באנו לחזק ויצאנו עם חוקן באריום 214630
כל מי שהזדמן לו העונג המפוקפק להפוך חבר במה שמכונה "משפחת השכול" מכיר את האבסורד הזה פנים ואחור: השכול כדרך הבטוחה והנוחה ביותר לסתום את פיהן של המשפחות השכולות.

תשאלו את עצמכם לרגע: כששקלאר מדבר על כך ש"יום הזכרון הוא יום של לכידות, הזדהות עם הנופלים ללא שום הסתייגויות" מאילו הסתייגויות הוא חושש בדיוק? האם החשש הוא מכך שהזדהותו של "הקולקטיב" עם הנופלים תפגע אם יוטל ספק בשיקול דעתם של המפקדים ששלחו אותם למות? אם בכלל, ההיפך יהיה הנכון. חוסר הטעם במותם רק יגביר את הצער.

מה ששקלאר ופונקציונרים דוגמתו חוששים אינו מפגיעה במשפחות השכולות אלא מפגיעה במושג "השכול" אצל "הקולקטיב" הישראלי. לא "כיבוד הנופלים" עומד לנגד עיניו – שהרי אין בסרט דבר שיפגע בכבודם – אלא קיום ההכשר המתמשך לייצור הנופלים הבאים בתור. לא הטומטום הקדוש שהיה אבא שלי לנגד עיניו אלא הטומטומים שיבואו אחריו.

שלושים ושנה וקצת אחרי שהצטרפתי לאגודת השכול אני יכול להגיד בצורה גלויה: מבחינתי ומבחינת כל מכרי אין ביום הזכרון שום אלמנט של לכידות, הזדהות או זיכוך. הדבר היחיד שאני יכול להרגיש הוא ביזוי מתמשך ונוזל פושר נושר מלמעלה. אני לא חושב שזה גשם.
''לא הטומטום הקדוש שהיה אבא שלי'' 214655
יום כיפור?
למה טומטום, דרך אגב?
''לא הטומטום הקדוש שהיה אבא שלי'' 214906
א. כי הוא לא היה צריך להיות בצנחנים מלכתחילה מטעמי בריאות.
ב. כי הוא ''רימה'' כדי להתקבל לשם ולהשאר שם.
ג. כי הוא כבר הכפיל את שירותו המקורי במילואים בתוך שנים ספורות.
ד. כי הוא כבר שוחרר מהצנחנים בגלל זקנה יתרה.
ה. כי הוא התעקש להתנדב ליחידה הישנה.
ו. כי הוא התעקש להמצא במקום בו מצא את מותו.
ז. כי ההתעקשות הזו הייתה מיותרת.
ח. כי טמטום מזוקק ואדישות מוחלטת לחיים של מנהלה ומפקדים הובילה להיווצרות הסיטואציה הבסיסית שבה הוא התעקש.
''לא הטומטום הקדוש שהיה אבא שלי'' 214936
בתשובה ללודביג ונ"ל מטעם הז"ל
לא אוכל להשיב בשמו של הנ"ל בנו של הז"ל.אך אשיב בשמי בלבד.הטומטום או האהבל הוא גם אני.הייתי שם.כשם שהייתי בכל מלחמות ישראל ומבצעים אחרים מאז נובמבר 1965 ועוד הרבה אחרי מבצע של"ג.למה טומטום או אהבל או כל כינוי אחר?
בגלל התוצאה!
התוצאה היא העם והמדינה.אלה אינם הדברים עליהם חלמתי ולחמתי.למזלי יצאתי מכל ממעשי בשן ועין.
תגובתי אליך הנ"ל.גם אני טומטום.אגב בקרב ההוא היו קצינים ולוחמים שהיו גרועים מאיציק מרדכי.
באנו לחזק ויצאנו עם חוקן באריום 214675
אולי לטובת הביקורת, דווקא נושאים פתוחים לוויכוח (כמו קרב "החווה הסינית") עדיף שיידונו לא ביום הזיכרון על מנת שיהיה ניתן לקיים דיון ענייני ללא המשקולת הקונצזיוסיאלית של יום הדיכרון?
באנו לחזק ויצאנו עם חוקן באריום 214907
כן? מתי בפעם האחרונה ראית דיון בנושאים פתוחים לויכוח מתנהל שלא ביום הזכרון? מתי בפעם האחרונה הוא היה אפקטיבי במובן שהוא גרם לשינוי התייחסות או לכינון חסם להתקדמותו או להישארותו של אחד מבעלי הפלאפלים במקומו?

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים