 |
|
 |
||
|
||||
 |
ואני אומר את זה בלי שיש לי מושג מי הם הביוקננים הללו (ואולי הם לא אמורים להיות מוכרים לי). וכרגיל אנטפק: זה צריך להיות "אַל לאדם להתיר"? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מאוד. גם אני לא יודעת מי הם האחים ביוקנן יפי התואר. אבל ברור שהם נוצרים, והיא יהודיה, שלובשת שמלה שחורה1 באמצע כל שמלות הפסטל שלובשות שאר האורחות. ואחר כך אנחנו מתלוננים על אנטישמיות? וגם אני רוצה לנטפק: "כאן לא היו יהודים, כאן אירופה אחרת". מעניין איפה זה. לי היה ברור מהרגע הראשון שמדובר בחתונה אמריקאית, עד שהגעתי לשורה הזאת. 1 כשלובשים שמלות שחורות בחתונות של אחרות, נולדים מזה אחר כך ילדים רעים כמו פאט ביוקנאן, הרפובליקן שונא-היהודים וחובב-הנאצים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהפעיל אצלי חוויה מיוחדת ושונה ממרבית שירי השיתוף אוקפי-אייל (אין הכוונה לבקר, רק להתבטא), זו הידיעה המוזרה הזאת, מיד עם הקריאה ובלי שום אמצעי תיווך, בלי ניתוחים ובלי חקירה ודרישה: הנה שיר מאוד יפה. היה ברגע הזה באמת משהו נפלא. אם הבנתי נכון - ג'יימס ביוקנן (שמא - אחי החתן?) יודע משהו (אולי על הכלה, אולי מחוויה אישית?) שיכול היה לחבל בהתנהלותה התקינה של החתונה המתוארת, והוא מוותר על העדות בעניין זה ע"מ לאפשר את אשרם העתידי של המתחתנים? הבנתי נכון? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמקור, לפי התרגום הרשמי: מה שחבר האלהים, אל יפריד האדם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
What God has joined together, man must not divide
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקור הוא מתי יט: כשגמר ישוע לדבר את הדברים האלה יצא מן הגליל ובא לאזור יהודה שבעבר הירדן. המון עם רב הלכו אחריו והוא רפא אותם שם. ניגשו אליו כמה פרושים לנסות אותו. "האם מותר לאיש לגרש את אשתו על כל דבר?" שאלו. השיב להם ואמר: "האם לא קראתם שהבורא עשה אותם זכר ונקבה מבראשית וגם אמר 'על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו שניהם לבשר אחד'? ובכן, אינם עוד שניים אלא בשר אחד. לפיכך, מה שחיבר האלהים אל יפריד האדם." |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי תחושתי הם אירים, ולכן זו "אירופה אחרת". מזכיר לי חברה יקרה, גרמניה ממשפחה ברלינאית ותיקה (לא יהודית). אחרי שנתיים של היכרות בערך אזרתי אומץ ושאלתי אותה איפה סבתא שלה היתה בשואה. מדובר בסבתא "קולית" שמתעקשת להגיע למופעי פאנק של הנכד שלה ולבשל לכל החברים של הנכדים. "כן", אמרה חברה שלי, "באמת איפה היא היתה? אף פעם אנחנו לא יודעים את זה. שאלנו אותה והיא רק סיפרה שסבא התגייס לצבא והיא נשארה בברלין. היא לא מספרת כלום על השנים עד שהוא חזר". ומשהו אישי - בשנים האחרונות בימי השואה אני מתאמצת ומצליחה לא להיכנס לעניין, לא לראות את התוכניות, לא להיות מעורבת רגשית. אולי זה קשור לעודפים גדולים של חינוך שואתי שקיבלתי בבית הספר 1. השנה - היום - איחרתי לישון, התעוררתי מהצפירה וזינקתי על רגלי. לעמוד כשאני בבית לבד? לא, אין צורך. המשכתי להתחמק והעדפתי להתעלם משך חצי יום, עד שבצהריים נפל לידי גיליון "ידיעות" ובו התכנים המוכרים. הגוש בגרון לא עוזב אותי מאז. והמחשבות התקדרו. ראשית צצה התהייה - איך זה היה יכול לקרות, כל זה? אחר כך מגיע הרעיון ש"צריך לעשות משהו", אבל לא ברור מה. צריך לאסוף עדויות של ניצולים! אבל כבר עושים את זה שנים. צריך שכולם יידעו מה קרה! כן. אחר כך מתחזקת התפיסה האינסטינקטיבית (שבמקורה היא לא פוליטית) שהיהודים צריכים להגן על עצמם, אקטיבית (והיא מיתרגמת למונחים פוליטיים עכשוויים, וגם לזלזול קל בסבל של עמים שכנים. תפיסה הרבה יותר ימנית ממה שנהוג אצלי בד"כ, משהו שיותר מתאים ללימור לבנת). ולבסוף דופק על הדלת רעיון ותיק נוסף: אין אפשרות להתחמק מההוויה היהודית. נזכרתי באנשים פה שכתבו בנחרצות שהם לא מגדירים את עצמם כיהודים, וחשבתי שהגישה הזו לא תחזיק מעמד אפילו שנייה מול התפרצות אנטישמית. 1 בתערוכה השנתית שהציגו לנו, גולת הכותרת היתה סבון אפרפר מרובע, ולידו הכתובת "פעם הייתי בן אדם". אמרו לנו שמנהל בית הספר המיתולוגי השיג אותו בדרכים לא דרכים. לפני זמן מה מישהו אמר לי שזה בטח היה סתם סבון פשוט, שהביאו לנו לצורך הדגמה. לא יודעת מה לחשוב על זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ידוע מכבר כי סיפור הסבון לא היה ולא נברא וחבל לחזור עליו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראה למשל: http://www.nizkor.org/features/techniques-of-denial/... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אם כך, עשו לנו מניפולציה פעמיים (גם הסבון לא היה מה שהכריזו עליו, וגם לא היו סבונים כאלה בכלל). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, זו המדינה היחידה באירופה שמתאימה לדרישות השיר במקרה הזה. מעניין למה מהרגע הראשון של השיר אפפה אותי ידיעה ברורה שהחתונה הזאת היא בארה"ב? כלומר, עד שהגעתי לשורה על אירופה.. אולי מפני שראיתי יותר מדי סרטים עם חתונות כאלה, עם המשפטים המפורסמים האלה של הכומר, והקהל בשורות... והחתונות בסרטים האלה תמיד היו בארה"ב.. המ. בטח יש פה איזה לקח אישי. לא לקפוץ למסקנות, וכו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מאידך, אולי זה מסביר למה אל השיר הזה, בניגוד לכמה מהשירים הקודמים שהובאו לכאן, קל לי להתחבר, ולזרום הלאה מהשורות הכתובות אל מחוזות הדמיון... זה שיר מהסרטים :) | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |