בתשובה לדובי קננגיסר, 25/04/01 0:29
ובכל זאת, אותה הגברת 21730
לא ניסיתי להכניס מילים לפיך. הייתי מודע לקושי שהעלת בדברי כשכתבתי את ההודעה, אך הייתי בטוח שתבין את הכוונה.
או קי. אתה מוחזק במדינה זו בעזרת לא יותר מחוט שערה וכשישראל תחדל להיות דמוקרטיה, לבטח תעזוב. אתה יודע מה - גם אני. באותו אופן ניתן לומר שנעזוב כולנו כשחזירים ילמדו לנגן על כינור. אתה מציג מצבים לא ריאליים, ובכך אפילו מחזק את תגובתי הקודמת - יש בארץ הזו קסם מסויים, ויכול להיות שאני ואתה מושפעים ממנו בצורה שונה, אבל הקסם הזה גורם לשנינו לאהוב אותה בצורה מסויימת. שנינו לא נעזוב. תמיד יהיה מצב גרוע יותר, ותמיד נמצא חיה שעוד לא למדה לנגן על כינור.

גם למאפייני החברה כולה לא התכוונתי, שוב סליחה. גם אני לא אוהב ולא מוקיר את החברה בשלמותה, ואף רחוק מכך. העניין הוא, שאתה טוען שהשפה היא הדבר העיקרי המחזיק אותך כאן - ובעצמך הגעת למסקנה (באופן עקיף) כי השפה מקורה בעצם בעבר, שממנו נגזרת התרבות, שהיא החברה, שהיא תערובת של אינדיוידואלים שכולם כולם ישראלים. וכולם כולם יוצרים את המדינה הזו, שאתה כה אוהב/לא אוהב (אל נא מחק את המיותר. שתי התשובות נכונות!).
זו הבנתי את דבריך. ברור שתטען שאני טועה, אבל זכור שאני מסתכל על דבריך מנקודת המבט שאינה שלך. לפעמים שיפוטנו את עצמנו אינו אובייקטיבי לחלוטין.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים