אל תפריעו למנוחת המתים 2167
אני לא מבין באיזו זכות אנשים מבקרים את אותם אנשים שמתאבדים, ואת התיקשורות כמעודדת התאבדות.
באיזו זכות אתם מחליטים שכל מי שמתאבד הוא: "חולה נפש, חולה סופני או פחדן", כפי שנאמר כאן במקומות מסויימים. אנשים מתאבדים מסיבות שונות, ולאיש אין את הזכות לבקר אותן! גם במצדה התאבדו. לא מפחד, או ממחלה גופנית או נפשית, אלא מתוך גאווה. הירואי? טיפשי? אולי, אני לא אשפוט. אבל הנה לכם עוד סיבה. אנשים מתאבדים בגלל ריגשות אשם, אנשים מתאבדים כי ידוע להם על גורל אכזר יותר שמחכה להם, וגם כאלו שאבדו רצון לחיות (בשואה, למשל). לאף אחד אין את הזכות לקבוע כי הם לוקים בנפשם, או סתם פוחדים להתמודד עם קשיים, כל עוד אינכם בנעליהם. לא ידוע לכם מה מיכל ניב עברה, אז באיזו זכות מבקרים אותה?
בקשר לתקשורת, משעשעת אותי העובדה שאנשים חושבים שהיא מפארת את אקט ההתאבדות. היא לא מפארת את אקט ההתאבדות, אלא את האדם שהתאבד. מאיר אריאל, יצחק רבין, זוהר ארגוב, ג'יימס דין, ועוד רבים וטובים. כולם פוארו ע"י התקשורת לאחר מותם. אז מה? היא מחנכת לסמים, רצח, מחלות ותאונות דרכים? מה הקשר בכלל?
אני כשלעצמי חושב שהתאבדות היא אנוכיות, וזאת בגלל שהיא פוגעת באחרים. אבל עדיין לא עולה בדעתי לבקר את אותם האנשים שמתאבדים, זו זכותם המלאה, מה עוד שלפי דעתי דורש אומץ רב לקשור לולאה סביב צווארך ולהפיל את הכסא (מעשה חכם או לא - שאלה אחרת כבר).
מצדה 2185
ההתאבדות במצדה לא נבעה מגאווה (לפחות לא מהחומר שיש לנו) אלא מתוך חוסר ההסכמה ללכת לעבדות, ולראות את בני משפחתך נתונים להתעללות.

טענה, שמה לעשות, יש בה משהו. גם בזמננו הפוסט ציוני. עדיף למות חופשי מאשר לחיות כעבד.
מצדה 2188
קבלתי את התיקון, למרות שהעדפה למות חופשיים ולא עבדים עדיין מצביעה על גאווה. בכל מקרה, זה לא משנה את הטענה שלי.
מצדה 2199
אני חושב שהעדפת חירות על עבדות היא לא רק עניין של גאווה. עבדות היא סבל בלתי פוסק. אני בטוח שגם כאן ימצא מי שיטען שחיים כעבד עדיפים על מוות, מפני שעבדים ניתן לשחרר; כל מה שיש לי לומר הוא, שבמקרה הספציפי של מצדה, הסיכוי לשחרור היה אפסי. הנשים והילדים היו מיועדים לעבדות מינית, הגברים לזירה או למכרות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים