בתשובה לדובי קננגיסר, 23/04/01 22:55
מושגים 21664
off the record: תלוי בגודל הסקופ, בדר"כ עדיף לעיתונאי לא לפרסם כדי לא לפגוע ביחסיו עם המקור, אך אם העיתונאי חושב שזה סקופ מספיק גדול: לפרסם. דוגמא: הבלונדינית בפרשת בראון חברון.
Deep Background: טלנובלה פרי דמיונו של העיתונאי.
Background: עיתונאי נואש לכתוב סקופ, וכדי להוסיף "אמינות" משתמש ב"ציתותים".
On the record: מותר לצתת, ניתן להוסיף, להוריד ולשנות מילים בתוך הציתות על מנת לשנות את המשמעות ולהוציא דברים מהקשרם.

בדמוקרטיה המודרנית מהווה התקשורת את הרשות הרביעית. השפעתה החיובית על האופי הדמוקרטי-ליברלי של המדינה היא עצומה וחסרת תחליף.

ההשפעה הזו מוכיחה למעשה את קיומו של כוח פוליטי עצום המצוי בידהם של העיתונאים והכתבים. אני מסתייג מהגישה הסומכת על "יושרם האנטלקטואלי" של העיתונאים, שישתמשו בכוח שיש בידם בהגינות. בחלק גדול מהמקרים אין אנטלקטואל, ואין יושר. אני לא מאמין בקיומו של "רצון טוב" לאורך זמן בקרב בני אדם בכלל ובקרב עיתונאים בפרט. דוגמא מצויינת היא הקומוניזם והקיבוצים, שדגלו באידיאולוגיה : "תתרום כמה שאתה יכל תקבל כמה שאתה צריך". משהו רוצה להתווכח על הכישלון הטוטאלי של השיטה? זה ניגוד גמור לטבע האנוכי של החיות בכלל ושל האדם בפרט.

דוגמה טובה ל"יושר האנטלקטואלי" של העיתונאים שרובם שייכים לאג'נדה מסוימת, אפשר לראות בסיקור התקשורתי של הרש"פ מאז אוסלו ועד ערב אנתיפאדת אל אקצה. במקום לסקר את האופן היסודי בו בנה לעצמו ערפת את השליטה בשטח, ערפת זכה לפולחן אישיות מנותק לחלוטין מהעובדות. משהו מוכן להעיד ששמע את המילה "ת'נזים" לפני אנתיפאדת אל אקצה? לידיעתכם, הארגון הזה הוקם כבר לפני יותר מ5 שנים במטרה לבסס את השליטה של ערפת בשטח, והצורה בה זה נעשה דומה מאוד לאופן בו עשה זאת ערפת בלבנון בשעתו.
משהו ראה בטלויזה בסלוו-מוושן חיסול "משתפי פעולה" לפני אנתיפאדת את אקצה? לידיעתכם, בשנות האנתיפאדה הראשונה חוסלו 942(!) "משתפי פעולה" בשטחים (המרכאות הן בגלל שלרוב לא מדובר במשתפי פעולה עם ישראל אלא במלחמה בין ארגוני הטרור על שליטה), לא השגתי נתונים על שנות אוסלו אך יש לי תחושה חזקה מאוד שהחיסולים האלה גברו בשנות אוסלו למען ביסוס שלטונו של ערפת.
כל הסימנים הראו שה"chosen one" שלנו מבסס שלטון דיקטטורי רצחני תחת האף שלנו. ובתקשורת: דממה!

נחזור ונתמקד בנושא. כל גוף בעל כוח פוליטי במדינה מתוקנת עומד תחת ביקרות. התקשורת לעומת זאת, מהווה גוף שיש בידיו כוח פוליטי עצום, ומשוחררת מהמחויבות לתת דין וחשבון. הצנזורה והצו איסור פרסום הם דברים שנועד להתמודד עם זה ברמה מאוד ספציפית. אין לי דעה מגובשת עדיין, ואין לי פתרונות יצירתיים, אבל צריך לחשוב איך אפשר לכונן גוף שיבקר את העיתונאים ויאלץ אותם לתת דין וחשבון בלי לפגוע יותר מדי בהשפעה החיובית העצומה שיש להם כגוף שמהווה את הרשות הרביעית במדינה דמוקרטית.
לא נראה שגוף מבקר יהווה פתרון 21667
מוסכם עלי תיאור הבעיה אך לא הפתרון המוצע. כבמקרים רבים אחרים, הבעיה מצויה במישדיפ' (בתנאים שמכתיבה החברה הקיימת), ולכן אין טעם להציע פונקציה 'ראויה' יותר, אם אינה פותרת את המישדיפ'. את המישדיפ' יש לשנות. האם ניתן לשנות מישדיפ'? ובכן, בהתבוננות רואים שהיא אמנם משתנה בזמן מעצמה. מכאן שקיימת אפשרות לשנותה גם באופן מכוון. איך? לא יודע. אולי להתרחק מחברות המונים, שם תקשורת המונים היא הכרח. אולי להפיץ ידע. אולי לשאוף לאנרכיה (ראה הפניה לדיון קודם באתרי, עכשיו תורי להתעצל (; ).
אמרתי שאפסיק לצטט את עצמי, טוב נו הנה עוד פעם:

במצב הקיים אין לאזרח, לבוחר, כל יכולת להכיר באופן אישי את אנשי הציבור בהם הוא בוחר. לצורך קבלת מידע על נבחריו תלוי הבוחר בצורה מוחלטת בכלי התקשורת השונים, ובכך נתון לחסדיהם באשר לשיעור הסילוף וההטיה של המציאות שיאלץ לסבול. במצב זה הדרך הבטוחה ביותר לשפוט פוליטיקאי הינה לפי מעשיו בשטח, ומוטב להעביר את התמיכה מאדם אחד לאחר באופן שוטף, בעוד שנאמנות לפוליטיקאי או למפלגה מסוימת הינה אוילית ומזיקה. הייתי מסיים בזאת את הבחנתי, אלא שמן הראוי לציין שמצב זה *אינו* טוב. הבוחר צריך להכיר את נבחריו, צריך לדעת מתי להדיח מנהיג סורר ומתי לתת לו אורך-נשימה כדי לבצע מהלכים רגישים שאינם בהכרח מקובלים באותו זמן. התלות הגוברת והולכת של דמוקרטיה שהיקפה המוני, בתקשורת אמינה, אמיצה, אוביקטיבית ולא מתפשרת, הינה בעייתית במיוחד נוכח חוסר היכולת של תקשורת אוטופית שכזו לשרוד בשוק.

15.7.1999
הדברים יצאו מהקשרם 21678
מסתבר שהמאפיה התקשורתית, שהאייל הקורא שותף לה, הוציאה את דברי מהקשרם:
בכל מקום בו היה שימוש בשרש צ.ת.ת צריך להיות שימוש בשרש צ.ט.ט

ותודה לערן ב. שהפנה את תשומת ליבי.
(-:

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים