בתשובה לירדן ניר, 14/04/01 19:23
הכתובה, החוזה האחיד 21050
הכתובה-- תקפה לגמרי במובן המשפטי הטהור. היא קובעת למשל חובה לפצות את האישה במקרה של גירושין או מוות, והחובה הזו אכיפה במקרה של גירושין, וכנגד העזבון של הגבר(בסייגים) במקרה של מוות.

אבל. היות שגירושין הם אקט הסכמי המלווה בייעוץ משפטי, הסכם הגירושין כולל תמיד ויתור על הכתובה. אין גירושים-ללא-הסכם, ולכן אין פיצויי-כתובה.

אגב, מעת לעת כתובה אכן נאכפת (אין לי מושג איך זה בכלל יכול לקרות); זה גורר עדנה לכל אותם עורכי ועורכות דין לענייני משפחה, אשר הנאתם בראיונות לטוק-שואוז בינוניים ברדיו. "ואנחנו לא ידענו!" יתפעל המנחה; "כן, כן," תצקצק עורכת-הדין, "אני מזהירה את כל הגברים שנוקבים בסכומים אסטרונומיים רק כדי להרשים; גברים, היא עוד עלולה להכניס לכם!" (נשבע שזה דיאלוג ששמעתי ברדיו 103 או 102, וכמעט עשיתי תאונה בנתיבי איילון)

זה קרה לפחות פעמיים בחמש השנים האחרונות, אבל ברור שזו סיטואציה אבנורמלית לחלוטין.

אשר לתוכן החוזה האחיד – הוא ענק: מזונות עד לגירושין; חובת מתן דיור; חובות התנהגות אחד כלפי השני; שיתוף ברכוש; העדר חובה להעיד כנגד בן-הזוג; הוראות על פירוק החבילה; זה הרבה, לא? רק כדי לנסח את כל סעיפי החוזה הזה, אני משער שאפשר לכתוב ספר.

[אגב, ניהלנו דיון בסוגיה של המאמר בעבר:
דיון 232

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים