בתשובה לבת-חן, 22/04/01 16:36
נתת לי להתפרץ - קיבלת טלנובלה 21542
"
במובן מסוים אופן השיפוט שלנו הוא שמרני, באשר הוא מתבסס על שיקולים _קיימים_, בעוד שכל שיקול עתידי ניתן לכל היותר לגזירה משיקולים נתונים אלה. למה הדבר דומה? לשופט הנאלץ לקבל הכרעת דין כאשר כל דברי ההגנה מובאים מפי אנשי התביעה, או אולי לראש-ממשלה הדן על תוספות לתקציב החינוך עם פקידי משרד האוצר. כיוון שלעתיד אין, ולא יכול להיות, פתחון פה בתהליך קבלת ההחלטות העכשווי, קיפוחו לטובת הקיים הוא אך טבעי, שלא לומר בלתי נמנע. אתם אנשי העתיד בכל דור ודור, קבלו לפיכך בהבנה את כל אותה טפשות ואטימות בה נהגנו בכם. אתם הסומאים בהווה, זכרו והזכירו קטנותכם, עטו מידת ענווה, הקיאו מתוכם את אלה המתיימרים לדעת את הדרך הנכונה המוחלטת, כי ככלות הכל כל בני האדם עיוורים, אך לא הכל יודעים זאת. הכרה זו אין בה כשלעצמה משום כפיפת ראש בפני אל, כי אם בסיס לראייה נכונה.

|16.9.1999|
"

בת-חן זקנה יותר ודאי תדע למחול לבת-חן הנוכחית, ולהתחשב בכוונתיה הטובות לשנות את העולם.

כאן מסתיימים שידורי פינת המלודרמה לשעה זו. יותר נוח לצטט אחרים, למעשה התכוונתי לצטט קטע של דובי (ערן צור -> בועז) תחת הדיון של יצירה ותכלית, אבל לא נשאר למי (;
נתת לי להתפרץ - קיבלת טלנובלה 21614
כל ציטוט של ערן צור יתקבל בברכה:)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים