בתשובה לרודי וגנר, 05/05/04 18:46
 |
|
 |
||
|
||||
 |
הרי ברור שלו ניצח שרון במשאל לא היית כותב את התגובה הזאת. כל העובדות שמצויות בתגובתך היו ידועות לכולנו גם לפני שנודעו תוצאות המשאל, חוץ מהתוצאה עצמה. איך זה זה שלא כתבת את תגובתך המלומדה קצת לפני שנודעו התוצאות, ולא קצת אחרי. לו כך עשית היה לה איזה שהוא משקל. אבל כשהדברים נכתבים בדיעבד אין לתיאוריה הזאת (1) שום ערך. אתה השלישי באייל שראיתי, שהעלה את התיאוריה הזאת. אחד מעמיתך אף הגדיל לעשות וחזה בעזרת כדור הבדולח שלו ששרון עומד לנצח. אבל כששרון הפסיד, ניפץ את הבדולח, ומיהר מייד לבלבן. הסיפור מדבר בעד עצמו, ואוותר על מילות הערכה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתבתי, התאוריה הזאת, בעיני מופרכת בעליל. כל כך מופרכת שלא מצאתי לנכון להיכנס לפרטים. אבל בכל זאת ישנו פרט בולט שאולי בכל זאת כדאי להזכירו. לומר שלא היה קמפיין זו הגזמה פראית. נכון שלא כמו באירועים קודמים הייתה התקשורת יותר מאוזנת, ושמענו גם את הצד הימני, וכבר עמדתי על כך. אבל האם זה מוחק את האוטובוס של אולמרט שעליו שמענו כל יום שעה לפני כל ארוחה ? האם זה מוחק את הראיונות ארוכי הנגן של שרון בכל אמצעי התקשורת האלקטרונים ? האם זה מוחק את כל סיפורי ההפחדות שלו על המפולת ביחסים עם ארצות הברית, ביטול הערבויות וההתמוטטות הכלכלית הצפוייה ? נכון ששרון לבנת וסילבן שלום לא היו שותפים לקמפיין. אבל עצם הצהרותיהם על תמיכתם הייתה מעל ומעבר למצופה, ולומר ששרון תכנן כך את התנהגותם זה. . . אני לא יודע איך להגדיר את זה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפני הבחירות האחרונות, אפשר היה לראות בצמתים גם אנשי ליכוד, גם איחוד לאומי, גם עבודה, גם מרצ, גם שינוי. לפני המשאל אפשר היה לראות *רק* את מתנגדי ההתנתקות. בכל מקום. למתנגדי ההתנתקות היו מודעות על כל אוטובוס, שישה סלוגנים ומאות אלפים בגוש קטיף. לתומכים לא היו מודעות, סלוגנים, או עצרות נראות לעין. אם לשני פריטי יחס"צ זולים למדי (כמה עולה לשכור אוטובוס? איזה כלי תקשורת יסרב לראיון עם ראש הממשלה?) אתה קורא קמפיין, שאל את ניצה כמה זמן וכסף השקיעו המתנגדים, והשווה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך משתלבת בתיאוריה, נסיעתו התקשורתית (והיקרה) של שרון לבוש, כשהוא מבטיח לפניה שההבטחות שיביא מבוש ישכנעו את המצביעים להצביע בעד ? אם תעקוב אחר תגובותיי תראה שתחילה לא האמנתי ששרון יצליח להוציא מבוש משהו משמעותי, וכשבכל זאת עשה זאת הדבר די הדאיג אותי. כמי שתוצאות המשאל היו מאד חשובות לי דאגתי הרבה יותר מהצעד הזה מאשר, אם ייראו כרזות בצמתים, ולו הייתי במקומו של שרון, וחשוב היה לי לנצח במשאל, היה חשוב לי הרבה יותר לעשות את מבצע הנסיעה ומסיבת העיתונאים הזאת מאשר לשלוח אנשים לצמתים. ושוב (לא ענית בתחילה), מדוע לא יצאת עם התיאוריה לפני המשאל ? הרי ראית שכביכול אין קמפיין. למה החלטת ששרון רוצה בכשלון עצמו רק כשהתבררו תוצאות המשאל ? איך זה שרק התוצאות הבהירו לך מה רוצה שרון ? בשיטה ה"בדיעבדית" הזאת אפשר להסביר כל אירוע. למשל לו היה אסטרולוג צופה את נפילת ברית המועצות הייתי די נפעם, אך אם בדיעבד היה איזה אסטרולוג אומר שנפילת ברית המועצות קרתה בגלל שהנוגה התקרב לאיזה שהוא מקום, או משהו כזה הייתי שואל אותו מדוע לא סיפר לי על כך קודם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שאני *לא* בלבינסט. אם תעקוב אחרי היסטוריית האייל שלי, תראה שהתנגדתי קשות לבלבניזם, ואני עדיין חושב שאף פוליטיקאי (בדלן או משתלב או וואטאבר) לא יעשה דבר שיזיק לאינטרסים האישיים שלו. אלא שכאן יש מהלך שנראה שטותי מכל בחינה (הצעה של תכנית התנתקות, שונה בהרבה מהאידיאולוגיה המוצהרת, הבאתה למשאל בפורום בעייתי, ואז קמפיין אנמי במיוחד בעדה) אבל אם מסתכלים עליו כמהלך מכווון הוא לא רק משמר את האידיאולוגיה של הליכוד אלא גם את מעמדו האישי של שרון. מה שמצחיק אותי הוא דווקא שנציגי הימין קפצו בנשוכי נחש כאשר עלתה האפשרות ששרון הפסיד בכוונה. מדוע? הרי יש כאן סולם יפה, שמסביר באלגנטיות כיצד אותה "שבירה שמאלה" של שרון, שאתם כל-כך לא מבינים, היא בעצם תרגיל שנועד רק לחיזוק ההתיישבות ולאפשר חיסולים (שאתם בעדם). בעיני, זה פשוט המשך של אידיאולוגיית ה"שב ואל תעשה" של הליכוד עוד מימי שמיר: נעשה קולות של תכנית מדינית רק כדי שיאפשרו לנו למשוך עוד קצת את השהיה בשטחים, השהיה בשלטון, והזרמת הכסף המהירה ששתי השהיות האלו מאפשרות (ראו ממצאי מבקר המדינה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הסבר אלטרנטיבי (שכתבתי עליו כבר בעבר): כל מהלך ההתנתקות בא כדי למנוע את העמדתו לדין של שרון. בין אם הוא ניצח או הפסיד במשאל, מעמדו כ"סמן השמאלי בליכוד" וכ"יחיד שיכול לפנות את עזה" נרשם כבר בפנקסי הפרקליטות והתקשורת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני איני חושב שהמשאל היה שטותי. ה"בולדוזר" שרצה לנוע קדימה היה תקוע. לשרון לא היה רוב לא בממשלה ולא בכנסת, וללא אלה לא הייתה לו שום אפשרות טכנית לזוז. תחילה ניסה להתגבר על הבעייה בעזרת משאל עם, אבל נתקל בבעיות בירוקרטיות שהיו גורמות ל"בולדוזר" להתעכב. בשלב זה החליט לעבור למשאל המתפקדים, שאותו היה יכול להריץ במהירות (ואכן ראינו שהדבר התאפשר), וכך לאלץ את מתנגדיו בליכוד להתיישר. אני חושב שאותם מתנגדים מבין שרי הליכוד אכן "התיישרו" בעקבות ההכרזה על המשאל, משום היו בטוחים ששרון יזכה בו ויעיף אותם אחר כך. באותו רגע הסקרים הראו רוב *גדול* בין מתפקדי הליכוד לתמיכה בתכנית, ועדיין הייתה מתוכננת אותה נסיעה מתוקשרת לבוש (היום אין לי ספק, שבשלב מאד מוקדם כבר ידע מה בדיוק יגיד בוש במסיבת העיתונאים, והעובדות האלה על פניהם היו אמורות לפי כל מחשבה הגיונית להגדיל עוד יותר את הרוב שחזו אז הסקרים.) התיאוריה שבתנאים האלה תכנן שרון "כשלון" ע"י אי הפעלת קמפיין, היא תיאוריה בלתי מתקבלת על הדעת. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |