בתשובה ליהונתן אורן, 20/04/04 20:17
 |
|
 |
||
|
||||
 |
השוני העקרוני המהותי הוא בכך שהיער, בהגדרה, הוא מקום שהשקט והאפשרות לנפוש בו בשלווה הם חלק ממהותו, ושריפה ביער מהווה פגיעה מהותית בחירות לעשות זאת. בית כנסת השוכן על סיפו של כביש ראשי הוא מקרה שונה מאוד, משום שכאן נשקלות שתי חירויות לגיטימיות (להתפלל ולנסוע). בכל זאת ישנן שאלות מעשיות שונות ומשונות שאפשר להעלות כאן. לדוגמה: א. האם אתר התפילה (בית כנסת, מסגד, כנסייה) הוקם כאשר הכביש כבר היה פעיל? אם כן, הרי שקיום הרעש בעת התפילה היה נתון שהתקיים בעת ההקמה והמשך קיומו אינו יכול להחשב לרוב פגיעה בחירות. אם המקרה הפוך, שאלת איזון הזכויות הלגיטימיות הסותרות צריכה לעלות ולהפתר בזמן סלילת הכביש, לא אחריה. ב. מה גודלו של בית הכנסת ומהו היקף התפילה בו? מה גודל הכביש ומה היקף התנועה בו? באיזון בין חירויות יש להתחשב בשאלות אלו. ג. מהי המסורת השלטת מן העבר באיזור? לדבר זה השלכות משום שהוא יכול לשמש טיעון להנחה מובלעת. לדוגמה, אם הכביש היה סגור בשבת מקדמת דנא, מתפללי בית הכנסת היו יכולים להניח בעת בנייתו כי כך יהיה בעתיד. ולהיפך, כמובן. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מוזר (ומעניין) בעיניי שאתה טוען שליער יש ''מהות''. לא משנה. בכל מקרה, אני מאמץ בחום את רעיון האיזון שאתה מדבר עליו. סעיפים א' ו-ב' שלך פותחים אפשרות לרעיונות של סטאטוס-קוו. סעיף ב' שלך לרעיון של יישום הזכויות ע''י הכרעת הרוב. סעיף ג' לייחוס משקל רב יותר לערכים אחרים על-פני ערכי הזכויות (בדוגמא שהבאת, הגינות). ואני חשבתי שאתה רדיקל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הסעיפים שציינתי פותחים פתח לשקלא וטריא משפטית שתבחן ותשקול בין הזכויות השונות ותכריע באיזה מקרה נפגעת יותר החירות. לא טענתי שהעולם יהפוך אידיאלי ולא תהיה לעולם-לעולם התנגשות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |