בתשובה לעידו הרטוגזון, 22/04/01 22:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
יש לי חבר ממוצע יקי גם כן. סבו היה יהודי שחי בגרמניה ולחם במלחמת העולם הראשונה כקצין בצבא הגרמני. המשפחה הייתה מעורה מאד בחיים הגרמניים, והקשר שלה עם היהדות היה מאד רופף. אחר כך הפך הסב להיות אדם מאוד אמיד, והייתה לו רשת חנויות שם. יום אחד (אולי היה זה בליל הבדולח. איני זוכר כרגע את הפרט הזה.) הגיע לאחת מהחנויות שלו, ומצא עליה כתובת: "יהודי". הדבר הזה גרם לו לעלבון צורב. בהחלטה של רגע, בודאי לא היה יכול לצפות את העתיד הנורא, והמניע העיקרי היה אותו עלבון, סגר את כל ענייניו בגרמניה, ועלה ארצה. כאן התיישב בכפר והפך להיות חקלאי. הוריו של חברי זה חיים עדיין באותו כפר, ואביו עדיין חקלאי. חברי היה אף הוא חקלאי בנעוריו, אחר כך למד בטכניון והחל לעסוק בהנדסה. לפני זמן מה פגשתי את החבר הזה. הוא סיפר לי, שיש לו אפשרות לקבל אזרחות גרמנית, והוא מטפל עתה בעניין זה. הדבר הזה, לדבריו יפתח אפשרויות לבנותיו לקבל עבודה באירופה, אם ישהו שם בעתיד, ויש לו עוד יתרונות. הקשבתי לסיפור החדש, ולבי נחמץ. לא הגבתי, אבל חשבתי על הסב הרגיש והנוטה להיעלב של חברי, ומה הוא היה חושב על האקט הזה של בקשת האזרחות הגרמנית, לו חי היום. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
היי דב. ליבי דווקא בכלל לא נחמץ. שישים שנה זה הרבה זמן; בשנת 1935 עדיף היה ליהודי גרמניה לעלות לא"י, אבל כעת בהחלט יכול להיות שעדיף לחיות בגרמניה מאשר בישראל. נחמד לדעת שדווקא אחרי כל מה שקרה יהודים יכולים היום שוב להיות אזרחים גרמניים; והפעם עתידם בטוח, לדעתי הצנועה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא הבאתי נימוקים לכך שלבי נחמץ. אתה בניגוד לי כן מנמק מדוע לבך לא נחמץ. עצם הבאת הנימוקים מוציאה את העניין מתחום הלב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ועוד משהו. אני טרחתי להדגיש בסיפור שהבאתי את הפרט שבמיוחד הרשים אותי: המניע לצעדו של הסב היה העלבון (כך זה סופר לי ואני יוצא מנקודת הנחה שזה נכון.) ולא "מה עדיף". אתה מדבר על "מה עדיף". זה משהו אחר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה קשור למדי. הסב החליט לעזוב את גרמניה כי לדעתו היה עדיף לחיות במדינה בה לא יעליבו אותו בשל היותו יהודי. גם המניע הרגשי ביותר והכי פחות חומרני מתבטא בסופו של דבר ב"מה עדיף", לא? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני בטוח שאותו חבר ממוצא גרמני שקל והגיע למסקנה שהמנעות מפגיעה בסבא לא מצדיקה ויתור על דבר שעשוי להקל משמעותית את חייו וחיי בנותיו. אני בטוח שאם אבא של סבא שלי שהיה רב, שוחט ומנהיג רוחני (לכל יהודי יש איזה גדול בתורה אי שם למעלה באילן היוחסין, לא?) היה יודע איזה כופר יצא מהנין שלו ליבו היה נחמץ בקירבו ויותר מזה הוא היה מתהפך בקברו (למעשה מהסיפורים ששמעתי עליו הוא היה נותן לי שתי סטירות מצלצלות או יורה בי איזה ברק מהשמיים) אבל מה לעשות, בחיים יש עוד כמה שיקולים חוץ מריצוי האבות הקדמונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למרות שכתבתי "מה היה חושב הסב", מה שהחמיץ את לבי לא היה כלל הפגיעה בו, אלא צער על השתנות צורת החשיבה שהפכה שוב למה שהייתה גם אצלו רגע לפני כתיבת הכתובת "יהודי" על חנותו. (חזי - עד כמה שידוע לי אירוע קל כזה יכול להתרחש בגרמניה גם כיום, למרות ששים השנים שעברו.) אבל אני דברתי על תחושות שלי. מדוע אתם כל כך טורחים לנמק את תחושותיכם ההפוכות ? הרי יהיה זה טפשי מצדי לומר למישהו שעליו לחוש כמוני. היש לכם בעיות עם עצמכם ? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מנסה לנמק את תחושותיי ההפוכות. אני בסך הכל רוצה לדעת -מדוע- את חש צער על השתנות צורת החשיבה. מה רע, בעצם, בלרצות לחיות בגרמניה כיום? האם כל אדם שנמאס לו מישראל ורוצה לרדת צריך לשים את החשש מהתנכלויות אנטישמיות לנגד עיניו? האם כדאי לאנשים להימנע מלעבור לסן-פרנסיסקו (בגלל שיש שם לפעמים רעידות האדמה) או למיאמי (סופות טורנדו)? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל אדם לבסוף מת. הוא בוחר בדרך איזו שהיא, מחליט ללמוד או לעשות דברים אחרים, בוחר את דרכו הפוליטית, מעצב לפעמים השקפת עולם איזו שהיא, אבל לבסוף ללא תלות בדרך בה בחר הופך להיות מזון לתולעים. אתה יכול לשאול מדוע התאמץ לבחור בדרך שבה בחר, שהרי הסוף הוא אותו סוף. אולי בכלל כדאי לקצר את הדרך ליעד הזה ? למה להתאמץ ? אין תשובה לשאלה הזאת. אדם בוחר את דרכו הרבה מאד בהשפעת הסביבה והחינוך שקיבל, ומעט אולי בגלל הגנטיקה שלו. זו מהות האדם. ספר קהלת מציג את העניין הזה בצורה מאד קולעת. בכל הספר מוסבר ש "הכל הבל", ולשום דבר אין יתרון על דבר אחר, ובכל זאת בפסוק האחרון נאמר: "סוף דבר, את ה' ירא ומצוותיו שמור." למה ? "כי זה כל האדם". האדם בוחר דרך. דרכו של מחבר קהלת היא קיום תורה ומצוות, אבל בחירת דרך היא במהותו של כל אדם, גם חילוני, והשאלה מדוע בחר בדרך זאת היא חסרת תכלית ואין עליה תשובה. כל אדם בוחר מה חשוב לו ומה לא חשוב לו, ולכן כל שאלות ה "למה" שלך חסרות תכלית. אצלי ההתרחקות מאלה שבזים לי ושונאים אותי, הקושי לסלוח, ואי הרצון להיות בקשר קרוב אתם, אלא להסתדר ככל הניתן במדינה שלי חשובים יותר מדברים אחרים. לי חשוב שתהיה "מדינת היהודים", ואני רוצה לחיות בה ושגם צאצאי יקימו את משפחתם בה. איני מטיף לאחרים שילכו בעקבותיי. אם לך חשוב יותר, נניח, שתהיה במקום שבו רמת החיים שלך תהיה גבוהה, ולכן אתה בוחר לעזוב איני כועס. אבל זה מצער אותי. למה זה מצער אותי ? ככה. כזה אני. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש או אין לנו במה להתבייש מול התרבות האירופית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התשובה ברורה, אני מניח, תלוי למי מאיתנו ... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הנושא שהעלית אולי מאד מעניין. השאלה אינה פשוטה והתשובה לה בודאי מאד מורכבת. מכל מקום אין הנושא הזה קשור בשום דרך לדברים שלי. אם תעלה את הנושא במאמר ראשי, ותסביר בדיוק למה אתה מתכוון בשאלתך אשמח לענות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדי להיות בטוח שאכן אין קשר קראתי שוב את דבריי, ואכן לא מצאתי קשר. אבל מצאתי שם שהחבר שלי ממוצע, ולא זה מה שהתכוונתי להגיד. הוא ממוצא יקי. לא ממוצע. . . . |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |