעצמי להגיד "אני מעריכה את קירקגור מאוד", באופן שאתה עשית, נוסח דיבור שממנו עשוי להשתמע שהיכרותך עימו עמוקה משהיא באמת.
אה. תודה. 210171
My Pleasue :) 210177
עוד צרת אופקים של ממש 210280
קודם כל, תחליטי האם את שואלת אותי או שאת קובעת עובדות במסמרות על מישהו שאת בכלל לא מכירה אישית וסתם משתלחת כלפיו.
מי שמדברת על צרות-אופקים...
כאילו שלא מספיק לנו את השוטה של הכפר הגלובלי... שכינויו העצמי אינו מבייש אותו כלל. ע''ע ''שוטה'' במילונים.
עוד צרת אופקים נפוחה 210284
אחת הבעיות שיש לך היא שאתה ממש ממש מתעקש להאכיל את הקוראים עיסה לעוסה בכפית קטנה. אני יתן לך דוגמה ממה שרשמת, תוך חלוקה לשלשה חלקים עם הסבר:

א. "כאילו שלא מספיק לנו את השוטה של הכפר הגלובלי..."
הייתה יכול לעצור כאן כי הרמז ממש אבל ממש ברור.

ב. "שכינויו העצמי אינו מבייש אותו כלל."
אבל לא, אתה צריך עוד מכת פטיש כדי שהמסר חלילה יהיה ממש מובן מאליו וגם כדי לתוכל דרך אגב להתהדר בפומפוזיות לשונית שמערבבת לשון תלמודית ושפה גששית.

ג. "ע"ע "שוטה" במילונים."
כאן כבר כנראה היצר גבר עליך ולא יכלתה להתאפק ושוב רשמת בטון של מורה דידקטית וקפדנית שמדברת לילדים בעלי פיגור תרבותי קל.
עוד צרת אופקים של ממש 210294
אדון אופקים רחבים יקר, אני לא חושב שמישהו מלבדך צריך מילון כדי לדעת את פרוש המילה "שוטה", כך שהתגלית שגילית באיחור מסויים לא ממש מרעידה כאן את אמות הסיפים.

ולגבי הטרוניה שלך לאסתי, אתה עצמך טענת שהאדם הוא הסגנון, ועל מה אתה מלין אם שופטים אותך בהתאם?
מר פז היקר 210307
אני לא יודעת איך להגיד את זה בלי להביך את השוטה, ולכן אגיד את זה באופן הכי פשוט, ושהשוטה יסתדר עם זה כמיטב יכולתו.

כל באי האייל וקוראיו, חוץ ממך כנראה, יודעים כבר מזמן שה''שוטה'' שלנו יכול להרשות לעצמו כינוי-עצמי כזה, בדיוק מפני שהוא מאוד-מאוד לא שוטה. למעשה, הוא אחד האנשים הכי משכילים, וחשוב מזה- הכי נבונים כאן. ובנוסף לכל יש לו גם חוש הומור מעולה, שזה דבר שאתה אולי לא יודע להעריך, אבל בעיניי זה אחד הסימנים המובהקים לתבונה אמיתית.
אז במקום לצחוק עליו, תוציא בבקשה את יער הקורות מבין עיניך.

מצטערת, שוטה- כאמור, הפזגז לא השאיר לי ברירה.
מר פז היקר 210312
על זה אמרו: "צרת אופקים נחמת שוטים".
מר פז היקר 210386
האמת היא שנחמתי העיקרית דוקא צרת ירכיים.
לצרה שלי קוראים נחמה 222771
דעתה של היהדות על קירקגור? 210273
לפני שאת מצליפה בי, כדאי שתקראי את מה שכבר עניתי לך בתגובה 210125. ותסיקי לבד, האם *קראתי אותו* או שרק *קראתי עליו*.
ועל איזה מחב"תים את מדברת איתי בכלל?! לא כל אדם מאמין מהלך על שתיים - הוא מיסיונר של "אתר חופש" או "עמותת הלל".
קירקגור 210303
כשאמרת שאתה מעריך את קירקגור /בעיקר/ בגלל דבריו על אברהם, זה אומר שיש עוד נקודה אחת או יותר, שגם אם הן טפלות בעיניך לענין אברהם, אף הן תרמו להערכתך את קירקגור. מה הן נקודות אחרות אלו?

[למשל- אולי תספר לנו, /במלותיך שלך/, מה דעתך על השימוש שעושה קירקגור במושג האבסורד.]

1 name dropping.
קירקגור 210309
נא להתעלם מהערת הרגל למעלה. פשוט שכחתי למחוק אותה יחד עם הגוף שהיא היתה זנבו.
קירקגור 210338
הסיבה הנוספת להערכתי את קירקגור היא לאו דווקא הפן האקזיסטנציאלי של אבסורד הקיום שלו, אלא היותו אסתטיקן שטען כי "היופי הנשי ניתן לחלוקה אינסופית, אך החלק המסוים של היופי חייב להיות מבוקר באופן הרמוני, שאם לא כן עלולה להיות לו השפעה מזיקה"...
באחד ממכתביו הרבים לקורדליה ארוסתו, קירקגור מתאר את החוויה האסתטית הנשית בלשון מטאפורית ומרומזת. עצם כתיבת טקסט המתיר כל רסן ובמנות גדושות, לפני כמאתיים שנה, היה מעשה נועז, אבל אפשרי. תחת הכותרת "כמה יפיפית" הוא כתב דברים מרתקים. ראי: "או-או", מאגנס, עמ' 375.
קירקגור 210339
רגינה. קראו לה רגינה.
קירקגור 210344
לא יודע על רגינה. הספר גדוש במכתביו של קירקגור לקורדליה ארוסתו.
אנחנו מדברים על אותו קירקגור? 210347
קירקגור היה מאורס, ואח''כ הפר את אירוסיו, לעלמה בשם רגינה אולסן. תבדוק.
אני בדקתי 210352
אני לא יודע כלום על קירקגור, אבל אולי זה הופך אותי לבודק אובייקטיבי יותר.

ויקיפדיה מדברת על רג'ינה:

http://en.wikipedia.org/wiki/S%F8ren_Kierkegaard

"Another important aspect of Kierkegaard's life that is generally considered to have had a major influence on his work, was his broken engagement to Regine Olsen
"

לא ראיתי שם קורדליה.

האתר הזה:
מדבר גם כן על רג'ינה, ואומר שאחריה קירקגור פרש מההבלים הללו:

"In 1840 he became engaged to Regine Olsen, a woman he had known since he had first moved away from home. He broke the engagement soon thereafter, however, believing that domestic responsibility would hinder him in his philosophical calling. He entered into a life of seclusion, writing and publishing constantly for the next ten years."

לא ראיתי שום קורדליה גם שם.
אני בדקתי 210356
מה אגיד לך, כנראה שקובץ כתבי היומן של סרן קירקגור בשם "או-או" בהוצאתה האקדמית של האוניברסיטה העברית: "מאגנס", ובעריכתו של הפרופ' יעקב גולומב הנודע - טועה ומטעה. ואגב, גם הפרופ' אדיר כהן מאוני' חיפה תירגם באחד ממגוון רחב של ספריו את המכתב המדובר של קירקגור אל ארוסתו קורדליה.
יש כמובן להאמין לויקפידיה המקצועית...
אני בדקתי 210359
ויקיפדיה רחוקה מלהיות מקצועית, אבל טרם נתקלתי במאמר בויקיפדיה האנגלית שהיו כתובות בו שטויות מבלי שהדבר יהיה גלוי (סגנון כתיבה קלוקל ומיעוט מחריד של נתונים, שמעידים על ערך לא מושקע). כמובן, אף פעם אסור להסתמך עליה כמקור יחיד, ולכן הבאתי עוד מקור אקראי. אם אכן כתב קירקגור לאחת קורדליה, הייתי מצפה שיהיה לזה אזכור כלשהו באינטרנט. יש לך את התעתיק הלועזי של שמה של קורדליה? זה יכול לעזור.
אני בדקתי 210360
קירקגור כתב יצירות ספרותיות רבות, תחת שמות שונים. ויתכן שביצירות אלה הוא השתמש בשם קורדליה. אך שמה של הבחורה האמיתית היה רגינה.
אז כל הויכוח הזה די גובל בקטנוניות 210361
ומצד שני, החכמתי ולמדתי קצת על קירקגור, אז יצא מזה משהו חיובי.
אז כל הויכוח הזה די גובל בקטנוניות 210364
בהחלט. לא התכוונתי שיתפתח פה פתיל שלם. מצדי שיקראו לה גונריל. זה באמת לא חשוב.
קירקגור 210340
בוא נתרכז לרגע על עניין עקידת יצחק. אם אתה מסכים עם הרעיון שיש להישמע לצו האלוהי על פני הצו האתי הרגיל, הרי שאתה מסכים עם מעשי רצח בשם אידאולוגיה. למשל: רצח רבין, כדי להציל את א"י השלמה. האם אכן?
עלילות דם 210346
עד עכשיו קבעת במסמרות שאני עוד מחזב"ת מן המנין החרדי, שנתנו בידיו דפי תעמולה פרופוגנדית ושאני צר-אופקים שמימיו לא הכיר את קירקגור וכו' וכו'.
אחרי שהעללת עלי עלילות דם אלה לפני חג הפסח, וניפצתי לך אותם אחת לאחת, את מבקשת לחזור לעניין העקידה וסוטה באלגנטיות מהדיון על קירקגור. כעת את רוצה להאשים אותי כאחד שבעד רצח רבין וכו'.
לא! אני לא שק החבטות שלך! והאמיני לי שהאדם המאמין מוסרי הרבה יותר מהאדם הלא-מאמין באלוקים. מספיק דם נשפך על הנושא על דפי האייל ביני לבין אלון עמית ויונתן אורן ואחרים - את מוזמנת לחפש.
עלילות דם 210348
אני לא טוענת כלום. רק מנסה לקחת אותך הלאה מהציטוטים שלך מלה במלה מתוך ספרים, אל מה שאתה חושב, אם בכלל, על הנושא. כלומר- לעבור משלב השינון אל שלב הישום.

אז מה דעתך, האם קירקגור צודק בדבריו על הצו האלוהי?
סליחה, 210351
טרם שמעתי את התנצלותך על עלילות הדם שהעללת עלי כאן בפומבי, כדי שיהיה לי חשק להשיב לך במישור של 'דעה אישית'.
ובכלל, מה נראה לך היגיוני, שאם אני מוקיר את קירקגור בשל נאום ההלל שלו על אברהם אבינו, אז אני איתו או נגדו באקט המוסרי של העקידה?!
סליחה, 210358
עלילת דם? נו באמת.
אם לא שמת לב, הרי שבשיחתנו הנוכחית אני מנסה לברר סופית עד כמה אתה /מבין/, או סתם מדקלם. רק אז נדע אם מגיעה לך התנצלות. בינתיים אתה הולך ומאשש את חששי‏1 המוקדם, עם כל תגובה נוספת שלך.

1 בהסתיגות זו, שאולי ציטוטיך אינם מדפי-חומר-מוכן למחבתים. אולי אכן קראת ספר או שניים שכתבו מלומדים בעלי ראיית עולם יהודית צרה על הנושא.
אם כך, הרי שבעייתך חמורה אפילו יותר. מילא שמישהו מדקלם את המשפטים הספורים שיש לו בבדל-דף בודד. אבל לקרוא ספרים שלמים ועדיין לא להיות מסוגל לדבר בשם עצמך ומתוך עצמך- זה באמת משהו שקשה לי לתאר לעצמי. אפשר לכן להבין למה נשמעת לי כמחבת.

לעניין רבין- אם אתה בעד מעשה העקידה, אולי אתה גם בעד מקרים אחרים של לקיחת החוק באופן קיצוני לידיים, בשם הצו העליון. לכן ניסיתי לברר עד לאן הדברים מגיעים.
ובכן?
סליחה, 210365
באמת עלילת דם.
אם אכן אני הולך ומאשש עם כל תגובה נוספת שלי את חששות ליבך השבוי בדעות קדומות (שמאלניות) - הרי שמה לי ולדיאלוג עם אחת כמוך?!
ואם טרם השכלת להבין שהמחזירים בתשובה כלל לא נוהגים להשתמש במונח "אסתטיקה" שלא לומר לצטט בספרים שאת מדיימנת לעצמך, או בדפי תעמולה כאלה ואחרים, את קירקגור מהלל את איברי המין הנשיים.
אז, ככה שכדאי אולי שנסיים כאן את כל הדיון המיותר הזה ואני אפנה לשאר הכנות החג שמחכים לי.
חג שמח לך אסתי.
אבל... לפני שאנחנו נפרדים (מצידי לפחות) תבדקי בבקשה, ולו רק בשביל הספורט, אם יש איזשהו רב פוסק הלכה אחד (מספיק לי אחד) שהורה או התיר או ציווה על הרוצח הנאלח יגאל עמיר לבצע את זממו. כשתמצאי אחד כזה, שחי ויוכל להעיד כאן או בכל מקום אחר, או שהואשם בכך על ידי תחנות הצדק הישראליות - יהיה לנו על מה לדבר באמת. כי ככה להתפרפר עם סטריאוטיפים הכי קל, אבל לא נאה אלא נבזי מצידך להאשים את כל הדתיים בהלך המחשבה של מעשיו של חובש כיפה אחד, שבכלל למד בפקולטה למשפטים ולא בישיבה.
הה? 210374
לא הבנת מה החשש שהולך ומתאשש בלבי. ולכן אפרט: החשש הוא, שאתה זורק שמות של אנשי רוח ופילוסופים, קירקגור במקרה זה, ומעמיד פנים שאתה מכיר אותם טוב, כשאתה לא.

וממתי להגיד שמישהו הוא מחזיר בתשובה, זו עלילת דם? עד כדי כך רעים הם בעיניך?

וחג שמח גם לך.
הה? 210376
המשך:
טוב, שטפתי פנים, התעוררתי, וקראתי שוב את חילופי הדברים בינינו. ואני מתחילה להבין שאיתך, כדאי לדבר בצורה הכי ברורה ובלי אירוניות או דו-משמעויות, או כל דבר מלבד דיבור פשוט לגמרי. אחרת נוצרות פה אי הבנות.
אז הנה שוב, נסיון אחרון:

אני לא טוענת שאתה תומך ברצח רבין. אני לא טוענת שום דבר אחר על עמדותיך הפוליטיות או המוסריות. אני רק מנסה לקחת את מה שאמרת (שאתה מעריך את קירקגור, בגלל דבריו על העקידה) וליישם את זה הלאה. הבאתי את רבין בתור דוגמה מהירה, כי הוא כבר הופיע פה, בתחילת הדיון. אבל שכח את רבין, ובחר לך דוגמה אחרת מהחיים, שהיא הדרך שבה אתה מבין את הצורך להעדיף את הצו האלוהי על פני הצו האתי האנושי.
בחזרה לשפיות 210651
אם אכן נחתנו בחזרה על פלנטת השפיות, הרי לך הצהרותיי תחילה:
לא כל מי שהוא (או היא) מציג/ה את משנתו האמונית - מחזב"ת, בדיוק מאותה סיבה שלא כל מי שהוא (או היא) מציג/ה את משנתו החילונית - מחזב"ש (מחזיר בשאלה).
הפלורליזם מאפשר לכולנו להתבטא כהוות נפשנו, כל עוד אין הדברים פוגעים בזולת. הפלורליזם הליברלי מעניק לכולנו זכות ביטוי עצמית ואת חופש המחשבה, את רוצה - תקבלי או תשכנעי אחרת.

בתקווה שאלה מוכרים לך ומקובלים גם עליך, אשיב על שאלתך השפויה והלגיטימית.
מסקנתך הנמהרת, על-פיה מעשה העקידה מוכיח שאדם מאמין, בהכרח, אינו אדם מוסרי, ושהדת היהודית אינה יכולה להתיישב עם המוסר האנושי - הינה מוטעית, ואינה יורדת לעומקם של דברים.
די לעיין עיון קל בסוגיית העקידה, על מנת להיווכח כי כמספר ימיו של מעשה זה, כן מספר ימיה של ההתלבטות המוסרית שאת מעלה לפנינו. וכך גם מספר התשובות המתמודדות עם קושי זה, ומוכיחות בעליל כי לא רק שהדת והמוסר אינן סותרות זה את זו, אלא דווקא הדת היא זו המנחילה לעולם עקרונות מוסריים, נעלים ובלתי-משתנים עם הזמן.‏1

בניגוד לדת היהודית, המוסר האנושי ועקרונות האתיקה הבסיסיים הם דבר החולף עם הרוח, ומשתנה מדור לדור וממקום למקום.‏2 בעוד שבתקופות מסוימות, הביאו עקרונות המוסר האנושיים לצדק ואמת בקרב החברה שדגלה בהם, בתקופות אחרות, לא רחוקות, היו עקרונות מוסר אנושיים צידוק למעשי זוועה חייתיים שדעת אנוש לא תוכל לסבול. מעשים איומים אלו נעשו בשם המוסר האנושי שבו דגלו עושיהם.
הזהו המוסר הנעלה אליו את מכוונת?

--------------
1 תשובה מתמודדת אחת, מאת הפרופ' נחמה ליבוביץ' (אחותו של ישעיהו), כבר הבאתי לפני ימים אחדים כאן: תגובה 210297.

2 כפי שכבר תיארתי בתגובה 210137.
בחזרה למלל 210666
קראתי את תגובתך הארוכה על לינקיה, ולא מצאתי בה תשובה לשאלתי. אז אולי בכל זאת תענה לי בצורה פשוטה: מה, להבנתך, היא הדרך ליישם את העיקרון שממנו אתה כ"כ מתפעל בפרשת העקידה, כלומר "הצו האלוהי- מעל לכל".
בחזרה להבנה הדדית? 210920
קיימות מספר תשובות לתגובה שלך (לא בהכרח לשאלה הספציפית, ואסביר מדוע טרם לא):

1. מאחר ואני לא מחזב"ת, ואני גם לא טוען שאת מחזב"שית - אינני יודע לענות על שאלתך. כלומר, אני בהחלט יודע, רק שאם אומר את עמדתי בנידון את תצאי כנגדי במקלות ובאבנים ותזעקי חמס הנה עוד מחזב"ת. שהרי לשיטתך, אין לאדם המאמין כל זכות ביטוי עצמית לאמונתו בפרהסיה - מיד הוא חשוד כמחזב"ת. במילים אחרות, ותקני אותי כבר אם אני טועה, את רק חיה תחת דגלי פלורליזם וליברליזם, אבל מצפצפת עליהם ובגדול כאשר מדובר באדם שהשקפת עולמו שונה מהשקפת עולמך ב-‏180 מעלות צלזיוס.

2. חוששני שגם אם אנסה להסביר לך על הצו הא-לוהי כערך מוסרי עליון - ספק אם תשכילי להבין שלא לומר להסכים עם עמדתי הדתית, אז למה לי בכלל לטרוח ולהטריח.

3. טרם היתה בינינו הסכמה הדדית על עיקרון דמוקרטי בסיסי, "חופש הביטוי", כדי שאענה על כפיית שאלתך עלי הר כגיגית.
אהבתי את "180 מעלות צלזיוס". 210959
בחזרה להבנה הדדית? 210974
1. הבהרה: חשבתי שאתה מחזיר בתשובה בגלל הסגנון שלך. יש באייל עוד כמה דתיים, שלא אזכיר בשמם, אשר אותם אני מעריכה מאוד.
כמו כן, אני לא חיה תחת שום דגל, חוץ מדגל ה"חשוב בכוחות עצמך, ודבר בשם עצמך". שזה החוט המנחה את כל שאלותיי אליך עד עתה. תקרא מהתחלה, ותראה.

2. להסכים עם עמדתך הדתית אני בוודאי לא אסכים. להבין- זה עניין אחר. קדימה, נסה.

3. אנו מכריזים בזאת על חופש ביטוי מלא. קדימה.
נ.ב. חופש ביטוי מלא, אבל... 210976
רק בקשה אחת לי אליך: בלי ציטוטים, אוקיי?
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211112
לדעתי, אין לשלול את מוסריותו של האדם המאמין בשל כפיפותו לצו הא-ל בהוויתו (ללא קשר לשאלת מוסריותו של צו זה או לכל שאלה אחרת הקשורה לתוכנו, מלבד העובדה היבשה ש"זהו צו הא-ל").
בפרשת העקידה אני רואה את הביטוי הטהור לתפיסה זו של קיום מצווה דתית, אך ורק מעצם היותה צו הא-ל. אין הדבר מעיד על היות צו זה אינו מוסרי כשלעצמו. כי זה שנשללת מוסריותו של היהודי המאמין, משום שהוא מקבל עליו עול-מלכות-שמים ולא עול-מלכות-מוסר-אנושי - עדיין אין בכך כדי להכריז עליו כבלתי-מוסרי.
כעת אפנה את תשומת ליבך להיבט שונה מעט ואוכיח כי גם בפרשת העקידה היה ציווי הא-ל מוסרי, שכן הוא נועד לתכלית מסוימת. הסבר זה שומט לחלוטין את יסוד הטענה כי הא-ל אינו מוסרי ולפיכך אדם המאמין בא-ל זה אינו יכול להיות אדם מוסרי.
הנחת היסוד שאני יוצא ממנה היא, שהא-ל, שבחר להיטיב עם אברהם, ויחד עם זאת לנסותו, אינו מתעתד להתעמר בו, אלא לנסותו. לניסיון זה של אברהם, המוגדר בפי חז"ל כניסיון הקשה ביותר בעשרת הניסיונות בהם נתנסה, יש על כן גם את התכלית הגבוהה ביותר והמשמעות הנעלה ביותר לבניו ולדורות העתידים לצאת ממנו. על כן, צו הא-ל אינו צו שרירותי, שמטרתו לגרום לאב המאמין לרצוח את בנו ממנו יקרא לו זרע. לצו זה יש מטרה ערכית נעלה.
גם הרמב"ם שחי לפני 850 שנה, בחיבורו המונומנטלי "מורה נבוכים" (חלק שלישי, פרק כ"ד), חש בקושי המוסרי שמעלה פרשת עקידת יצחק. לאחר שמתאר הרמב"ם באריכות את גודל הניסיון עבור אברהם, ודרך זאת גם את גודל הקושי העולה בלב הקורא את הפסוקים, הוא מסביר את ציוויו של הא-ל, שבינו ובין אי-מוסריותו אין דבר.
הצידוק העיקרי שמביא הרמב"ם לצו העקידה, הוא רצונו של הקדוש-ברוך-הוא להראות למאמיניו את גבולות האמונה והיראה מפני הא-ל.
ציוויו של הא-ל לאברהם, אם כן, אינו להרוג את בנו יחידו. הוא עוצרו מלעשות כן. הציווי הוא לעבור את התהליך, על מנת שיוכל להראות לבניו את הדרך, ולהוכיח להם מה גודל ומה כוח יש לה לאמונה בבורא שמים וארץ. במילים אחרות, העיקרון שלא מעלים לקורבן ילד היה ברור לחלוטין לקב"ה, ולכן מבחינה מהותית הא-ל הוא מוסרי, מה שהיה כאן, הוא הניסיון.
ולא רק שמעשה העקידה הינו מוסרי, אלא שהוא מכתיב נורמה מוסרית לעולם. לא נורמה של מוסר אנושי יחסי (רלטיביסטי, כמפורט בתגובה 210137 ובתגובה 210651) אשר למחר מי יערבנו שלא תביא למעשי זוועה נוספים, אלא אמונה בא-לוהים, שממנה נובעות נורמות מוסריות קבועות, לא מתחלפות, הטהורות מכל עיוות אנושי מסוכן.
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211129
אם היו מובטחות ליצחק שבעים ושתיים בתולות, כל העסק היה עוד יותר מוסרי.
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211137
השאלה הישנה ביותר בספר, אבל אני אשאל אותה בכל זאת: מנין לנו שהאל קיים והציווי אכן נמסר מפיו? הרי המחבל המתאבד שמתפוצץ בינינו מאמין בדיוק באותו עיקרון של צו מוסרי עליון וקבוע מאת האל, אלא שהוא מאמין באל קצת שונה.
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211143
התשובה שתקבל, סביר להניח, היא "שרשרת (או שלשלת) המסירה" מאז מעמד הר סיני ועד היום, והאמירה שעל 600,000 איש (לא כולל ערב רב) אי אפשר לעבוד, כמו גם להמציא דבר כזה. וששקר גדול כזה לא יכול לשרוד. לפי השיטה היהודית למחבל המתאבד אין שרשרת כזו והמקורות היהודים אומרים שמוחמד פשוט "שמע קולות". כמובן שהמוסלמים, מצידם, טוענים שהתנ"ך זוייף. אכן בעייה.

<דמיין קישור לאחד הפתילים שדנו בנושא מעמד הר סיני ושרשרת המסירה באייל>
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211149
אגב, איך נמסרה המסירה? באמצעות סיפור מילולי מאב לבן, או באמצעות סיפור כתוב?
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211268
לדעתי, מי שאינו מאמין בקיומו של הא-ל, השאלה על ציוויו של הא-ל כצו מוסרי עליון או לא, כלל לא עולה מבחינתו על שולחן הדיונים. שכן אינו מאמין בקיומו, ואם חלילה אינו קיים, הוא בבחינת *אין* ועל פי ההיגיון *אין* לא יכול להיות בבחינת *יש* מצווה.
כל השאלה נשאלת ברגע שנצא מנקודת הנחה שהא-ל חי וקיים.‏1 וגם אז, מי אמר שהוא מתגלה לבריותיו אשר ברא? כאן נשאל את שאלתך: מנין שהציווי נמסר מפיו? אולי אברהם חזה חלומות באספמיה?
כל הדתות בעולם מתחילות מיחיד שבא וסיפר כי קיבל מסר אלוקי, בהיותו תחת השראה נבואית. איש לא ראהו בכך, ואיש אינו מנסה לטעון כי מישהו היה עד לכך. לעומת זאת, תורת ישראל מתחילה מהתגלות המונית של מאות אלפים רבים מאד שסיפרו כי ראו אלוקים. לכשיוכח כי אירוע זה הועבר בצורה מדויקת במהלך ההיסטוריה, הרי לא נוכל להעלות טיעון שמא המציאו את הסיפור, שהרי קהל המונים כזה לא יכול להמציא סיפור כה מפורט בלא שתמצאנה סתירות בעדויותיהם, בעוד שסיפור אודות אדם אחד, שכביכול ראה, שמע וקיבל שליחות, קל מאוד להמציא, גם אם במציאות לא היה ולא נברא ואפילו משל לא היה.

מכאן ולמחבל הפלשתינאי המאבד עצמו לדעת בתוך המוני ישראלים (או "ערלים" בעיראק או בעצם איפה לא?) הדרך ארוכה. (מאמיני האיסלאם יטענו בפניך בלהט דתי שאסור על פי אמונתם להתאבד, פרט לג'יהאד, למסירת הנפש על צביון דתם.)
העניין הוא שגם הנצרות וגם האיסלאם מודות כי תורת ישראל היא דברו היסודי של האלוקים, כמתואר בתורה עצמה, אלא שלטענת כל אחת מהן במשך הזמן הגיעו כביכול עדכונים. ואולם, על אותם "עדכונים" נטושה מחלוקת בין כולם לכולם ואילו על מקוריותה ואמיתותה של תורת ישראל יש הסכמה כללית! והרי אין אדם נאמן להעיד על דברים הקרובים לליבו. אם כן, אין אנו יכולים להסתמך על כך שהמאמינים טוענים כי דתם היא הטובה והנכונה ביותר, אבל מאחר וכולם מודים ומעידים כי היהדות היא המקורית, והיא הבסיס לכל שאר הדתות, הרי יש להניח שהיא הנכונה.‏2
במה בדיוק באה לידי ביטוי נכונותה/אמיתותה? היהדות היא הדת היחידה הטוענת כי ניתן *לדעת* כי עקרונותיה אמת. שאר הדתות בנויות על אמונה, ועל אמונה בלבד. אף לא אחת מהן טוענת שיש דרך כל שהיא להוכיח את אמיתותה. אשר על כן, היהדות מציעה גם הוכחה שכלית וגם רגשי אמונה, ואילו שאר הדתות מציעות רגשי אמונה בלבד. רק שכל וידיעה הינם מושגים אובייקטיביים; עובדה היא, כי הוכחה שכלית הגיונית ואובייקטיבית רק היהדות יכולה לספק, (בצד מטעני הרגש והאמונה, הלב והתחושה, הממלאים את כל היכליה). הדתות האחרות סולדות מעצם הרעיון וטוענות כי רק רגשי אמונה מותרים ולגיטימיים כשעוסקים בענייני הדת שלהן.

----------
1 הנחת יסוד זאת היא אמנם דתית ביסודה, אבל היא גם פילוסופית. למשל, דקרט דיבר עליה בהרחבה ב"הגיונות" והוגים אחרים; ד"ר יובל שטייניץ מאוני' חיפה הרחיב על ההוכחה הפילוסופית בספרו "טיל לוגי לא-לוהים ובחזרה", הוצ' זמורה ביתן, 1998.
2 "לטוב ולרע, רומא ומֶכּה הן בנותיה (בנות קוטלות אִמן?) של ירושלים" – ג'ורג' שטיינר.
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211270
לא הבנתי על איזו הוכחה שכלית אתה מדבר. על קיום מעמד הר סיני? תקן אותי אם אני טועה, אך יש היסטוריונים שסבורים שאפילו יציאה ממצרים לא הייתה, על אחת כמה וכמה מעמד הר סיני. זה אינו כה ברור כפי שאתה מציג את זה כאן.

ממה שהבנתי מדבריך, השוני היחיד בין היהדות לשאר הדתות הוא שבשאר הדתות קיים סיפור על אדם שאלוהים נגלה אליו, ואילו ביהדות קיים סיפור על כך שאלוהים נגלה להרבה אנשים. המממ.

אגב, מאחר שאני בור ועם הארץ מוחלט - איך בדיוק התגלה אלוהים בפני כל בני ישראל? באיזו צורה? מה הן העדויות שהשתמרו, כך שניתן להשוות אותן מבלי שימצאו סתירות? מה ההוכחות לאותנטיות של אותן ראיות? האם לא ייתכן שבמקום שיהיה זה אלוהים, יהיה זה מופע אור קולי של חייזרים? הרי תסכים איתי שאם יימצא עכשיו שבט פרימיטיבי אי שם, ניתן יהיה בכמה אמצעים טכנולוגיים לא מתקדמים יתר על המידה לשכנע אותו בהתגלות אלוהית.

(סליחה על כך שאני ודאי חוזר על שורה ארוכה של טיעונים שחוקים ועתיקים. מישהו יכול להפנות אותי לדיון מסוג זה שכבר התנהל, קרוב לוודאי, באייל?)
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211287
ההיסטוריונים שאתה מדבר עליהם, הם במקרה הטוב מספר ארכיאולוגים פוסט-ציוניים. כפי שכבר כתבתי על דפי "הארץ":
(ראה קטע רביעי)

בנוגע לרשימת שאלותך, הרשה לי לשאול אותך קודם האם שיחקת פעם "טלפון שבור"?
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211288
כן, "אינציקלופדיה" הפך ל"מיאו מיאו". (אני לא צוחק).

אגב, פרט להיסטוריונים שאני מדבר עליהם, כל שאר ההיסטוריונים מסכימים לכל הפרטים בדיוק כפי שהם כתובים בתנ"ך, או שיש להם הסתייגויות? מהן? הציטוט העיקרי שלך מהכתבה הוא "חוקרים רבים קובעים כי יש ``גרעיני`` אמת היסטורית בספרות המקראית." הדרך מ"גרעין" ועד להוכחת קיום האל באמצעים היסטוריים היא ארוכה למדי.
מעמד הר סיני, היה או חלמנו חלום? 211309
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211688
טוב, על שאלת "האמת ההיסטורית במקרא?", כבר הבטחתי משהו בתגובה 180962 שטרם עלה בידי, כך שחזון למועד.
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211689
בינתיים, הייתי ממליץ לקרוא את הרשימה מאירת העיניים הבאה על הנושא:
טוב, זה לא בדיוק קשור למה שאני רוצה 211717
בוא ננסה שוב: אתה יכול להביא לי רשימה של כל המקורות שמדברים *ישירות* על קיום מעמד הר סיני, וכוללים את עדויות האנשים שהיו שם, ורצוי גם את תיאוריהם את המעמד. קצת מידע אישי על אותם אנשים גם כן יהיה טוב. אני רוצה גם אנשים שיעידו על חטא העגל ועל שבירת לוחות הברית, וגם יהיה נחמד לקרוא איך משה הוציא מים מסלע, ואיך נחצה ים סוף. אני אעזור לך ואתחיל את הרשימה:

1. התנ"ך.

מה עוד?
תתמקד בעובדות 211821
עזוב ת'רשימה בצד, תתמקד בעובדות היסטוריות אליהן כבר מישהו הפנה אותך בתגובה 211309.
תתמקד בסופיזם 211836
אתה לא יודע להבדיל בין טקסט שמציג עובדות לבין טקסט שהסופיזם שבו צועק מכל שורה שניה?
תתמקד באמת ההיסטורית 211842
תשמע, אני מכיר לא מעט היסטוריונים וארכיאולוגים החוטאים בסופיזם. אז מה? נסלק אותם מהפקולטות ונפסיק לממן את מחקריהם על חשבון החברה? הלוואי.

ולגופו של עניין, הראה נא לי לפחות כלל סופיסטי "צועק" אחד ברשימה המציגה עובדות היסטוריות, ונמשיך הדיון.
תתמקד באמת ההיסטורית 211852
בעקבות המשפט "...ונפסיק לממן את מחקריהם על חשבון החברה? הלוואי", עלה בי חשד שאורי פז ויעקב הם אותו אדם. מישהו יודע אם זה נכון?
תתמקד באמת ההיסטורית 211890
הניחוש שלי: לא.
תתמקד באמת ההיסטורית 211894
הניחוש שלי: ממש לא.
תתמקד באמת ההיסטורית 211895
לא ממש. יעקב מציג עמדות הרבה יותר פשרניות בכל הנוגע ליחסי דת מדינה, ומעדיף הפרדה מוחלטת של המדינה מהאזרחים מאשר כפייה טוטאלית של הדת עליהם, כפי שמציע אורי. לי נראה שיעקב לא אוהב את הלומדים בסבסוד ''על חשבון החברה'' ואילו אורי לא אוהב את אנשי האקדמיה שאומרים דברים שמנוגדים לאידאולוגיה שלו.
תתמקד באמת ההיסטורית 211913
לא ולא.

למשל, בשאלת מימון תלמידי הישיבות הם חלוקים (האחד מתייחס לדברי הרמב''ם כפשוטם ומתנגד למימון, והשני מסביר למה אנחנו לא מבינים נכון למה הרמב''ם התכוון).

חוץ מזה, עם אחד מהם אפשר לדבר.
תתמקד בעובדות 211892
מישהו הפנה אותי למאמר דמגוגי של מחזירים בתשובה. אני רוצה *ממך* רשימה. לא הפניה לאתרים, אלא ש*אתה*, דהיינו מישהו שאני יכול *להגיב* לו ולנהל איתו *דו שיח* ולא צריך לבלוע את כל מה שהוא כותב מבלי להיות מסוגל להעביר על זה ביקורת, יתן לי את ה"עובדות".

שוב, הרשימה שלי מטרתה בדיוק להיות רשימת כל התיעודים ההיסטוריים של מעמד הר סיני, כפי שבא לידי ביטוי בתנ"ך. אם תביא לי תיעודים היסטוריים נוספים שמתארים את מעמד הר סיני כפי שבא לידי ביטוי בתנ"ך, קרוב לודאי שאני אקרא אותם. יש לך כאלו להביא לי?
פלאפון שבור 211318
הראשון בודה סיפור ומעבירו לשני. השני משנה קצת ומעבירו לשלישי (בינתיים הראשון הספיק לבעוט בדלי, אז אי אפשר לחזור לברר איתו מה היה המסר המקורי, בניגוד גמור למשחק הקלאסי המשעשע רבים מאיתנו במסיבות ואירועים מיוחדים). השלישי מעבירו לרביעי והרביעי לחמישי.
החמישי אומר "יוריקה!" ומחליט לכתוב את הסיפור ומעבירו לשישי. השישי משנה קצת, יוצר עותק חדש ומעבירו לשביעי.
לשביעי יש כח פוליטי לא מועט. ה"עם" העניק לו סמכות דתית ואף יותר מכך. מסתובבים שם בחוץ המון מוטציות של סיפורים שונים ומשונים אבל הוא מחליט ש-"enough is enough" ומקדש אוסף מסוים של מסרים וסיפורים, עפ"י אמונתו ורצונו. הוא מכריז על קנוניזציה ואוסר לשנות את המסר.
עד שהמסר מגיע לתשיעי השינויים מאז זמנו של השביעי הם מבוטלים עד בלתי מורגשים (אם כי יש שם החלפת אות או שתיים - מוטציות קטנות ובלתי נמנעות, אפשר לתרץ אותן אחר כך ע"י פילפולים, לא נורא). התשיעי גם אומר "יוריקה!", מתחיל להשתמש בדפוס ומצמצם את השפעות הטלפון השבור אף יותר (אולי לחלוטין).
העשירי קורא ואומר - "זו האמת, זה בדיוק המסר והעדות המדויקת של ההוא הראשון. לא מאמין? שיחקת פעם טלפון שבור?".
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211274
1 נדמה לי שכאן אתה דווקא יורה לעצמך ברגל. "אלוהי הפילוסופים" של דקארט או שטייניץ, נחשב, ביהדות עד כמה שאני יודע, ל"עוד אליל". ראה: תגובה 1850
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211275
בעצם אני לא לגמרי בטוח. ירדן עושה שם סדר אח"כ: תגובה 1876
אלוהים אחרים 211286
לעניות דעתי, תהיה בטוח ש*הצנחן* יודע מה שהוא מדבר שם. למרות אלמוניותו, אני מכיר בערכם של דבריו כפי שאלה כבר באו לידי הבהרה בספרו הפילוסופי של רבי חיים מוואלוז'ין: "נפש החיים".
אכן, יש צדק גדול בדבריו בתגובה 1884, ותודה רבה לך שעוררתה את תשומת ליבי לפתיל המעניין. כעת אדע לקחת בעירבון מוגבל את הפילוסופיה של שטייניץ, שאגב גם טוען, שאלוהי הפילוסופיה "ממשיך לברוא את העולם כל הזמן, כולל שבתות וחגים"...
לא, אין אלה א-לוהיך ישראל; אלה הם אלוהים אחרים, אותם לא תעבודו.
אלוהים אחרים 211297
הצנחן, אגב, יצא מאז מאלמוניותו ואפילו כתב מאמר אחד לאייל: דיון 141
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211196
בעיקרון- מה שגדי א' שאל. עם הרחבה קלה:
נניח שאדם חושב ששמע את קריאת האל לעשות משהו. אז מה?! אם צו האל הזה היה קשור רק לעצמו- ניחא. אבל בפרשת העקידה מדובר על אדם נוסף, אדם נפרד- יצחק. איזו זכות יש לאברהם להקריב מישהו אחר? וממש לא משנה לי שזה גם קורבן לאברהם עצמו. הוא רוצה להוכיח את אמונתו באל- שימצא דרך אחרת. באיזו זכות הוא מקריב, או עומד להקריב, מישהו אחר?
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211290
אחרי שעניתי על שאלתך הקודמת, כעת את שואלת: "איזו זכות יש לאברהם להקריב מישהו אחר?", הגם שהמישהו הזה הוא בנו יחידו, אהובו, בשר מעצם בשרו?
"...מה זכותו שלו [של אברהם] על יצחק. שיעקוד את עצמו", טוען ס. יזהר ב"ימי צקלג".
לעומת זאת, תחושה של קבלת הדין נעשית אצל חיים גורי בשירו "ירושה" לצו של המורשת ההיסטורית היהודית. העקדה היא הירושה שאב מוריש לבנו:
"יצחק, כמסופר, לא הועלה קורבן. / הוא חי ימים רבים, / ראה בטוב, עד אור עיניו כהה. / אבל את השעה ההיא הוריש לצאצאיו, / הם נולדים / ומאכלת בלבם."

אני חושב שהתרבות המודרנית החילונית, ובכלל זה בישראל, לא יכלה להישאר אדישה לדילמה הזאת. היא אמנם התעלמה ממקור הסמכות הא-לוהי המופיע בסיפור ותירגמה את הדילמה תרגום חילוני, אך גם ה"תרגום" הזה איננו מפחית מעוצמתה: האם יש הצדקה לאב לשלוח את בנו למות בשם האידיאלים שהאב מאמין בהם?
שימו לב שאותו אברהם, שמציית בקפדנות לצו הא-לוהי לעקוד את בנו, הוא אברהם שמתעמת רק כמה פרקים קודם עם הא-לוהים, בניסיון לגונן על אנשי סדום מהשמדה. באותו עימות הוא מטיח בא-לוהים את המשפט הבלתי-נשכח: "השופט כל הארץ לא יעשה משפט?", ובמילים פשוטות: מי שתובע מהאנושות לעמוד בקריטריונים מוסריים, מחויב גם הוא לקריטריונים כאלה, ואינו יכול לחרוג מהם בשם "א-לוהיותו"!
כיצד ניתן ליישב את יחסו של אברהם לא-ל בפרשת סדום עם התנהגותו בעקדה? ההסבר הפשוט ביותר יאמר שאברהם מחמיר עם עצמו לעומת יחסו לאחרים. כשמדובר באחרים, אפילו זרים גמורים, הוא תובע את זכותם לחיים, אבל כשמדובר בבנו, הוא איננו מאפשר לשיקול "הסובייקטיבי" הזה להפריע לו לציית לצו הא-לוהי. אם יש כאן מודל, הרי הוא אומר כי ציות כזה, לצו שהוא בלתי מוסרי בעליל (רצח בנו), מוצדק רק כאשר הוא מתייחס לאדם עצמו (בנו של אדם נתפס בהקשר זה, בוודאי כשהוא קטין, כחלק ישיר ממנו), אך לא כאשר הוא נוגע לפגיעה בלתי מוסרית באחרים.
אבל לך "ממש לא משנה שזה גם קורבן לאברהם עצמו". אלא שבעיני - בניגוד לגרועים שבפונדמנטליסטים של ההיסטוריה האנושית המעניקים לגיטימציה מובהקת ביותר לכל מעשה עוול ופשע ובלבד שייעשה "בשם אלוהים" - חשיבותו של הסיפור איננה בתחילתו אלא בסופו. ערכו של הסיפור הוא לא רק בהיענותו של אברהם לצו הא-לוהי, אלא בעיקר בסיומו, כאשר מתברר שהא-לוהים עצמו אינו רוצה בקורבן האדם שאברהם היה מוכן להעניק לו. באופן רחב יותר ניתן ללמוד מן הסיום הזה כי *א-לוהים אינו רוצה שנעשה "למענו" מה שהוא בגדר בלתי נסבל מבחינה מוסרית*.
ואם זה הלקח, הרי בדיעבד יש אמנם חשיבות שהלקח יושמע לא מפי האדם המסרב לצו הא-לוהים, אלא דווקא מן הא-לוהים עצמו - לאחר שהאדם קיבל את מרותו. כי אילו היה אברהם מסרב - כפי שאמנם היה ראוי לעשות מבחינה מוסרית - היו קנאי כל הדורות מגנים את "חולשתו האנושית". העובדה שא-לוהים בעצמו מעמיד אותנו על כך שהמוסר הטבעי "מנחה" גם אותו, היא שמאפשרת גם למי שמחויבותם הדתית עלולה להעביר אותם על דעתם לקבל זאת.
העובדה שקורבנו של אברהם איננו מתקבל, בסופו של דבר, על ידי הא-לוהים, מאפשרת בדיעבד לראות בו ערך נוסף, דיאלקטי: אמנם הקרבת הבן, אילו נעשתה, היתה מעשה פסול בתכלית, אבל הנכונות להקריבו היא דבר שאמנם ראוי להעלותו על נס, כפי שמציין מלאך ה' בדבריו: "עתה ידעתי כי ירא א-לוהים אתה, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני" (בראשית כב, יב).
כשברצונך לחנך לערך מסוים, המודל הדרמטי ביותר הוא של מי שהקריבו הכול למען אותו ערך. אבל אין לטעות: *מעשה ההקרבה עצמו אינו היעד*, ובמקרים קיצוניים הוא אף פסול כשלעצמו (כמו ההתאבדות במצדה או הקרבת הבן בעקדה). מה שניתן ללמוד מאותם מקרים - בדיעבד, אך ורק בדיעבד - הוא את חשיבותו של הערך שהביא לאותה הקרבה.
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211301
לדעתי האישית, דווקא הדוגמאות של מי שהקריבו את הכל למען ערך מסויים הן הדוגמאות הטובות ביותר עד כמה צריך להיזהר עם אותו הערך ולא לקחת אותו לקיצוניות מוחלטת. (וראוי להבדיל זאת ממי שסיכנו את חייהם, ולעתים גם איבדו אותם, בשם אותו הערך).
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 211302
הוא אשר אמרתי. למשל הזכרתי את קנאי מצדה. התאבדותם ההמונית של אנשי מצדה בוודאי אינה צריכה להיות מודל לחיקוי, אבל מי שמגנה כיום את אנשי תנועת העבודה (דווקא הם, ולא הרוויזיוניסטים) שטיפחו את העלייה למצדה ואת סיפורה כמופת חינוכי, מחמיץ את העיקר. מחנכי תנועת העבודה לא ביקשו להזדהות עם מעשה ההתאבדות, אלא עם המניע הערכי שהניע אותו: התחושה שחיים ללא עצמאות, חיי עבד מושפל ברומא, הם חיים בזויים. המחנכים שהובילו את תלמידיהם למצדה לא ביקשו שהללו יתאבדו אחר כך, אלא שייאבקו בכל כוחם - עד מוות, אם צריך, אבל לא חלילה כיעד - למען העצמאות היהודית.
הצו האלוקי כצו מוסרי עליון 216737
אילו מורדי מצדה היו נכנעים רובם אם לא כולם היו נצלבים
ובניהם ובנותיהם ונשותיהם היו נמכרים לבתי הזונות במרחבי האימפריה הרומית לכל חייהם.
טוב ,לעסוק היום בזנות כל החיים יש הר5בה שאינם מוצאים בזה כל פסול

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים