בתשובה לרועי, 15/04/01 14:29
פטיש מסמר, ארון מהר, 21045
ההנחה של אדריכלי אוסלו היא שבשילוב של מקל וגזר ניתן להביא לדינמיקה שתגרום לפלשתינאים לוותר על חלומות הגירוש שלנו מכאן. משהו בנוסח מה שקרה לחלומות ארץ ישראל השלמה שלנו.

ההנחה הזאת מבוססת על סכסוכים אחרים בהיסטוריה שנפתרו בסופו של דבר בלי הכרעה חד משמעית לכאן או לכאן.

ברגע זה נראה שהתהום בין דרישות המינימום של שני הצדדים איננה ניתנת לגישור. צד אחד מרגיש שכבר ויתר על כל מה שניתן לותר (לא מרצון, כמובן) וצד שני מרגיש שיש לו כוח מספיק לכפות את דעתו על הצד השני. אני חושב ששני הצדדים טועים, אבל בסופו של דבר הם ישלימו עם כורח המציאות. מתי זה יקרה - מוקדם כמו שקיוו באוסלו או מאוחר כמו שזה נקראה לרבים היום - לדעתי קשה מאד לדעת. אם הייתי צריך להמר even money הייתי מוכן להמר שבעוד חמש עד עשר שנים נחיה ליד מדינה פלשתינית בתנאים של שלום קר ועם טרור מזדמן. אבל זה רק ניחוש.
פטיש מסמר, ארון מהר, 21060
אילו סכסוכים?

שוב השאלה שלי היא מה אם אין פיתרון?
מה אם שום צד לא יוותר?

ואו מה אם הם יוותרו זמנית על השיבה ואז אחרי שיקימו מדינה יחזרו לדרוש את זה באמתלה זו או אחרת.

ואם פתרון של שלום אם תרור מקובל עליך באיזו שהיא צורה? תרור בתמיכה של המדינה הפלסטינאית, או ללא תמיכה שלה.

השאלה שלי היא שאלה ששואל בעצם איש הימין, מה יקרה אם הם מתכוונים למה שהם אומרים מלמדים מחנכים את אנשיהם.

לטעמי לא להתייחס למה שהם עומרים זה בערך כמו לא להתיחס לאדם שמצמיד סכין לגרונך ואומר לך כי הוא יהרוג אותך בעוד חמש דקות.
ואתה תאמר שהוא לא ממש מתכוון לזה והסכין בכלל לא חדה.

רועי
פטיש מסמר, ארון מהר, 21066
אילו סכסוכים? דברי ימי אירופה רצופים בסכסוכים כאלה, מלחמת מאה השנים למשל. באסיה אפשר לשלוף את מלחמות קוריאה-יפן כדוגמא, או מהתקופה האחרונה עירק-איראן. למעשה חלק גדול מאד מהסכסוכים הלאומיים נפתר בסוף כשהצדדים מתעייפים מהם ולא ע"י הכנעת צד אחד באופן טוטאלי.

לשאלתך השניה, אם אף צד לא יוותר נמשיך להקיז זה את דמו של זה עד אחרית הימים. מה השאלה בדיוק?

ואם אחרי ויתור על זכות השיבה הם יתבעו זאת שוב ואנחנו נסרב ייתכן שנצטרך להלחם בהם שוב. מה השאלה בדיוק?

פתרון של שלום עם טרור אינו "מקובל" עלי, במובן שהוא לא הפתרון שאני מקווה שאפשר להגיע אליו, אבל יתכן שהוא הפתרון (הזמני) הטוב ביותר שניתן להשיג. אינני יודע. אנחנו לא משחקים כאן בפנטזיות על מה היינו רוצים שיקרה אלא בבחינה של מה ניתן (אולי) להשיג.

ואם אתה מבין ממשהו שאמרתי שאני מציע לא להתייחס למה שהם אומרים, אתה לא מבין נכון. צריך להתייחס למה שהם אומרים, וצריך לקחת בחשבון את ההתפתחויות האפשריות - גם את התסריטים הגרועים. צריך גם לזכור שלשבת בלי לעשות כלום ולקוות שהבעיה תיפתר מעצמה זאת מדיניות אוילית.
פטיש מסמר, ארון מהר, 21098
אנני מכיר את מאה השנים אבל בכל המלחמות האחרות היה מדובר בשתי מדינות ולא מדינה אם עם כבוש חסר יכולת צבאית.

במקרים אילו העיפות של כל אחד מהצדדים הייתה שונה. דוגרי ישראל יכולה להחזיק אם כל האימה שהם גורמים פי כמה וכמה זמן.
והכנעה לא חייבת להיות טוטאלית.

השאלה היא אם קיים פיתרון שלא יגרום להקזה שכזו (ולא אני לא מכיר כזה)

יחי ההבדל הקטן שבין מיעוט שאינו מדינה שלוחם בך לבין מדינה שראשית להחזיק כל סוג אמל"ח שתרצה. מלחמה במצב כזה תיגבה הרבה יותר קורבנות.

במה שלום אם טרור יותר טוב מאי שלום אם טרור כאשר ידוע לך כי היום אתה עוד איכשהו יכול לשלוט בפלסטינים. ומדוע אתה חושב שאנחנו והם רוצים מטרה דומה?
והאם ניתן להשיג רק מצב שבו טרור ממשיך למה שוב לתת להם הזדמנות להתחזק?

השאלה היא פשוטה בכל מצב, האם לעבור ממצב א לב יצור שינוי שהו לטובתינו או שאינו לטובתינו מבלי להתייחס לטובתם שלהם. (בהחלט אנוכיות לשמה)

ומבחינתי או יותר נכון להערכתי לנו יש סיכוי גדול יותר להחזיק יותר זמן מהם.

רועי
פטיש מסמר, ארון מהר, 21233
אני דווקא זוכר שקוריאה היתה כבושה כולה בידי יפאן בתחילת המאה ה-‏20 (לא יודע לגבי מוקדם יותר)
פטיש מסמר, ארון מהר, 21252
ממש לא זכור לי ,אולי, נו טוב שיהיה אם אתה אומר.
יש פה הסטוריון שיכול לסגור את הפינה ולומר אם אכן יש להשוות בין קוריאה יפן לישראל פלסטין?

רועי
פטיש מסמר, ארון מהר, 21272
בכלל לא בטוח שיש לנו סיכוי להחזיק יותר זמן מהם. צריך להבין שהצורה בה מתנהלים שם דברים שונה לחלוטין מהצורה בה הם מתנהלים אצלינו.
המדיניות תחת שלטונו של ערפת לא מתחשבת באנטרס של הפלסטינים, ערפת מוכן ביתר קלות להקריב אינספור פלסטינים לטובת המטרות שלו. ואילו הפלסטינים פסיבים לחלוטין, אין לאנטרסים שלהם שום השפעה על המדיניות בה נוקט ערפת ושאר ארגוני הטרור. ולכן הם יכולים גם למות ברעב ועדיין הם "יחזיקו מעמד" במאבקו *של ערפת* נגדינו.

לגבי ההשוואה של יפן-קוריאה לישראל-פלסטין:
ההשוואה לא ממש במקומה, את כיבוש קוריאה והפיכתה לקולוניה יפנית אפשר להשוות לכל שאר הקולוניות מהתקופה האמפריאליסטית של האמפריות שניסו לשלוט בעולם. חשוב לשים לב לעובדה, שכל האמפריות האלה, עברו בתחילת המאה העשרים תהילכי דמוקרטיזציה, ודי מהר הגיעו למסקנה שדמוקרטיה וקולוניות מעבר לים לא מסתדרות ביחד. הסיבה קשורה לחלק הראשון של התגובה: האנטרסים של הצרפתים למשל, החלו לבוא לידי ביטוי כתוצאה מהתקדמות התהליך הדמוקרטי, והאזרחים בצרפת לא היו מוכנים להילחם מלחמות סרק בצפון אפריקה, ולכן ויתרה צרפת על כל הקולוניות שלה מעבר לים.

ולמה זה לא דומה לישראל-פלסטין?
יפן למעשה ויתרה על הקולוני שלה בקוריאה בגלל שהפסידה במלחמה נגד ארה"ב, אבל גם לקולוניה של צרפת בלוב למשל, לא ניתן להשוות זאת, כי המלחמה הייתה נגד השליטה של צרפת בלוב ולא נגד המדינה הצרפתית, ויתור של צרפת על הקולוניה לא השמיד את צרפת, או השליט שלטון לובי בצרפת. בישראל המלחמה היא על הבית שלנו (שאמנם כבשנו בכוח), ולא על קולוניה מעבר לים.

בלוב שלטו האיטלקים. 21273
בלוב שלטו האיטלקים, כמובן. 21276
הכוונה היתה אלג'יריה.
אפשר להחליף אלג'יריה במקום לוב או איטליה במקום צרפת, זה אותו הדבר.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים