בתשובה לרון בן-יעקב, 09/04/04 4:19
כי-בוש 210988
אסתי • בתשובה לרון בן-יעקב יום ו', 9/4/2004, 9:45
כן, המלה "וייטנאם" אכן חולפת בראש. אך אני מקווה שלצד נקודות הדמיון שמנית, יש גם איזה שהם הבדלים שיתבררו עם הזמן. ואני מודה שתקוותי זו, שאין כאן וייטנאם ב', אינה רק פשוט הרצון שלא תתחולל עוד מלחמה ממושכת וטראגית כמו וייטנאם א'. אלא גם מפני שהפעם גם ישבנה הפעוט של מדינת ישראל עלול להיות מושפע מהסתבכות שכזו, אם חלילה תקרה. בקיצור: מדאיג.
כי-בוש 211177
כליל החורש נאורי • בתשובה לאסתי יום ו', 9/4/2004, 23:41
המלה ''לבנון'' הרבה יותר קרובה מאשר ''וייטנאם.'' נדמה לי שלכך כיוון רון.
כי-בוש 211195
אסתי • בתשובה לכליל החורש נאורי שבת, 10/4/2004, 6:52
מוזר שהנקודות שנמנו התאימו לי גם להסתבכות האמריקית בוייטנאם... אולי זה אומר שאם הכול דומה, שום דבר לא דומה, וצריך פשוט לחכות ולראות מה יקרה בתסבוכת הספציפית הזאת.
כי-בוש 211229
כליל החורש נאורי • בתשובה לאסתי שבת, 10/4/2004, 12:18
אני מניח, אם כך, שמסעיף שלוש של רון במיוחד נודף ריח וייטנמי משכר.
כי-בוש 211230
אסתי • בתשובה לכליל החורש נאורי שבת, 10/4/2004, 12:23
צודק. אבל בגדול, המתווה באמת מתאים לשני המצבים, וייטנאם ולבנון.
וחוצמזה, אל תשכח שכשישראל היתה בלבנון, קראו לזה "הוייטנאם של ישראל". אז למה לא ללכת ישר למקור? :)
כי-בוש 211243
רון בן-יעקב • בתשובה לאסתי שבת, 10/4/2004, 15:53
אסתי,

אני לא חושב שהמתווה מתאים לשני המצבים. ויאטנם ולבנון היו שני מקרים שונים לגמרי. לבנון היתה "ויאטנם של ישראל" משתי סיבות מאד צרות. הראשונה היא פשוט כי לא היה מקרה מובהק יותר של הסתבכות צבאית אליו אפשר להשוות את הפלישה ללבנון (למרות שאופי ההסתבכות היה שונה לגמרי). השניה קשורה גם בהסתבכות והאי העובדה שמבחינה ציורית, הצבא הישראלי והאמריקאי תקע את עצמו לבוץ, תרתי משמע, בשני המקרים.

אם תקראי שוב את הנקודות הזריזות שהעלתי, בתוספת התגובה של שמעון בהמשך, תראי שהסיטואציות היו מאד שונות.

אני יכול לחשוב על עוד כמה נקודות מענינות.

המלחמה בלבנון ובעירק תוכננה ונהגתה במשך שנים בצבא ובמיוחד בדרגים הפוליטיים. מה שמעניין שהתכנית המדינית "הגדולה" - כיבוש, חיסול איום טרוריסטי (ברמה מקומית או עולמית), הקמת משטר דמוקרטי וגרימת זעזוע בכל המשטרים של המזה"ת - היתה השאיפה של אנשי מפלגות ימין (רפובליקנים, ליכודניקים) בשנים שהם היו מחוץ למעגל המחליט (אם נחשיב את שרון כ"איש חוץ" בשנים לפני שנהפך לשר בטחון, ואצל בוש היו אלו ה"ה פרל, וולפוביץ, צ'ייני וכו').

ויאטנם לא היתה תוצאה של תכנון מראש אלא היגררות הדרגתית, התגלגלות של מאורעות בעלי אינרציה פנימית. התכנון (אם בכלל היה כזה) בא אחר כך (ארה"ב מצאה את עצמה בויאטינם אחרי שהצרפתים יצאו משם).

נקודה נוספת, אם כי היא ברקע הדברים, היא הפן המוסרי או צדקני של המלחמות בלבנון ובעירק. בויאטנם המטרה המוצהרת והאידאולוגית היתה לחסום את התפשטות הקומוניזם (ולא מלחמה בטרור או במשטרי עריצים). בלבנון ויותר מזה בעירק, הכל מכוסה בהילת "הבשורה הדמוקרטית" (והמרכאות הכפולות לא מראות על לשון סגי נהור אלא כדי להדגיש את המושג, ראי מקרה אורי פז).

אני יכול אולי לראות נקודה זהה, למרות ההופכיות שלה, בין ויאטנם ועירק/לבנון, וזה תאורית הדומינו. בויאטנם התאוריה אמרה שיש למנוע את נפילת ויאטנם לידי הקומוניסטים כדי למנוע את נפילת שאר קוביות הדומינו - מדינות האזור - לידי בריה"מ. בעירק/לבנון היה ויש נסיון להפיל את קוביות הדומינו הראשונה כדי לפחות לזעזע (אם לא להפיל) את שאר הקוביות באזור. אני לא חושב שהאינטרס העולמי ואו האמריקאי הוא לגרום לנפילה בבת אחת של כל המשטרים התאוקרטיים באזור - יש בזה סכנה ברורה ומוחשית, מה עוד שצריך לחשוב גם על התלות העולמית בנפט (אלמנט שלא היה קיים בויאטנם).
תחליף ''טרור'' ב''קומוניזם''. 211240
האייל האלמוני • בתשובה לכליל החורש נאורי שבת, 10/4/2004, 15:07
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות