בתשובה לדב אנשלוביץ, 25/04/04 20:47
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לו אתה הסוהר ואני - האנונימי - האסיר, מדוע שתרצה לקחת את הסיכון שאברח ואתה תצטרך להסביר מדוע לא הייתי אזוק? נראה לי סביר שבתנאיך, כל סוהר יעדיף לכבול את אסוריו. מלבד כמובן מקרי קיצון כמו ידוענים, שרים לשעבר וכו'. אלא שאז נוצר מצב בעייתי, בו סלבס מקבלים יחס מועדף מהמשטרה. מדוע שאני - החף מפשע שהאפשרות לברוח אף לא עולה על דעתו - אכבל, ואילו מנחה בערוץ הופ לא? האזיקים במקרה הזה הופכים למשפילים הרבה יותר. לכן יש היגיון רב בהפיכתם להליך פורמלי, שכל אסיר חייב לשאתו, והם לא מוסיפים השפלה על זו שממילא המאסר משרה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ראוי, על מנת שלא לביישם, לכבול גם את אלו שאין נגדם כרגע ראיות קונקרטיות אבל ייתכן שבעתיד הם יפשעו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם מי שיש חשש שינסה לברוח, ניתן לאזוק בידיו (או לידו של שוטר). אזוק הרגליים הוא באמת השפלה מיותרת, אלא במקרים קיצוניים (ואין הדבר במקרה זה). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא התכוונתי דווקא לאותו סוהר שהוטל עליו להעביר את האסיר, וזה יכול להיות גם בעל סמכות גבוהה יותר, אבל אני מתקומם נגד הנוהל האוטומטי שבו כל אסיר וגם עציר שעדיין לא הורשע בשום דבר, מובל באזיקים. על פניו זה נראה כאילו הכוונה כאן לא חשש מבריחה אלא מניעים לא רלוונטיים, שאינם מתאימים למדינה כזאת שבה הייתי רוצה לחיות. ברור שמחבל מתאבד שנתפס טרם הצליח לבצע את זממו, צריך להיות מובל כבול, אבל לא כל אחד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |