בתשובה לדורון הגלילי, 06/04/04 13:05
עתירה כנגד אי אכיפת ''חוק איסור החמץ'' 210455
אני היחיד שחושב שהפסיחה על שני הסעיפים הזו של שינוי היא בלתי נסבלת? גם לא מבטלים את החוק המיותר והטיפשי הזה, וגם לא אוכפים אותו. חשבתי שמדינה מתוקנת מבטלת חוקים רעים, לא נמנעת מלאכוף אותם, ושכל עוד חוק קיים ואין מנסים לשנותו, יש לאכוף אותו.
לא 210457
(אתה לא היחיד)
עתירה כנגד אי אכיפת ''חוק איסור החמץ'' 210463
באופן אידיאלי כמובן שזה נכון.
הבעיה היא שעל מנת לבטל חוק יש צורך ברוב בכנסת, וכדי לא לאכוף חוק קיים מספיקה ההחלטה של כבוד השר
עתירה כנגד אי אכיפת ''חוק איסור החמץ'' 210466
אם אין רוב לשינוי חוק בכנסת, צריך לאכוף אותו.

אני מתנגד לחוק החמץ וחושב שהוא חוק רע ואנטי דמוקרטי, אבל כל עוד לא מתכוונים לשנות אותו, צריך לאכוף אותו. לא הייתי רוצה שברגע ששר מש"ס יהיה בממשלה, הוא יוכל לצפצף על חוקי המדינה ולהימנע מלאכוף אותם - נניח, אי גביית מיסים מהציבור החרדי (סתם דוגמא) - אז למה שאני אסכים לזה כששר משינוי עושה את זה? רק כי אני חושב שהוא מונע דבר "טוב"?
שתי הסעיפים 210490
לא, שני הסעיפים 210504
לא, שתי הסעיפים 210505
אפילו אליהו אמר: http://kodesh.snunit.k12.il/i/t/t09a18.htm#21
ידוע שאליהו התפלח הרבה ביסודי 210522
אז מה, סעיף זה בנקבה? צריך גם לומר הסעיף הזאת?
ידוע שאליהו התפלח הרבה ביסודי 210523
נדמה לי שיש איזה כלל של האקדמיה שאם משהו מופיע בתנ"ך אז הוא חוקי. מישהו זוכר משהו כזה?
מדוע קיוֵיתי לעשות ענבים 210525
אני לא בטוח שהכלל הזה הוא אקדמי גרידא, נדמה לי שעוד לפני היווסד ועד הלשון זה היה הנוהג. גם מה שנשמע (לאוזני) כעברית קלוקלת במשנה אינו מוכרז כטעות אלא כצורה נדירה שמוטב להמנע ממנה.
מדוע קיוֵיתי לעשות ענבים 210535
לי דווקא כל זה נשמע הגיוני. הגדרות כמו ''עברית היא שפתם של דוברי העברית'' מאד נחמדות, קליטות וגמישות - אבל לא מספיקות. כמדומני הנחות כמו ''התנ''ך נכתב בעברית'' ואפילו ''עגנון כתב בעברית'' מקובלות על כולם, ושפה שתפר אותן עשויה להיות אולי עקבית או פופלרית מאד - אבל לא עברית. (אין הדבר מיוחד לעברית, ''אנגלית'' ו-''שייקספיר'', לדוגמא).
מדוע קיוֵיתי לעשות ענבים 210546
אבל אני איני טוען "עברית היא שפתם של דוברי העברית", אחרת הייתי חי בשלום עם הכותרת של ההודעה, ועם "לא הֶספקתי" וגם "עשר שקל" לא היה גורם לי לאותה חמיצות בקיבה שכן אם שתי הסעיפים הוא עברית תקנית, אזי עלינו להכשיר את כל השרצים מסוגו או לקבוע יוצא-מן-הכלל מיוחד עבורו, ואוסף גדול של יוצאים-מן-הכלל הוא לא דבר חיובי בעיני.

אני טוען שיש מקרים בהם מוטב להכריז שחל שיבוש בלשון הקדמונים, ולא לאמץ כל פליטת קולמוס/שגיאת הקלדה שלהם ככשרה. ברור שמי שמאמין שהכל דברי אלוהים חיים חושב אחרת, וכאשר מר פז ייעור מתרדמת המצות שלו בטח אחטוף מנה אחת אפיים. או מנה אחד אפיות.
מדוע קיוֵיתי לעשות ענבים 210590
יתכן שהכוונה של אליהו הייתה לומר: עד מתי אתם פוסחים על שתי המחשבות. (מחשבת הבעל מול מחשבת ישראל).

סעיפים=שעיפים=שרעפים=מחשבות.

"בשעיפים מחזיונות לילה" (איוב ד יג)
יצאו באושים? 210598
המסלול הזה ארוך יותר מ"שני" -> "שתי". אוקהם אומר להעדיף אותו.

מצד שני, אוקהם לא היה יהודי (אבל בטח אמר משהו טוב על יהודים פעם).
מדוע קיוֵיתי לעשות ענבים 210602
זה לא פותר את הבעיה, אלא מסביר איך השיבוש הזה אולי השתרבב לתנ"ך בדרך אסוציאטיבית. אם אני אומר "שתי אריחים" אף אחד לא יעביר אותי בגרות בלשון בזכות הטענה שהתכוונתי ל"שתי מרצפות".

אבל אולי היתה פעם צורת יחיד "סעיפה" (סעִפּה?) שלא השתמרה. יודעי האכדית מתבקשים לחוות דעתם.
מדוע קיוֵיתי לעשות ענבים 210615
זה מה שקורה כששוכרים קלדנית בשתי שקל שעה.
והכיתי כל בכור בארץ מצרים 210621
(רק אתמול קראת וכבר שכחת?)

צורת היחיד היא "סעף", ופירושה "דרך המסתעפת ממפגש דרכים".

(אני האלמוני מתגובה 210490)
והכיתי כל בכור בארץ מצרים 210628
עפ"י רב-מילים גם סעֵף הוא זכר.
והכיתי כל בכור בארץ מצרים 210670
יש שם דוגמה?

אגב, אשתי טוענת ש"סָעֵף" פירושו "מחשבה", בדומה ל"שרעפים". הלא קראת הבוקר: "ברוב שרעפי בקרבי תנחומיך ישעשעו נפשי".
והכיתי כל בכור בארץ מצרים 210671
(כמו שאמר צביקה בתגובה 210590)
והכיתי כל בכור בארץ מצרים 210747
לא, אין דוגמא, והם מציינים שהמילה בשמוש רק בצירוף "פסח על שתי הסעיפים" (אגב, ברור ש"סעִפּים" אינו צורת רבים של "סעיף").

ועלי להודות שלא, לא קראתי הבוקר :-)
והכיתי כל בכור בארץ מצרים 210947
אם כך, אני חושב שעדיפה גישת אבן שושן לגבי הזהות המינית של הסעף.

אשר לכותרת: ראשית, טעיתי כשכתבתי בתגובה 210621 שקראת אותה אתמול; קראת לפני קצת יותר משבוע, בשבת החודש ‏1. שנית, ביקשתי לציין בכותרת זו שצירה במקום חיריק הוא חילוף רווח במקורותינו, ונראה לי שאין זו טעות גסה ביותר. אם רצונך ב"קויתי", דווקא, תמצא אותה בפסוק "וחכיתי לה'... וקויתי לו" שבישעיהו, אשר התפרסם בשל העלבון שהוטח בר' חייא ההונגרי: "כשאתה מגיע לפסוק זה נמצאת מחרף ומגדף".

___
1 החלפתי בין הזרקא שבפסוק הזה ובין הזרקאות בפסוק "וה' הכה כל בכור".
והכיתי כל בכור בארץ מצרים 210950
מצחיק

חשבתי ש''קויתי לעשות ענבים'' היתה וריאציה שלך. מסתבר שישעיהו פשוט רגיל לומר כך.
והכיתי כל בכור בארץ מצרים 210991
אני רק רוצה להגיד שאותי הצירה הזה מעצבן עד כדי כך שאני מזדהה עם מה שנאמר לר' חייא ההונגרי. אני מודה שזה לא מחייב את מקורותינו בכלל, את ישעיהו בפרט, ואפילו לא את אביב "לא הֶספקתי" גפן.
והכיתי כל בכור בארץ מצרים 211169
ייתכן שהיו שני (או יותר) ר' חייא, אבל אם אותו ר' חייא ששמעו הגיע עד לאזני הוא זה מהגולש, הרי שפירסומו של הלה לא היה דווקא על נוקדנותו ושליטתו במכמני ובהגיית השפה העברית. עד כדי כך שכינוהו בזילזול ''רבי עייא'', וזאת ללא קשר לחמורו של משיח, אלא כלעג על מבטאו המשובש.
והכיתי כל בכור בארץ מצרים 210709
ואבן שושן טוען ש''סעף'' הוא לשון נקבה.
עד מתי אתם... 210622
זכרון עמום מודיע לי שהכוונה בפסוק הזה הוא ל''סיפים'', כלומר לשון רבים של ''סף''. וזה גם יותר הגיונ, כי על סף אפשר ממש לפסוח פיזית.
נכון שזה לא פותר את בעיית ה''שתי'', שהרי גם סף הוא ל.ז.
אבל חשבתי שאודיע בכל זאת.
ידוע שאליהו התפלח הרבה ביסודי 210529
אינני יודע אם יש כלל כזה, אך נתקלתי כבר פעם במשהו שנראה כמו מקרה פרטי. הזכרתי זאת בתגובה 195699.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים