בתשובה להאייל האלמוני, 26/04/04 9:11
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מעניין אותי למה הכוונה ב"אין תרבות תחקיר בצה"ל". מה זו "תרבות תחקיר"? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
שרגילים לחקור כל אירוע לא-מוצלח ולחפש מה לא עבד כמו שצריך כדי שאפשר יהיה לתקן, תוך חסינות מוחלטת מפני תביעות משפטיות. פעם היה כזה בצבא וגם בבתי החולים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אירועים כן מוצלחים, באמת או רק על פניהם, היה נהוג פעם לחקור. (או לפחות זה היה המיתוס). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מציע לך לקרוא את הספר של מילשטיין[*] על מלחמת יום הכיפורים. הוא תוקף שם בחריפות את הצמרת הבטחונית והמדינית של ישראל במיחוד בנושא הפקת הלקחים. אמנם אני לא חושב שזה דבר יחודי לישראל - רשת האולד בויס שדואגת לעצמה - אלא שלפי מילשטיין התהליך הזה הפך להיות עמוק יותר בקרב צה"ל. ספר יותר טוב בנושא, גם מבחינת אופן הניתו וצורת הכתיבה, הוא ספרו של פדהצור הבוחן את דרכי קבלת החלטות בממשלת אשכול בתקופת מלחמת ששת הימים. פדהצור כותב כבר שנים במאמריו בהארץ על הבעיה הכרונית של חוסר המקצועיות הצהלית. [*] לקרוא תוך התעלמות מכמות הבררה, חיסולי חסבונות אישיים, סטיות מרירות לניפוח האגו, קישורים היסטוריים מגמתיים, סיגנון שלפעמים נקרא כמו "זרם התודעה" של תיכוניסט מתוסכל. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |