 |
למען האמת כלל לא התייחסתי לפגיעה הפלסתינית באזרחים -ישראליים-, ("הטרור" בכללו), אלא בפרט לטענה בדבר הציניות והניצול הכרוכים בשימוש דווקא באוכלוסיה המקומית מקירבה יוצאים כוחות הגרילה והטרור כמגינים אנושיים מפני הכובש. אני מדבר על "הם מתחבאים מאחורי ילדים" ולא על "הם רוצחים אזרחים תמימים כמו חיות אדם". אלא אם כן לחלוטין לא הבנתי את דבריו, נדמה לי שגם הכותב המקורי התייחס לכך בנקודה הבעייתית (3) בדבריו, ולא לפגיעת הטרור באזרחים חפים מפשע בכלל. יש לי לא מעט מה לומר לגבי הפגיעה בלוחמי צה"ל ה"כובשים" מול פגיעה בתושבי חברון ה"אזרחיים", ואני חושב שגם ללוחמי הגרילה העיראקיים יש אולי מספר תובנות לגבי ההבדלים בין המארינס לבין מהנדסי חברת "הליברטון" אשר בונים מחדש את ארצם תחת חסות הראשונים. אולם זה כבר אותו דיון ישן על ההגמוניה של החזק, על "סדר" ועל אלו שמפירים אותו.
גם ה"לחימה מתוך תשתית אזרחית" היא פונקציה של יחסי כוחות. כל כוח לוחם מתבסס על תשתית אזרחית.עם האדונים פשוט הופך את היחסים הללו ל"מסודרים" ו"אובייקטיביים" יותר לעומת אמצעיהם הפרימיטיביים של החלשים. אצל האדונים "כספי הצדקה" עוברים בצורה מסודרת דרך עמותות כמו "ליבי" או דודות שמחלקות סנדוויצ'ים וחברות סלולריות אשר מתרימות למען צבא העם. ה"מסיתים" אשר מספקים את ה"תמיכה הרוחנית" הם לא דמויות רומנטיות ומיסתוריות אלא פרופסורים שכותבים קוד אתי, וההרג מתבצע כמעט תמיד על פי "נהלים". חיילי הכוח השליט לא משתמשים באוכלוסיה המקומית שלהם כבמגן חי אף פעם, אלא סתם יוצאים לחמשוש ולוקחים את האוטו של אבא. את הנשק לא צריך להחביא ב'סליקים' בתוך מסגדים או משקים חקלאיים - אפשר לשמור אותו במחסנים ובבונקרים.
לסיכום, אין ספק שציניות מסוימת ואף אכזריות לא מבוטלת גלומות במעשיהם של פלסתינים אשר יורים על חיילים כשמסביבם מתגודדים עשרות ילדים נרגשים (וכמובן שההתגודדות הזו לא מהווה הפתעה בשבילם). עם זאת, להם לפחות יש תרוץ. גם הם וגם הילדים -חיים- שם. בפראפראזה על הכתובת הידועה ממלחמת לבנון, לא הם בחרו לבקר את ישראל. ישראל הגיעה לבקר אותם.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש